 |
/images/archive/gallery/641/017.jpg מה אכל האדם הקדמון?
Dyobmit, Flickr  |
|
|
|
|
| חכמינו קבעו כבר מזמן: הנך מה שאתה אוכל! פרופ' אבשלום מזרחי סוקר את כל הדיאטות האפשריות בעולם: מהדיאטה הפְּלֵיאוֹלִיתִית ועד המקרוביוטית. חלק א' |
|
|
|
 | דפדף בבריאות |  |
|
פרופ' אבשלום מזרחי
21/11/2006 10:24 |
|
|
|
|
|
|
|
ההתעניינות, בצד הדאגה, לבריאות האדם, נוסקת מיום ליום. קִללת הברכה של ה"קִדמה" מולידה מחד גיסא חיי נוחוּת, אך מאידך גיסא הולידה שפע של מחלות חריפות בצד מחלות כרוניות. בצד בעיות בריאות, היתה תמיד, וקיימת גם היום, השאיפה לשמור על בריאות הגוף והנפש ועל משקל גוף תקין. דיאטות להרזיה צצות במספר לא קטן - אפשר לומר כפטריות לאחר הגשם. הן מהוות יער שכמעט אין לו סוף. חלק לא קטן מהן מעוגנות בגישות הוֹליסטיות, כוללניות. חלקן הגדול
מבוססות על הבנות חוקי הטבע.
לפניכם שורה ארוכה של גישות בריאות ודיאטות בולטות וחשובות ביותר לדעתי. אין חשיבות לסדר הופעתן. הקוראים יקראו, יעכלו את שיקראו ויחליטו איזו דרך לאמץ. עצתי לקוראים, לא להחליט בעצמם על הדיאטה שאותה הם רוצים לאמץ. מומלץ עד מאוד לקבל ייעוץ בריאותי ממרפא או מרופא, אשר מבינים ברָזי התזונה והדיאטות. אלה יסייעו לכם לבחור את הדיאטה המתאימה לכם אישית. עצה מקצועית בנושא זה חשובה ביותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הדיאטה הפְּלֵיאוֹלִיתִית
|
|
|
 |
|
|
|
זוהי הדיאטה של האדם הקדמון. יש אומרים שזו "הדיאטה האופטימלית". אילו היינו חיים לאורהּ, לא היינו סובלים מהמחלות הכרוניות, המכות בעולם של ימינו. אנו יודעים למשל, שהאדם הקדמון לא סבל מהשמנת יתר. באותם ימים קדומים אדם שמן היה מוגדר כאדם חולה.
דיאטה זו כוללת פירות בר, דִגני בר, פקעות, זֵירעונים ואגוזים, דגים והרבה בשר חיות בר (הולכות על ארבע והולכי על שתיים – עופות). מעט ירקות, ללא מלח וללא שמנים צמחיים.
חלק ממזונותיו נהג האדם לאכול בצורה הטבעית וחלק נהג לטגן או לבשל. אלה היו דרכי עיבוד מזון אשר היו זמינים וידועים לו באותה תקופה.
המזונות היו בצורתם הטבעית, כך שהמדד הגליקמי שלהם היה בדרך כלל נמוך. למוֹתר לציין שדיאטה זו לא כללה מזונות מעובדים. הבשר היה מחיות בר – חיות אשר חיו בטבע בצורה חופשית וניזונו ממזונות שהיו זמינים באותו אזור גיאוגרפי. כידוע, בעלי החיים אלה לא טופלו לא בהורמונים ולא בחומרים אנטיביוטיים.
באופן טבעי – אינטואיטיבי – האדם הקדמון דאג ליחַס אופטימלי של החוּמצות השומניות ההכרחיות – מקבוצות אומגה-6 ואומגה-3 – ביחסים של שניים לאחד, או יחס של אחד לאחד לטובת אומגה-6.
פירות הבר, האגוזים, דִגני הבר והזירעונים סיפקו את הוויטמינים ואת המינרלים שנזקק להם האדם שחי על דיאטה זו. אין ספק שאדם שחי באותה תקופה, או זה שיכול לחיות בימינו, על דיאטה זו זכה, זוכה ויזכה לאריכות ימים בבריאות טובה, משקל גופו היה אידיאלי – רזון בריא – ללא שכָבות שומניות שמעטרות את קפלי, כפי שאנו זוכים לראות היום בעולמנו המודרני שטוף ה"קִדמה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדיאטה הטבעונית – שיטת שֶלטוֹן
|
|
|
|
|
|
|
הדיאטה הטבעונית מתמקדת בתזונה המבוססת על מזונות מן הצומח בלבד. אין בה מקום לא לבשר מכל סוג שהוא, לא לביצים, לא לחלב ולמוצריו ולא לדגים. כל אלה הם מוצרים המוגדרים כמזונות מן החי. אפילו דבש אסור בדיאטה זו. גם הוא מוגדר בגישה זו כמוצר מן החי (במקרה זה מן הדבורה).
אבי הטבעונות המודרנית הוא ד"ר רוברט שֶלטוֹן, מדען אמריקני (1896-1985). הוא עמד בראש תנועת ה"היגייניסטים" בארצות הברית. הקווים המנחים את שיטת שלטון הם כפי שצוין לעיל, מזון טבעי, הקפדה על צירופי מזון נכונים וריפוי באמצעות צום.
המובילים בישראל את שיטת שלטון הם בראש וראשונה ידידי הטוב, מורי ורבי, יצחק בן-אורי (החיטה 9, נתניה טל' 8331310-09). הוא כתב את הספר החשוב והמעניין "תזונת האדם ובריאותו". כן פעילה בנושא זה "האגודה הישראלית לקידום שמירת הבריאות על פי חוקי הטבע". מקום מושבה הוא במושב אמירים (ד"נ כרמיאל 20115).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדיאטה הצמחונית
|
|
|
|
|
|
|
דיאטה זו מבוססת על הדיאטה הטבעונית – אך כאן אנו מוצאים אסכולות שונות.
האחת, המכלילה ביצים בתפריטיה.
השנייה, המכלילה חלב ומוצריו בין תפריטיה.
השלישית, המכלילה דגים בין התפריטים.
הרביעית, המכלילה שניים, או את כל שלוש קבוצות המזון שצוינו לעיל.
בכל מקרה, אף אחת מהגישות הצמחוניות אינה כוללת בין מרכיביה בשר של בעלי חיים הולכי על ארבע או הולכי על שתיים. בכל גישותיה של הדיאטה הצמחונית, שומנים צמחיים הם השומנים היחידים שבשימוש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדיאטה הים תיכונית
|
|
|
|
|
|
|
דיאטה שבסיס אורחותיה מקובל באגן הים התיכון: יוון, תורכיה, ספרד, איטליה, דרום צרפת וכרתים. בדיאטה זו אדם יכול לאכול מטוּב הארץ ומשמניה ולהיות בריא. החשיבות היא רק לדעת כמה לאכול מכל מרכיב תזונתי ומתי.
כך, למשל, בדיאטה זו מוצע לאכול בשר אדום – מספר פעמים בחודש. ביצים, עופות, דגים – מספר פעמים בשבוע. גבינות, יוֹגוּרט – כמעט מדי יום. תפריט יומי צריך לכלול ירקות, פירות, קטניות, אגוזים ודגנים למיניהם: פסטות, אורז, בורגול, תפוחי אדמה, ועוד. בין כל אלה מככב לו שמן הזית כמקור השומני היחידי (כמעט) שיש לצרוך אותו מדי יום.
דיאטה זו שמה דגש על מזונות טריים. היא ממעטת או אף משמיטה מזונות משומרים או מעובדים. זו דיאטה שקל להכינה – כל מרכיביה זמינים. את חלקם ניתן לאכול כמות שהם וחלקם עוברים בישול, אפייה, טיגון, צלייה או קלייה - והכול במתכונים פשוטים.
כאשר מרכיבי דיאטה זו נאכלים בכמויות הממוצעות, לא מתפתחות תופעות של השמנת-יתר. ממצאי מחקרים מלמדים שבּין תושבי אזורים הנוהגים לפיה (בעיקר בין תושבי איי יוון וכרתים), שיעור מחלות הלב וכלי הדם נמוך בצורה משמעותית מזה הקיים באוכלוסייה מערבית אחרת. על שמן הזית מצביעים כ"אחראי" להיעדר קבוצת מחלות זו.
הדיאטה הים-תיכונית היא דוגמה לדיאטה העשירה במרכיביה. אדם יכול לאכול טוב, ליהָנות ממנעמי התפריט ועדיין לשמור על בריאות תקינה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדיאטה היפנית המסורתית
|
|
|
|
|
|
|
דיאטה זו מבוססת על תרבות האכילה היפנית המסורתית. עיקרהּ אורז, ירקות, דגים ופירות ים. זו דיאטה המרבה לצרוך דגים ופירות ים חיים, מעט בשר הולכי על ארבע, ונעדרים ממנה חלב ומוצריו. היא עשירה בחומצות שומניות מקבוצת אומגה-3. הטוֹפוּ תופס בדיאטה זו תפקיד חשוב ובולט -כחלבון צמחי חשוב ביותר.
המטבח היפני המסורתי ידוע בהיותו המטבח האסתטי והאמנותי ביותר. המזון מוגש בו בצורה אמנותית בשלל צבעים, טעמים (מתוק, חריף, מר, מלוח וחמוץ). חלק מהמתכונים מבושלים וחלקם חיים. חלקם בצורת מרקים דלי קלוריות וחלקם מעוטרים בעטיפת אצות ירוקיות (מתכוני הסוּשִׁי).
מתכוני הסויה מוגשים בצורות שונות: טוֹפוּ, רוטבי סויה (שוֹיוּ), מִרתח פולי סויה מותססים (מִיסוֹ). חלק מהמתכונים חריפים מאוד ומזכירים את חריפותו של המטבח ההודי. רבים ממתכונים אלה עשירים בנתרן, שכידוע יש להמעיט באכילתו.
חלק ממתכוני המטבח היפני המסורתי אינם ערבים לחֵיך האדם המערבי, אך אחרים מתקבלים יפה בתרבות המערבית. המתכונים ש"נקלטו" טוב מאוד בתרבות המערבית הם מתכוני הסוּשִׁי. יפנים, אשר חיים על דיאטה זו, מאריכים חיים. שיעור מחלות לב וכלי הדם אצלם נמוך, לעומת שיעורם בקרב העולם המערבי. יפני שמן היא תופעה נדירה המעידה על מחלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדיאטה של תושבי איי אוֹקִינָאוָה
|
|
|
|
|
|
|
אוֹקִינָאוָה היא קבוצת איים השייכים ליפן ושוכנים בדרום-מערב המדינה. על תושבי איים אלה מספרים שהם זוכים לאריכות ימים – מעל למאה שנים – בטוב ובבריאות טובה. במה שקשור לתזונתם אפשר לקבוע בוודאות שהיא דומה ביותר למטבח היפני. במסגרת חייהם הם משלבים גם אורחות חיים אחרים – שכולם בריאות. ביניהם פעילות אארוֹבית ופעילות נפשית-רוחנית (שילוב של אחת מאומנויות הלחימה או יותר), שמירה על הטבע, ועוד. בתפריטם יש לסויה מקום מרכזי ובולט יותר רבה מזה של יתר בני יפן.
אריכות ימים בטוב ובבריאות – ללא השמנת-יתר – היא נחלתם של תושבי איי אוקינאוה. יש מה ללמוד מהם גם במערב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדיאטות האסייתיות
|
|
|
|
|
|
|
לא ניתן לשרטט דיאטה אחת המקובלת בכל המדינות השוכנות בדרום-מזרח אסיה.
בוודאות אפשר לקבוע בוודאות שלתרבויות ולעמים שונים במרחב של דרום-מזרח אסיה מרכיבי מטבח אחרים. אלה לפעמים שונים בתכלית שינוי זו מזו.
הרי כמה דוגמות:
המטבח הסיני שונה בהרכבו מהמטבח היפני. המטבח הסיני מבוסס בעיקרו על מתכונים גולמיים ומבושלים. צריכה גדולה של חלבונים מן החי. הסינים אוכלים כמעט את כל סוגי הבשרים: הולכי על ארבע, עופות, זוחלים, חרקים. במו עיני ראיתי בדוכני מזון בבֵּיגִ'ין, – בירת סין שפודים של עקרבים.
המטבח התאילנדי עשיר באורז לבן, בפירות טרופיים עתירי סוכר, בסויה (טוֹפוּ, חלֵב סויה), ירקות ירוקים מבושלים. התיבול נעשה בעשבי תיבול. בשרים של בעלי חיים הולכי על ארבע, עופות, דגים ופירות ים. ריכוז החלבונים (בשר או סויה) בתפריט התאילנדי הוא בשיעור של 10-30% מתכולת המתכונים. לא תראה תאילנדי שמן. כולם רזים.
במטבח הדרום-קוריאני מציעים כמות גדולה יותר של בשרים – בעיקר צלויים.
המטבח האינדונזי עשיר בתבשילי ירקות ובשרים, המתובלים בתערובת התבלינים ההודית – הקָארי. הסויה מוגשת שם בווריאציות שונות.
ההודים, בני דת ההינדוּ, חלקם הגדול צמחונים. הם צורכים חלב ומוצרי חלב (היוֹגוּרט ההודי – לָאסִי), אורז, ירקות ופירות, קטניות (מאכל – כמעט לאומי – הדַאל בַּאט – אורז עם עדשים. מזכיר את המג'דרה שבמטבח הערבי באזורנו). כן כלולים בתפריט עוגיות ודברי מתיקה. הודו ידועה בשפעת תבליניה – רובם חריפים עד מאוד (המוּכּר ביותר הוא הקָארי – תערובת תבליני הודו). התה לסוגיו הוא גם כן ממרכיבי התפריט ההודי, כולם מחליטות צמחים. בהודו ניתן כבר לפגוש אנשים שמנים – תולדה של הכללת חלב ומוצריו, לחמים מקמח לבן, עוגות ודברי מתיקה המצויים בתפריטם.
בכל מטבחי המדינות האסייתיות יש מיעוט של מזון מעובד. הבישול נעשה ביום אכילת המזון. טכניקת הבישול, המבוססת על הקפּצת מרכיבי המזון במחבת חם (ווֹקָא), נפוצה בחלק ממדינות אלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדיאטה המַקרוביוטית
|
|
|
|
|
|
|
דיאטה זו נגזרת עמוקות וישירות מהדיאטה היפנית המסורתית. כמו גישת שלטון, מאייר, דין אוֹרניש, אן ויגמוֹר ואחרים גם הדיאטה המקרוביוטית הִנָהּ דרך חיים. התפיסה המקרוביוטית הייתה ידועה לאדם עוד מתקופת יוון העתיקה. זו דרך חיים המובילה לבריאות ולאורך ימים בטוב ואושר. היא מנחה את ההולכים לאוֹרהּ בהבנה קוסמית של החיים. המקרוביוטיקה מעוּגנת, כאמור, בפילוסופיית החיים של המזרח הרחוק. זו ראיית חיים טבעית הרואה את האדם כמיקרוקוסמוס במַקרוקוסמוס.
אחד מנדבכיה העיקריים של המַקרובּיוטיקה הוא התזונה המקרובּיוטית. להלן כמה מעקרונותיה:
1.דגנים (מלאים בלבד!) הם מזון עיקרי בכל ארוחה: לפחות חמישים אחוז מנפחהּ, בתוספת קטניות מדי פעם. הדגנים והקטניות צריכים להיות מבושלים בשיטות בישול שונות המקובלות במַקרוביוטיקה.
2. ירקות – % 20-30 מנפח כל ארוחה – רצוי שיהיו מבושלים בצורות שונות. עדיף לאכול ירקות מהאזור הגיאוגרפי שבּוֹ חי האדם.
3. מדי פעם יש להוסיף לארוחות פירות ואגוזים הגדלים באזור הגיאוגרפי של הסועד.
4. מזון מן החי צריך להווֹת כ-15% מכּלל הארוחה. יש לאכול אותו יחד עם הירקות.
5. את המתכונים יש לתבל במלח-ים ובשמנים צמחיים. מומלץ לא לתבלם בתבלינים (מכל סוג שהוא) שמקורם באזורים טרופיים או סוּבּטרופיים.
6. חמישה אחוזים מנפח המזון היומי רצוי שיהיו מרקים מתוּבּלים בתבלינים יפניים – מִיסוֹ או תָּמרי. המרק רצוי שיכיל מבחר ירקות, אצות, קטניות ודגנים. הכול מגוון בארוחות שונות.
7. % 10-15 מנפח כל ארוחה צריך להכיל קטניות ואצות.
8. מספר פעמים בשבוע יש להוסיף לארוחות כמות קטנה של דג, או פירות ים. בישולם צריך להיעשות בצורות שונות.
9. גרעינים ואגוזים קלויים ופירות יבשים יכולים להיאכל בין הארוחות, כמובן ללא הגזמה.
10. לתיבול, לבישול, לאפייה ולטיגון – שמנים צמחיים מכבישה קרה.
11. משקאות – תה מחליטת מצמחים.
12. יש להימנע מלהכליל בתפריט היומי:
בשר מבעלי חיים הולכי על ארבע, או עופות.
חלב ומוצריו.
פירות טרופיים.
סוכר (לבן, חום) ו/או דבש.
מוצרי מזון מעובדים.
דגנים "מזוקקים" (קמח לבן).
תבלינים חריפים.
13. מומלץ לאכול 2-3 פעמים ביום. רצוי לא לאכול בשעות הערב המאוחרות ולא יאוחר משלוש שעות לפני השינה.
14. כל נגיסת מזון צריכה להילעס כ-50 פעמים(!).
הרחבתי בנושא התזונה המַקרוביוטית, מכיוון שהיא, לפי ראיית חיי, מעניינת, נכונה בעקרונותיה ויש לה "קבלות" של הצלחה בשמירת הבריאות ובריפוי מחלות חריפות וכרוניות, כולל מחלות הסרטן.
למי שמבקש להרחיב דעת בנושא המַקרוביוטיקה אני ממליץ מאוד לקרוא את ספרו של מיצ'יו קושיו "מקרוביוטיקה". הספר ראה אור בהוצאת אור-עם. כן אני ממליץ בכל לשון לקרוא את ספרם המיוחד והמעניין של ידידַי הטובים רותי ורפי מינץ "מי שׂם לי מרק בתרמוס". הפצת הספר על ידי טבעונאי טלפון 9835669-04.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיטת אן ויגמוֹר
|
|
|
|
|
|
|
שיטת אן ויגמוֹר היא גישה טבעית-הוליסטית אשר רואה את האדם כיחידה קטנה - כמיקרוקוסמוס בעולם - במַקרוקוסמוס. אורח חייו חייב להיות מעוגן בחוקי הטבע ובהווייתו של היקום. הטיפול בשיטת אן ויגמוֹר מתייחס לאדם במשולש הנצחי גוף-נפש-רוח.
אן ויגמוֹר, נולדה בכפר קטן בליטא. כבר שם ספגה את עקרונות החיים כטבע, בו וממנו ליקטה את מזונותיה ופגשה את צמחי המרפא הזמינים לאדם. בשנתה השמונה עשרה היא היגרה לארצות הברית. מצב בריאותה היה רופף. היא סבלה משורה ארוכה של מחלות חריפות וכרוניות. בסיוע סבתה, שהייתה מרפּאה טבעית, שינתה אן ויגמוֹר את אורחות חייה ותזונתה. היא למדה בבוסטון לימודי דת ופילוסופיה ועמדה על כך שבאדם טמונים כוחות הריפוי, בסיוע תזונה טבעית וניקוי הגוף והנפש.
אחר שסייעה לאנשים חולים רבים שפּנו אליה להירפא ממחלות שונות בגישה הוֹליסטית-טבעית, יסדה אן ויגמור בשנת 1963 בבוסטון את "מכון היפּוֹקרטס". המכון נקרא על שם היפּוֹקרטס, רופא טבעוני שחי ביוון הקדומה וכוּנה בשם "אבי הרפואה הטבעית".
הטיפול שניתן במכון היפּוֹקרטס מבוסס על תזונה טבעית, מיץ עשב חיטה, נבטים - כמקור ויטמינִי ומינרלִי אידיאלי – ומרכיבי מזון טבעיים אחרים כדגנים, קטניות, ואחרים.
חיים לאור שיטת אן ויגמוֹר מולידים בריאות, מונעים מחלות ומרפאים אותן בדרך טבעית. מותה של אן ויגמוֹר היה טרגי. בהיותה בת 84 (בשנת 1994) היא נספתה בשרֵפה שפרצה בביתה בבוסטון. ממשיכת דרכה של אן ויגמוֹר בישראל היא ידידתי הטובה ד"ר פנינה בר-סלע (פקס 9833317-04). היא כתבה ספר מרשים בנושא זה ושמו "התחדשות". הספר ראה אור בהוצאת שחר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיטת קינגסטון
|
|
|
|
|
|
|
בתחילת המאה העשרים הקים רופא סקוטי בשם תומסון מקינגסטון, באדינבורג, בסקוטלנד בית מרפא ובית ספר לרפואה טבעית. מקומה של המרפאה העניק לה את שמה: שיטת מרפאת קינגסטון.
נקודת המוצא של גישה זו הייתה מעוגנת בבאות:
1. המחלות מופיעות רק אם יש להן סיבה.
2. הסיבה למחלות היא ברוב המקרים תזונה לקויה.
3. עיקרי ההבנה התזונתית היא טבעית.
קווים המנחים את גישתו של תומפסון:
העמקה במהות הבריאות והחולי.
שילוב של אמצעים טבעיים בשמירת הבריאות ובטיפול בבעיות בריאות.
תזונה טבעית ומאוזנת באמצעים פשוטים.
פעילות גופנית.
חשיפה מאוזנת לשמש.
הקפדה על אורח חיים בריא (כמו שינה מספקת בלילה, ועוד).
התייחסות להיבטים הנפשיים של האדם.
התזונה כוללת את כל אבות המזון ומותאמת אישית לשעון הביולוגי של האדם.
בישראל שיטת קינגסטון מיושמת על ידי מתן ייעוץ על ידי האדם היקר, המרפא אלי שטראוס. ממשיכת דרכו היא שרה חמו, שסיפורה האישי (ריפוי ממחלת הסרטן באמצעות שיטת קינגסטון) הוא סיפור מרתק. בעקבותיו היא כתבה את ספרה הנודע "שביל הזהב לריפוי טבעי". שרה חמו מארגנת קורסים המרחיבים דעת בגישת בריאות חשובה זו (לפרטים: הבית הטבעי, עין כרם ב' 81, ירושלים 95744; טל, 6411288-02).
הגדילה לעשות גם נחמה כנעני (ת"ד 44174 תל-אביב 61441), אשר תרגמה במספר חוברות את מאמריו המעניינים והחשובים של ד"ר תומסון. החוברות נושאות את השם "בריאות מחוצפת".
בחלק הבא: הגישה האנתרופוסופית, דיאטה לפי סוג דם, שיטת אטקינס, שיטת מונטיניאק, דיאטת הצירופים, דיאטת הסרוטונין, שיטת דין אוֹרְנִיש, שיטת מאייר ועשר עצות והמלצות למתחילים
|
|
|
|
|
|
|
 |
| פרופ' אבשלום מזרחי
| /images/archive/gallery/640/798.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
פרופ' אבשלום מזרחי הוא המנהל האקדמי של מכללת רידמן וראש התוכנית לנטורופתיה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
