הוא נשאר בעולם ולא משתחרר לגמרי בשביל לעזור. נדר הבודהיסאטווה אומר שהוא לא ישתחרר לגמרי לא יגיע למוקשה ונירוונה מלאה עד שאחרון היצורים החשים לא ישתחרר.

סאמדהי הוא סוג של הצצה חלקית לחרות הרוחנית, סרויקלפה סאמדהי הוא הצצה חלקית מאוד, נירויקלפה סאמדהי הצצה שלמה יותר אבל עדיין חולפת. מצבי הסאמדהי הם סוג של מצבי הארה אבל הם חולפים. כשמצב הסאמדהי (ניוויקאלפה סאמדהי) מתייצב ונעשה לחלוטין בלתי הפיך אז ניתן לומר שמצב החרות הרוחנית הושג. מושג החרות הרוחנית הוא מושג שמשתמשים בו בהודו וביוגה, בבודהיזם משתמשים בנירוונה (ההתכלות) שהוא מושג שלעיתים משתמשים בו לתאר מצב של סאמדהי, ולעיתים כנירוונה המלאה, שהיא דומה לחרות הרוחנית (מוקשה) אבל להבנתי, איננה מקבילה לגמרי לחרות הרוחנית (מוקשה).

זהו רק הסבר קצר על קצה המזלג לנושא מאוד מורכב ורחב. אולי נרחיב עליו יותר באחת הכתבות הבאות.

באהבה,

המחשבה ההודית עצמה מלאת סעיפים והתפצלויות, למשל דרך הוודנטה היא שהעולם הטוב הוא האין ודרך הטנטרה היא שהעולם הוא היש.
מה שיותר חשוב מהשמות הוא להגיע למקום שמעבר לשמות דרך החוויה הישירה ולהתקבע שם, כי רק אז חווים את האלוהות הנצחי או התודעה האינסופית מעבר לתיאורים.

כדי להגיע לעולמות העליונים התפצלות אחת היא להתעלם מהתחתונים עד שרק העליונים בוהקים, אפשרות שנייה היא דרך מיצוי וצעידה בתחתונים עם הגישה הנכונה נצליח לשלוט בתחתונים כלומר להגיע לשלמות של מלוא הפוטנציאל הקיים בתוכנו וכך הגיע לעליונים

רוב האנשים מתעוררים רק שקורה להם זעזוע אמיתי. זאת המציאות, מעטים הם אלו שמצליחים להתעורר באמת כשטוב להם.