תמוה בעיני איך בקלות כזו ניתן לסכם 3200 שנים כ''שנות אובדן היהדות''.
תקופה , אשר לאורכה, כמעט באופן עקבי ''עמדו עלינו לכלותנו'' וכנראה שבזכות השמירה על הזהות , המורשת והאמונה היהודית , שרד כמעט באופן מאגי גם במחיר שרבים מעם זה, הקריבו את חייהם מתוך אמונה שערך היהדות וקידוש השם, הינם מעל ערך החיים עצמם.
ואם טענתך, היא בעניין אי קיום מצוות לשמה, אזי אשיב, לא בכדי כתבו חז''ל -''מתוך שלא לשמה - יבוא לשמה''. ואין הכוונה כאן רק בתהליך הדרגתי של התפתחות, שעליו ודאי לא תחלוק, אלא בשלבים הנכונים והראויים ליצירת קשר עמוק וחזק בין בורא עולם לעמו, בין התורה לעם ישראל: דווקא יחסי תלות בין העם היהודי לקב''ה, המושתתים על יראה, פחד, (ומכאן נובע הצורך בבקשות, תפילות לא לשמה וכו'.) הם אלה שמקנים את ההכרה והתובנה הפנימית שהאדם הוא אפסי, זמני . הביטוי לכך הוא שכל חייו של האדם סובבים סביב הקב''ה ותורתו.זה מרכז עולמו.
מה שאינני יכול לומר בודאות, אם מתחילים בשלב הלשמה. כי אז, עלול האדם, להתבלבל ולהיות נאמן לעיקרון האלטרואיסטי אולם לא לקשור את כל הקצוות לבורא עולם, אלא כפי שנהוג כיום בכל מיני תורות מזרח למיניהן.