סנונית למה את כל כך כועסת ?אין שום דבר פסול בחשבון נפש.במיוחד באלול

כדרכך, אתה כותב מאוד יפה ותמיד כיף לקרוא.
יחד עם זאת, רוצה לשאול אותך:
אנחנו פה, בציון, שבנו מהגולה, יש מדינה (במושגים מודרנים), יש בתי כנסת, אפשר ללכת כיהודים גאים בארץ, אפשר לקיים מצוות מבלי שאיש יתלונן או יעניש, לשים מגן דוד גדול על החזה ולהסתובב ולהגיד : הנה, חזרנו אחרי 3000 שנות גלות.
ואילו האמירות של : איפה אני, מי אני - הן תואמות גלות.
זה כאלו לא חזרנו לציון.
האם לא הוקמה החסידות כדי לשמור על חוט השני שיחבר אותנו היהודים לספר הספרים, לציון ? ולמעשה, לאחר ששבנו, עם כל הכבוד לכל החסידים שהדריכו יהודים בגולה - אין כרגע צורך בדרך שלהם.
יש צורך בדרכם של היהודים אשר יודעים לעשות לנפשם ויודעים לעזור לאנשים להתחבר ליהדותם כאן ועכשיו.
זה נראה שהחסידים לא מפסיקים להתגעגע, אבל אנחנו בציון – ואין יותר מה להתגעגע.
זוהי בקשת התעוררות לחסידים לקראת סוף השנה ותחילתה של שנה חדשה. התעוררו אחים, הגענו לציון, אין מה לנסוע לאומן יותר. גם רבי נחמן רצה לעלות לציון. הוא לא רצה להפוך את רוסיה למקום עליה לרגל. רוסיה אינה מקום קדוש !
שם נמצאים רק עצמות.
המקום הקדוש ליהודים הוא: י ר ו ש ל י ם