קראתי בעיון רב.
אנורקסיה ובולימיה הן מחלות קשות.
אני מכיר חולים וחולות, וגם אני הייתי שם או שאני עדיין שם. אני לא מרגיש בכלל שזה מאחורי. גם אני עברתי אין ספור שינויים ותהפוכות בחיים
וזה תמיד נמצא שם או ברקע. הפחד מחוסר שליטה
או מאוכל או מהשמנה. מה שכן השתנה לגמרי וחד משמעית, זה שאני יודע שכשאני רזה אני רזה ולא שמן (לא רואה דמות שמנה במראה).
בגיליון ספטמבר האחרון של JQ יש כתבה מעניינת על אנורקסיה בגברים בארצות הברית
''מדוע גברים נהיים אנורקטיים'' -20% מהאנורקטיים הם גברים. זה נתון די מדהים
לעומת הנתונים שהיו ידועים עד לפני 10-20 שנים. כמובן שיש גם התייחסות להתמכרות לחדר כושר ''מנורקסיה''. ולחשוב שפעם זאת היתה מחלה
רק של נערות ונשים שמלווה בתחושה של הסתרה ובושה. היום בחדר כושר אני שומע שיחות של גברים על משקל ועל דימוי גוף - שיחות שהיו פעם נחלתן של נשים בלבד.
בקיצור מה שאני אומר זה שזאת מחלה מסוכנת וערמומית, שיש לה המון ראשים ושמחייבת מודעות וטיפול .יש תקופות טובות יותר ויש פחות
ואחרי כמה עשרות שנים של החיים איתה,
היא עדיין מלווה אותי מידי יום.