- 12.
- 11.
- 10.
איל, 11/09/11 08:12
- 9.
- 8.
- 7.
יוסף שמעוני, 10/09/11 19:45
יכול להשמע מהכתבה שהספק הוא האוייב של האדם. הספק הוא חלק בריא וטבעי של האדם ולא ניתן ''להלחם'' בו בלי לגרום נזק לעצמנו. כל דבר מתחיל מספק עד שדברים מתבהרים. מי שמקבל כל דבר שבא לחייון מבחינת ''ברוך הבא'' ומשתחרר משיפוט של טוב ורע, יקבל גם את הספק כמו כל דבר אחר, הוא פשוט יתיחס לספק כמצב ביניים ולא יעשה החלטה על סמך הספק שלו.
המסקנה, ניתן לקבל את מעשה הבריאה כולל הספק ולהמנע ''ממלחמה'' מיותרת. הבדל דק אך משמעותי :)-
אלי רייפמן, 11/09/11 13:02
יוסף היקר,
אמנם הכל בדקויות.
הכוונה במילה ''ספק'' הינה למעשה שלטון הספק ולא מחשבות הספק עצמם.
כאשר אלו רק מחשבות שמעלות שאלות המייצרות דיון פנימי, הרי אז זהו הליך בריא וחשוב. אך השלב זה, אין מחשבות אלו נקראות ''ספק'' אלא ''שאלות'' או ''שיקול דעת'' או ''דיון פנימי''.
ה''ספק'' הוא השלב בו שאלות אלו הופכות מכלי מחשבתי לתכלית בפני עצמה. ספק משתק, המוביל את האדם דרך הפחד לחוסר פעולה, חוסר אמונה ופאסיביות (אם לא דכאון קליני).
המלחמה היא בשלטון הפחד המשתק, בשלטונו של חוסר הבטחון - בספק.
אני מתנצל שלא הבהרתי הדברים כהלכה עד הסוף במאמר זה, אך זו היא הכוונה והמהות.
בכבוד רב,
אלי רייפמן
-
- 6.
נהנית לקרא, 10/09/11 19:23
- 5.
גליה, 10/09/11 14:27
-
אלי רייפמן, 11/09/11 13:07
גליה היקרה,
הכוונה שמאחורי מחשבת הצדקה היא המיקוד במחשבה היוצרת את הפעולה להבדיל מפעולת הצדקה עצמה.
יכול אדם לתת צדקה מרובה אך מחשבתו היא ממקור שגוי שבו הוא עושה כן בכדי להאדיר את שמו שלו ולקבל הערכה וכבוד בזכות הצדקה.
אדם חכם אמר לי פעם שצדקה משמעותה : ''צא דקה'' קרי צא לדקה מתוך עצמך ומחשבתך על עצמך בלבד וחשוב על אחרים ללא קשר למה שיוצר לך מזה או לא.
לכן, זה לא משנה למי נותנים, אלא - מהי מחשבתך מאחורי הנתינה. גם נתינה וצדקה לעשיר ולרשע - מהותה היא ההתבוננות במקור מחשבתך את על הנתינה - וזה זה הדבר לעבוד עליו על פי היהדות.
מקווה שהצלחתי להבהיר את העניין
בכבוד רב
אלי רייפמן
-
- 4.
- 3.
- 2.
- 1.
רוח(א)ני, 09/09/11 12:02
מר רייפמן היקר,
הרשה לי לציין קודם כל שאני תמיד נהנה מטוריך, שמזדמן לי לקרוא מדי פעם. רציתי לתקן, עם זאת, טעות קטנה, סמנטית אולי, בטור שלעיל: הנזירות והפרישות, בניגוד למה שכתבת, אינן ''נדרשות'' בדתות אחרות ''על מנת לעלות בקדושה'', אלא מהוות בכל דת אופציה אחת מני רבות. חיי הנזיר מאפשרים לבני אדם בעלי אופי ונטיות ספציפיים לחיות בתנאים אופטימליים לצורך התקדמותם הרוחנית, כפי שחיי הנישואין מציעים תנאים המתאימים לאחרים. חשוב לציין שלמרות שביהדות לא התפתח ממסד נזירי, היו בה תמיד חריגים בנושא זה, החל ממשה רבנו בכבודו ובעצמו (שבשלב מסוים בחייו רצה לפרוש מחיי האישות... נושא פרשני טעון, שלא ניכנס אליו כאן), דרך הנביא ירמיהו, כת האיסיים, עד הרב ''הנזיר'' בן התקופה המודרנית. בעולם כולו, רבים הנזירים שהגיעו לקדושה, אך איני סבור שפחותים מהם (גם לא מספרית) הנשואים שהגיעו למעלות דומות. באופן כללי: אל לנו לחפש את הנבדל בדתות השונות, העוסקות כולן באותה מהות. מעניין ופורה יותר לבדוק דווקא את הפן הזהה שלהן, הנוגע לכולנו, בלי הבדלי גזע, מן ולאום.
ברכות ושבת שלום.-
אלי רייפמן, 11/09/11 13:11
כבודו,
בעוד שאני מסכים לחלוטין עם מהותם של דבריך, הרי בעניין הנזירות, לפי מיטב ידיעתי הדבר הוא בדיוק כפי שנכתב : מילת המפתח היא - ''לעלות''.
וודאי שישנן אופציות רבות ל''עבודת השם'' בכל הדתות. אך הנזירות נחשבת ל''עלית מדרגה רוחנית'' והדרגה הגבוהה יותר של קדושה מתוך סך האופתיות הקיימות למאמין, וכך הוא בנצרות, באסלאם ובבודהיזם, בעוד שביהדות, גם שהיו חריגים בעניין זה כמו שציינת, כתפיסה וכמתודה ממסדית, אין הנזירות מתקיימת או נדרשת בכדי לעלות (''לעלות'') בקדושה.
תודה על ההערה ואני מקוה שהצלחתי להבהיר את דעתי טוב יותר :)
בכבוד רב
אלי רייפמן
-