 |
/images/archive/gallery/565/740.jpg חדר טיפולים
יחצ  |
|
|
|
|
| גברים שמטרידים מטפלות במגע הם תופעה נפוצה. איריס דהאן שוברת שתיקה |
|
|
|
 | דפדף בבריאות |  |
|
איריס דהאן
22/8/2006 12:32 |
|
|
|
|
|
|
|
הטלפון מצלצל. שיחה לא מזוהה.
אני עונה: "שלום". בצד השני עונה קול של גבר: "התקשרתי בקשר למודעה".
אני נאנחת בלבי בעייפות, שוב אותו הסיפור:
גבר המחפש "הרפיה", מריץ "עיסוי" במנוע חיפוש ומקבל תשובות. הקישורים הראשונים הם בדרך כלל של ספא מסוגים שונים. הוא עובר הלאה. ברור לו ששם לא ימצא את מבוקשו.
הוא מגיע למודעות אחרות, בינהן שלי, ומציץ באתר. אין בו דבר המרמז על "שרותי הרפיה". ובכל זאת, זה נשמע קטן ואינטימי מספיק.
מובן שהוא לא יפנה למודעות בעיתון במדורים המציעים נשים ל"טיפולים שונים". הוא לא כזה! והוא לעולם לא ילך לנשים כאילו. שהוא ישלם עבור שרותי מין? למה מה קרה, הוא לא אחד שחסר לו בבית...
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אני רק שאלה
|
|
|
 |
|
|
|
וכאן ה"עלילה" מתפתחת. תסריט מס' 1:
הטלפון מצלצל. שיחה לא מזוהה. "שלום זה בקשר למודעה" ואני כבר מזהה את הדפוס: שיחה לא מזוהה. גבר. לעולם לא קובע מראש אלא תמיד מתקשר שעה- שעתיים לפני שרוצה להגיע. אם אין תשובה לרוב לא ישאיר מספר טלפון, אלא יעדיף לנסות שוב ושוב עד שימצא אותי פנויה.
כדי שיהיה ברור מהו מקצועי, אני שואלת אם הוא פנה כדי לשנות דפוס כלשהו או לפתור כאב שמטריד אותו. הוא מתקן אותי מיד שלא, הוא רוצה עיסוי חד פעמי. אני נכנסת למאבק פנימי: אם אגיד מראש שאין כאן שירותי הרפיה, אני עלולה להעליב אדם תמים. אולי אני טועה והכוונה שלו היא אחרת? סיבה נוספת היא שאינני רוצה לכרוך ביוזמתי את עבודתי המקצועית עם מין.
מצד שני לנהל שיחה עם מישהו, לענות לו לכל השאלות ולבסוף להבין שאינני רוצה אותו אצלי בקליניקה – זה לא נעים כלל ומאד מיגע.
בכלזאת אני בוחרת לא להעליב. מספרת על המקום ונותנת רקע על התמחותי ועל נסיוני בעבודה.
מסתבר שהצגת עצמי כמקצועית אינה מהווה מסר ברור, ולבחור בצד השני של הקו חשוב לברר: "מה כולל הטיפול?". אני מסבירה את מהות הטיפול: מגע, שמן חם, עבודה לעומק השריר, חוויה אחרת של הגוף שהיא מעבר לרגיעה.
והוא לא מסופק שואל: "ומה עוד?"
"זה לא מספיק?" אני עונה.
בשלב זה הבחור מבין, שאם לא ישאל באופן ישיר הוא לא ידע לעולם. "זה כולל הרפיה?"
למרות שראיתי את זה מגיע אני מתכווצת בתוכי, נעלבת בפעם האלף ואומרת בכעס: "נראה לי שלא פנית למקום הנכון. זה לא מתאים. שלום!"
אני שומעת את העלבון והתדהמה בצד השני: "מה קרה? רק שאלתי שאלה"
בעבר, היו פעמים שניסיתי להבין: "למה אינך פונה למי שמציע את השרות שאתה מבקש? למה אינך פונה למי שמציע שרותי מין והרפיה?" והתשובה (נעלבת): "חס וחלילה! מין? אני? הרפיה זה לא מין, לפעמים אדם מתרגש במהלך טיפול ואז זה חלק מלהרגיע אותו..."
אז שיהיה ברור: לגעת באבר מינו של גבר כדי "להרגיע את התרגשותו" – זה מין. וזה איננו השרות שאני או הקולגות שלי מציעים.
אני אוהבת את עבודתי ושמחה על התרומה שלי לחייהם של לקוחותי, על היכולת להפחית כאבים, הלווי האישי והאימון להקשבה לגוף. אך כשאני מקבלת שיחת טלפון כזו כל השימחה והאהבה שלי נשאבות החוצה. לרגע קל מישהו הופך אותי מבעלת מקצוע יחודי ומרתק ל"סתם עוד אישה" הנותנת סקס בתשלום. ולמרות כל מה שאני אומרת לעצמי כדי להתמודד - זה מעליב ומכווץ אותי מבפנים בכל פעם מחדש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גבר זר אצלי בקליניקה
|
|
|
|
|
|
|
תסריט מס' 2: הבחור מברר במהירות את הפרטים, קובע לעוד שעתיים ומגיע. הטיפול מתחיל, רואים עליו שהוא נהנה מהמגע, אבל הוא לא נרגע. ולמי שלא יודע: המחשבות מתבטאות בגוף. "רואים אותן" בפנים, בידיים ובבטן. ואז זה מגיע: "אפשר להוריד את התחתונים?", "לא".
"אבל לא נח לי/ מציק וכו'".
מה אני אמורה לענות בסיטואציה כזו? גבר זר שוכב אצלי בחדר העבודה חצי ערום. הדבר האחרון שמתחשק לי הוא לקלף את הגבול האחרון המבחין בין כוונותי לכוונותיו.
וכאן מתחיל דו שיח שהוא הטרדה מינית קלאסית: אני אומרת "לא" ברור וחד משמעי, והוא מנסה לשכנע אותי בדרכים יצירתיות:
פניה למצפוני – "לא נח לי ככה, זה מציק לי", "מה את יכולה לעשות שארגיש נוח יותר..."
פניה לכיסי – "אני אשלם לך טיפ נדיב..."
לגבולותי – "רק מוריד קצת ולא יותר...", "רק להניח את היד כאן, זה יותר נוח לי", "לא אעשה שום דבר בניגוד לרצונך", "תעצרי אותי אם יהיה לך לא נעים" וכו'.
ובכן, יש לי מספר הבהרות:
- כבר עכשיו לא נעים! זה התחיל להיות לא נעים כשהתקשרת בנוגע לעיסוי והתכוונת לקבל שרות אחר.
- אם היחס שקיבלת הוא מפנק ומחוייך, זה אומר שהשרות הוא טוב. אין זה אומר ש"בא לי עליך".
- כבר קרה בעבר שאמרתי ללקוח ללכת ולא לחזור. וזה מאד לא נעים, ולא רק לך.
- אני לוקחת את המקצוע שלי ברצינות רבה: השקעתי שנים של לימוד ועוד שנים של ניסיון. בהתנהגותך אתה לא מכבד את המקצוע שלי, ואותי כאדם.
הטרדה מינית מרומזת או מפורשת בטיפול היא תופעה נפוצה. הרבה יותר ממה שמדברים על זה. חלק מהקולגות שלי, העוסקות בתחומים טיפוליים שונים, אינן מוכנות לעבוד עם גברים כלל. אני מוכנה עדיין לעבוד עם גברים, כיון שאני בטוחה בעצמי וביכולת שלי לשים גבול (למדתי את זה בדרך הקשה) אבל אינני בטוחה שזה יתאים לי בהמשך. ההתנהגות הזאת מתישה ופוגעת.
אני חושבת בצער על מטפלות שקשה להן עם גבולות, וזקוקות לפרנסה. נשים שהקול הפנימי שלהם מזהה את מהות הבקשה של הגבר בצד השני של הטלפון, ועדיין מסכימות לקבל אותו לטיפול. אני מקבלת בין שתיים לשלוש פניות כאלו בשבוע, ובדרך כלל מסרבת כבר בשיחת הטלפון. ברור לי שלקוחות אלה לא יקבלו את מבוקשם ולפיכך לא יחזרו לקליניקה לתהליך טיפולי. היום, אחרי שנים של ניסיון, אין בליבי שום תחושת החמצה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
איריס דהאן מטפלת במגע ב- 15 שנים האחרונות. מתנדבת לשעבר במרכז לנפגעות תקיפה מינית בתל-אביב. לאתר של איריס, וליצירת קשר | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
