עם כל הבודהיזם ותורת המזרח הזאת , "למה לבכות? למה לדאוג?" יש לי תושב מעולה! כי אנחנו אנושיים!!! ככה ה' עשה אותנו, איך אפשר להאמין ברוח אם לא מאמינים לאדם שהוא בריאת הרוח? איך אפשר לקחת רק חלק ממנו ולהגיד זה נכון והשאר תתגבר עליהם? אם נקצין את המחשבה הזאת נמצא מקום רובוטי ומת, איך נצחק אם לא נבכה,איך נדע מה היא שלווה אם לא נתרגז? הרי זה שם המשחק בלהיות אנושי -איזון! אנחנו חיה שדורשת איזון כל הזמן, ואין איזון בלהיות שמח ושלם כל הזמן.
החד צדדיות הזאת מבטלת את הקיום האנושי!
הסתירה שם כל הזמן, היה ברגע אבל אם אתה מרגיש רגשות שלא נכללים בסל המתקתק של הצחוק והשקט משהו לא בסדר ויש לך עוד עבודה, אם הכל בסדר כמו שהוא אז למה לא לבכות או לדאוג, הרי גם זה בסדר......
אוף! זה מקומם אותי כי עוד אנשים חושבים שזה רוחני..... זה לא רוחני ואפילו מרושע!