איזור היורו שלנו מחכה לכם
אתמול היה בוקר נעים בחארקוב. כבישים ריקים, 28 מעלות. שרקתי שיר לכת שמח ואמרתי של300- הקילומטרים הבאים אני נותן שלוש שעות גג, ואם ירצה השם גם נעשה חניה לקפה בדרך.
אחרי 50 קילומטרים, כשאני מזיע ועצבני ,4 נכנסתי לתחנת דלק ושאלתי בשפת הסימנים הבינלאומית היכן מתחבאת האוטוסטרדה לעזאזל. המתדלק המנומנם אמר שאני ממש באמצע, התפלא איך לא שמתי לב.
אבי רצון מתמוגג מנבחרת איטליה
איך באמת לא הבחנתי? מאוקראינה כנראה אלך ישר למרוצי ראלי פריז-דקר, מומחה לנהיגת שטח. אלה היו 300 קילומטרים של בורות, מהמורות, במפרים ומסלול אחד, רצוף משאיות ונהגים זוחלים. יד על ההגה, השניה על ההילוכים. רב-אמן.
באוקראינה כבר לא יכולים לחכות למשחק מול שבדיה
זה באמת היה מטורף. עקפתי משאית, התנגשתי בציפור. באחד המקומות היותר אפלים, אפילו חברי הטוב, ה,GPS- הרים ידיים ואמר: "כמדומני צריך לפנות ימינה, אבל אני לא סגור על זה."
אחרי 200 קילומטרים אתגריים עצרתי לקפה בכפר קטן. ויתרתי על מנת הכבד שהמוכרת המנומסת הציעה, וגם לדגים המטוגנים סירבתי, כי זה לא בא לי טוב על הבוקר. קפה, זה הכל. "אדום, ירוק, זהב,"? היא שאלה. אמרתי קפה, לא משנה באיזו צורה. רק שיגיע. בסוף היא הביאה בכוס מפלסטיק משקה דלוח לא מזוהה ששפכתי בשיחים.
את המשך הדרך עשיתי רענן ומוכן עם חצי קילו דובדבנים שקניתי מזקן ברחוב. כבר התחלתי להתרגל
קפץ ממקום מסתור וביקש דוקומנטס. רציתי לשאול אם זה מה שמעניין אותו הרגע, רשיונות. לפני דקה כמעט נעלמתי בבולען וזה לא הזיז לו. לא היה עם מי לדבר. נפרדנו כידידים.
אחרי ארבע שעות ועשר דקות נעצרו השעונים כשדוממתי מנוע בדונבאס ארינה של שחטיור. מדובר בשיא אישי, אבל לא כזה שיעביר אותי לשלב הבא. אני מניח שהעגלה עם הסוס מנעה ממני להיכנס לספרי ההיסטוריה, או שאולי זה היה הבור אליו נעלם הטרקטור ולא חזר. אני מבטיח להשתפר במקצה הבא, אבל אצלנו באוקראינה גם בוקר יפה לא מבשר על מהמורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
