והפרשנות של מסעי הצלב היא ילדותית. שפוך חמתך בבחינת ימות משיח, שאז "הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה". ואז "צדיקים מתרפאים ורשעים נשרפים בה".
מכיון שב"גויים" (שהם כמובן גם בחינת גוי שבכל יהודי) יש צדיקים ורשעים בעירבוב, יבוא אור החמה, אור הגנוז הבראשיתי, ויבדיל בין הטוב לרע. הגוי שלא ידעוך - כוחות הנפש אשר לא הכירו בטוב - יתחלקו אז. אלה שיש בהם בחינת צדיק - יתרפאו. אלה שיש בהם בחינת רשע - ישרפו. לא קשור למסעי הצלב, לא לשואה, ולא לגלעד שליט.
וענין "שפוך", שאז אין הבדל בכלי הקבלה, שמה שנשפך הוא בבחינת שפע זמין לכל.

חג החרות שלנו

סיפור חג הפסח הוא סיפור שחרות,
על הקושי ביציאה מעבדות לחירות.
קושי למנהיג, ליחיד, גם לעם,
שאפילו ממעמד הר סיני לא נפעם.
משה המנהיג הרים מטהו, נטה ידו,
וכנגד כל הסיכויים שניצבו נגדו,
קרע את הים, והעבירנו ביבשה,
ובנחישות עשה את העבודה הקשה.
והנה אנחנו כאן, אז בואו נבחן,
האם באמת חופשיים אנו, והיכן.
נצא למצוא חמץ בתוכנו, ואותו לנקות.
כן, חמץ של שנאות, ומילים ריקות.

אנו מכורים לדחף קניות בלתי נלאה,
עבדים למה יגידו ואיך זה נראה.
עבדים לאמונות תפלות, ולעניינים תפלים,
ולעיתים גם לעבודת אלילים.
אנו עבדים ללקיחה ולא לנתינה,
וזה הולך ומחמיר משנה לשנה.
עבדים ל''אח הגדול,, ל''הישרדות'', לתחרות,
כי לא באמת יצאנו מעבדות לחרות.

ובפסח הזה, פסח תשע''א,
הגיעה העת להשתחרר ולהיוושע.
לבחון עצמנו, לא לוותר,
לדרוש מעצמנו קצת יותר,
לדלג מעל גזענות וקיצוניות,
לחזור לאמונה, נתינה וחלוציות.