נכון שאם רואים אותה ונותנים לה לחלוף היא מתפוגגת, אבל היא הרי חוזרת. ההצעה של קית' דאומן, שאני מקווה שהבנתי אותה נכון, (ושאם לא, מישהו שמתרגל דוגזצ'ן יתקן אותי) זה להכיר אותה (ואת כל הרגשות שנוטים להופיע ולנהל אותנו) היטב ולעומק, כך שהיא הופכת לאנרגיה אחרת וחיובית. אנחנו פועלים מתוכה ואיתה, אבל בלי שהיא מעיקה עלינו והופכת אותנו לקנאים. לא לתת לה להעלם כדי להתוודע אליה ולהשתמש בה ולראות כמה שהיא לא מגבילה אותנו ומכווצת אותנו אלא שהיא יכולה להיות שער למשהו בהרבה יותר גדול, שמתוכו אנחנו יכולים לממש כל. וכמובן כל פעם כשהיא תופיע נהיה כמו הבודהה שראה את מארה וידע שזה הוא ולא התרגש, אלא אירח אותו והמשיך בדרכו.