/images/archive/gallery/337/093.jpgכוח 14 משחק קלפים. צילום: איתי שטרן
הפנים של המפנים
איתי שטרן ילווה בשבועות הקרובים צוות חיילים מחיל
הים שיפנה את המתיישבים מבתיהם. הצצה ראשונה
אל חברי הכוח בפיקודה של בת-אל בלאיש
איתי שטרן 27/7/2005 20:37
סדרי הכוחות העצומים במספרם הדרושים לביצוע תהליך ההתנתקות דורש מצה"ל לבצע גיוסים כמעט מכל החילות כדי לבצע את המשימה. "המוחות" של אנשי המודיעין כבר גויסו, המשרדים הממוזגים הוחלפו במדי שטח ועתה הגיע תורם של אנשי חיל הים. בשבועות הקרובים אלווה אותם מקרוב כאשר השקט של הים יוחלף בהמולת השטח הלוהט. ערוץ ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב היום הוא היום הראשון שלי עם כוח 14 מגדוד אופק - השגרירות של חיל הים בעיר האוהלים הענקית של מטה ההתנתקות- מתחילים ב''שיקגו'', מחנה האימונים של הלוחמים. המתקן מזכיר הרבה יותר את רפיח. הבסיס הזה, שנבנה במיוחד עבור ההתנתקות, מהווה למעשה אתר סימולציה ללוחמה בשטח בנוי. קירות מאורכים החוצים זה את זה בצבעי ירוק וכחול, מחוררים בחלקם, מארחים בתוכם מאות קצינים ונגדים, רובם מחיל הים, חיל האוויר ומג"ב.
בין סימולציה אחת של פינוי לסימולציה להתנגדות נחרצת אליו, אי אפשר להתעלם מהכלובים. אותם כלובי ברזל בהם אמורים להיכלא המתנגדים הקיצונים שיטפסו על הגגות. זיכרונות מימית, עוד יחזרו ויגידו. זיכרון שמקבל כאן משמעות מחודשת.
כלובי הפינוי. צילום: אי-פי
/images/archive/gallery/336/733.jpg
"המתנחל" נמרח על האספלט
הפגישה הראשונה שלי עם אנשי כוח 14 היא במהלך פעולת אימון לילית. 17 אנשי קבע מרכיבים את הצוות, ביניהם גם שתי בנות, אחת מהן היא המפקדת. החיילים מכירים אחד את השני כבר כמעט חודשיים. רובם לא ראו נוף חולי זה זמן רב, אם בכלל, אבל זה לא ניכר בפעולתם.
בלי התראה מוקדמת הם נכנסים באמוק לאחד המבנים, חדורי מוטיבציה לפנות מתנחל מדומה, לפני שיספיק לעשות יותר מדי "בלגאן". הם לקחו את התפקיד כל-כך ברצינות ו"המתנחל" המסכן נמרח על שביל האספלט. אחר כך התברר שהחייל שגילם אותו נפצע קל.
למרות התנאים הירודים, נראה שכוח 14 הצליח להתאחד בגיבוש לא אופנתי. הם כבר מכירים אחד את השני, יש להם שפה משלהם וגם בדיחות פנימיות. בימים הקרובים ניכנס לתוך העולם שלהם. מהנשוי פלוס הילד, דרך העולה החדש ועד הפסיכולוגית.
כוח 14 בעת משחק "טאקי" בין משימה למשימה. צילום: איתי שטרן
/images/archive/gallery/337/093.jpg
קרבית רגועה להפליא
תכירו את סגן בת-אל בלאיש. המפקדת בשבילכם. היא בת 22 מרעות, סיימה קורס חובלים לפני כמה שנים. עם משקפי השמש היא נראית קצת קרבית, אבל כשהיא עוברת למשקפי ראייה, הכל נראה רגוע יותר.
בת-אל יודעת לצעוק חזק וניכר בה שהיא מוכשרת לנהל פינוי טעון שכזה. שתי דקות לאחר מכן והיא כבר מנהלת שיחה רגועה להפליא עם חייליה. מי מביניכם שחשב כי החיילים המפנים הם מכונות חסרות לב, מוזמן להצטרף אליי למסע. סגן בלאיש תגרום לכם להתמכר- מילה שלי.
בת-אל מרגישה שהיא לוקחת חלק במהלך היסטורי. "להיות מפקדת כאן זה לעשות את כל מה שאני יכולה בתוך התהליך הגדול", היא מספרת, "זו לא פעם ראשונה שאני מפקדת על צוות ואני חושבת שאני יכולה לעמוד במשימה".
כשהיא נשאלת על המשימה ועל הרגישות שהיא דורשת היא עונה תשובה שלא היתה מביישת את ראש הממשלה. "מבחינתי צריך לפעול ברגישות, בנחישות ובגמישות".
כשחודרים יותר לעומק היא מגלה שגם אצלה לא הכל בטוח ומתוכנן מראש. "מכיוון שכל התהליך הזה לא מוגבל בזמן ובמקום, קיימת תחושה של חוסר וודאות. למעשה, לאף אחד פה אין ניסיון בפינוי וקשה לי לצפות את התגובות שלי באירוע עצמו".
על הכוח עליו היא מופקדת היא שופכת מילים חמות. "הצוות מצוין. זו קבוצה הטרוגנית, אנשים שקולים. כיף לי לראות אותם משחקים טאקי".
תוכנית ההתנתקות מהאישה
ומהמפקדת נעבור ליד ימינה, רס"ר יניב, בן 28 מנתניה, בשפה צ"הלית הוא מכונה "הרב סמל". אליו פונים החיילים בכל בקשה, ולמרות מספר המטלות הרב שמונחתות עליו מדי יום, הוא לא מפסיק לחייך.
הקושי האישי שלו במשימה היא ההתנתקות – מהאישה. "בסופו של דבר היא מקבלת את זה בהבנה יותר ממה שחשבתי. היא מבינה שהיא התחתנה עם איש קבע. גם ההורים שלי דואגים אבל הם מבינים שזו הפרנסה שלי".
יניב לא יודע למה לצפות במהלך הפינוי ולכן הוא גם לא ממש חושש. "אף פעם לא נדע מה יהיה שם עד שלא נהיה שם", הוא מסביר, "אולי כשנגיע נקבל את הסטירה ורק אז נבין לאיזה מצב נקלענו".
את הדילמה האנושית בסיפור הפינוי הוא יודע להפריד מהמשימה. "אני חושב שאני יודע לעשות את הסוויץ' ולנתק את עצמי מהמציאות", מאמין רס"ר יניב, "יש לי דילמות מצפוניות אבל כל מי שלובש מדים מבין את הסיטואציה הזו שבה אתה חייב למלא פקודות ולעבוד בצוות".
"מיליון שאלות ואין תשובות"
לסגן אלכס, בת 23 מחולון, הודיעו על המשימה החדשה ארבעה ימים בלבד לפני שהגיעה אל מחנה האימונים. ולדימיר, בעלה מזה שמונה חודשים, לא קיבל את זה בקלות. "הוא כעס, אבל אין מה לעשות", היא מסבירה. במסגרת תפקידה כעוזרת ראש מדור מיון של חיל הים היא פוגשת בני נוער רבים שנמצאים לפני גיוס ומביעים רצון עז להתנדב ליחידות המובחרות של חיל הים.
לפני יומיים התייצבה סגן אלכס בבסיס "רעים" יחד עם שאר חבריה לכוח 14. "הייתי בשוק", היא אומרת, "לא ידעתי שיבחרו בי לדבר הזה. הרגשתי חוסר אונים כי היה חסר לי מידע. לא ידעתי מי יהיה בצוות שלי, כמה זמן זה יימשך, מתי אני יוצאת. מיליון שאלות ואין תשובות".
אלכס מצביעה על הבדל מרכזי אחד בינה לבין שאר חברי הכוח. "הקטע המוזר הוא שרוב האנשים בצוות הם נגדים. אני באה מרקע הומאני לחלוטין והם הרבה יותר טכניים אבל אני מסתדרת עם כולם ואין מכשולים. כולם עוזרים אחד לשני. כמעט על גבול הא-נורמלי".
סגן אלכס. צילום: איתי שטרן
/images/archive/gallery/337/085.jpg
להיות קצת קרבי
סגן משה, בן 23 מטירת הכרמל, מכריז שהוא בעד ההתיישבויות שהוא עומד לפנות בחודש הבא. באותה נשימה הוא מבהיר: "פקודה זו פקודה ואין לי שום בעיה מוסרית לעשות את זה. גם אם היו נותנים לי את הברירה הייתי מתנדב".
משה הגיע עם עוד שמונה חיילים מהמספנה של חיל הים בעתלית. "כמעט כל הבנים כאן מאותו הבסיס, ככה שזו ממש שכונה. מבחינתי, זה סוג של חופש מהבסיס. לשנות שגרה ולהיות קרבי קצת". מכיוון שמשה הוא אחד החיילים הצעירים שהגיעו מהמספנה, הוא ידע שמקומו בהתנתקות מובטח. "ידעתי שייקחו אותי כי אני הכי צעיר בבסיס. לא עלתה לי לשנייה המחשבה על סירוב פקודה".
משה גר עם הוריו ועם אחיו ואחותו הצעירים. אחד מאחיו משרת כמדריך סטי"לים, ואביו הוא גם כן בוגר של החיל. "בקיצור, אנחנו משפחה של חיל הים", הוא מסכם. "התגובות של החברים בבית על התפקיד החדש היו מעורבות. הבנות היו בעיקר מבואסות ומודאגות. הבנים נהנו ושמחו לאיד".
כבר מתגעגע לחברה
סגן ליאור, בן 24 מקריית מוצקין, נמצא פה רק יומיים אבל כבר מתגעגע לחברה חן. "בחורה מתוקה במיוחד", הוא מעיד. "אנחנו רק חודשיים ביחד וזו ממש ההתחלה, לכן זה גם קצת יותר קשה".
אחרי שלמד בטכניון פיתוח מערכות מידע כעתודאי, עבר לשרת במספנה של חיל הים בחיפה. לפני שבועיים קיבל בהפתעה יחסית את ההודעה על שיבוצו בין הכוחות המפנים. "המשימה הזו בעייתית מכל מיני בחינות", הוא מנתח את המצב. "מבחינה מנטאלית, זה משהו שקשה לעשות, לפנות אנשים מהבית שלהם. אבל בסופו של דבר אני חייל ואני צריך למלא פקודה".
החברים של ליאור פירגנו על התפקיד החדש. "הם שמחים שאני יוצא כי הם יודעים שאני אנושי. הם אמרו לי שצריכים אנשים כמוני שם".ליאור מרגיע ואומר שהוא מרגיש מוכן לתפקיד הקשה. "עברתי תהליך עם עצמי והבנתי שזה מה שאני צריך לעשות ויהיה בסדר. נתמודד עם הקשיים, המרחק, החום , החברה ועם כל התנאים".
סגן ליאור. צילום: איתי שטרן
/images/archive/gallery/337/088.jpg
אבא של עומר יבכה הרבה
רס"ר רפי, בן 30 מקרית-ים, נאלץ להרגיע בשבועות האחרונים את הבכי של אשתו שרון. כששמעה שרפי ייעדר מהבית לתקופה ארוכה בגלל התנתקות וישאיר אותה לבד עם בנם בן השנה, עומר, היא נבהלה. "הבכי יימשך גם בשבועות הקרובים", מעריך רפי, "אבל הפעם ממקום אחר, אני מאמין שנבכה הרבה", הוא מתנבא, "אין בן אדם שייראה נשים וילדים במצב כזה ויישאר אדיש".
ביום ראשון הקרוב יחגוג בנו, עומר, יום הולדת. רפי לא חשב, עד לפני חמישה שבועות, שקיים אפילו סיכוי שלא יחגוג איתו. חיילת אחרת אמורה היתה לעשות את התפקיד אליו נשלח לבסוף, אך סיבות רפואיות מנעו זאת ממנה ורפי התחיל להתכונן לפרידה ממושכת מהבית. "אצלנו במשפחה הכול נופל בקיץ", מתאר רפי את האירועים שהוא עומד, "יום הנישואין, מסיבת הסיום בגן, היומולדת של עומר. אשתי יצאה לחופשה אחרי הלידה ורק ביום שהגעתי לפה היא מצאה עבודה. עכשיו צריך לדאוג גם לבייבי סיטר, לקניות ולעוד כל מיני דברים והכל נופל עליה".
הקשיים בחיים האישיים לא גרמו לרפי לחשוב אפילו התחמקות מהמשימה. "אני לא אחד שמבקש הנחות", מעיד רפי על עצמו, "יש לי מחלה שבגללה אני רגיש לאבק, אבל משימה זו משימה. עד הסוף. הצבא הוא מקום העבודה שלי. הייתי חייל מצטיין, נתנו לי המון ואני משקיע תמורת זה הרבה".
רפי יודע שמצפים לו ימים לא קלים. "אני יודע שהולכים להטיח בנו דברים מאוד קשים ושנקבל מכות, אבל אני מבטיח שאני לא ארים יד על אדם", הוא מבטיח.
אחד משלנו
במהלך השבועות הקרובים ילווה כתב NRG מעריב איתי שטרן, את צוות 14 של חיל הים לכל מקום שאליו הם יישלחו: מהאימונים המפרכים ועד לתהליך הפינוי עצמו.
"אמבדד" (באנגלית: משובץ, מוטמע) - הוא המינוח המקצועי לכתב המתלווה לכוחות הלוחמים. השיטה, במתכונתה הנוכחית, עלתה לכותרות בזמן מלחמת המפרץ השניה, כאשר האמריקנים צירפו עיתונאים לצוותי הלוחמים בעיראק.
בצה"ל החליטו לאמץ את השיטה ויאפשרו לכתבים, ישראלים וזרים, להתלוות לצוותי הפינוי.
לפני יומיים התייצבה אלכס ברעים יחד עם שאר חברי כוח 14. "הייתי בשוק", היא אומרת, "לא ידעתי שיבחרו בי לדבר הזה. הרגשתי חוסר אונים כי היה חסר לי מידע. לא ידעתי מי יהיה בצוות שלי, כמה זמן זה יימשך, מתי אני יוצאת. מיליון שאלות ואין תשובות"
