לא מדובר בשלילה של הצורך הלגיטימי של אנשים בנוחות חומרית, אלא בהבנה שלא היא תביא להם את האושר המיוחל! ומה שכולנו מחפשים, זה בסופו של דבר לא נוחות, אלא אושר...

ברגע שהדברים "יסתדרו" מבחינה חומרית, תצוץ תמיד ובהכרח עוד בעיה חומרית, כי זהו טבעו של החומר: בשל ארעיותו, הוא לעולם אינו יכול להספיק. חשוב לתפוס כי תודעה אנושית הנתלית בחומר כגורם מספר אחד לחוסר הסיפוק שלה (וחוסר סיפוק הוא המצב הרגיל של אותה תודעה), משעבדת הרבה יותר מחוסר האמצעים נגדו נלחם האדם.

מדוע עלינו לתלות את אושרנו בגורם כה נתון לשינוי, ככסף? כל המהפכות ההיסטוריות שסבבו סביב החומר נכשלו בצורה זו אחרת, ולא בכדי!

עלינו לטפל בשורש הבעיה: לעקור את חוסר הסיפוק שלנו מיסודו ולבדוק מה יכול לשחרר אותנו ממנו אחת ולתמיד. ואת זה, תעשה רק מהפכה פנימית, שאינה נוגדת את זו החיצונית, משום שבהיותה רחבה, גדולה ועמוקה ממנה, היא פשוט אינה נוגעת בה ואינה זקוקה לה עוד.

כל טוב.

חוק אחד עובר בכל כחוט השני, הכל מחובר להכל. אפשר לקרוא לחוק הזה גם אלוהים, אפשר לגלות אותו גם עם אהבה.

ועוד שני ציטוטים:
אמא טרזה: "נשאלתי פעם מדוע איני משתתפת בהפגנות נגד מלחמה. עניתי שלעולם לא אשתתף בהפגנה כזו, אך ברגע שתהיה לכם הפגנה בעד שלום, אבוא".
מהאטמה גנדי: "עלינו להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם"
כן ירבו כמותם.