אני לא באה מה''עולם הזה'', ונראה לי שכתבת בצורה כל כך ''נכונה''... המשמעות היום יותר ויותר נעלמת, והרבה אנשים קרובים אליי נמצאים באותו חיפוש, או בסימן שאלה גדול, נסתר ולעתים נגלה... החוכמה היא בעכשיו. מעריכה ומעריצה :)

גם אני חווה לאחרונה מה שמתואר בפרק.
אני תוהה אם לא מדובר בסתם דיכדוך הנובע מהדחקה רגשית. ברגע שמרשים זה כמו גל צונמי שפורץ, קשה לגוף לעמוד באוקינוס הכאב,השמחה,האהבה,הפרוד של הנשמה מכל מה שקיים. אז אולי עדיף להיות בשיוויון נפש...
ההתנתקות הופכת להרגל אבל האמת שבינתיים כבר למדנו משהו,יש לנו כלים להכיל.אז אולי פשוט ניפגש?