השער של זלאטן איברהימוביץ' אתמול (שלישי) לרשת צרפת הוא היפה ביותר עד היום ביורו. ראה את באלוטלי שלשום והחליט שהוא סופר-איברה. וכל כך כיף ונעים ומענג לחזור אל המונח טכניקה. המפגש של
או שיש לך את זה ואז אתה רונאלדו או סופר מריו או זלאטן, או שאתה פפה, מסצ'ראנו או גאטוסו. אלה השערים שמשאירים אותך נאמן לכדורגל. אלה הגאונים שעושים לך את זה.
ואז מגיעים אירועים וטיפוסים אחרים וממאיסים עליך את המשחק. ספ בלאטר למשל. דביץ' האוקראיני כובש שער חוקי לחלוטין, כדור שעבר במלוא היקפו את קו השער. אז נניח שהשופט לא ראה כי היה מדובר בסנטימטרים בודדים בלבד. והקוון גם הוא התקשה לראות. ופיפ"א החליטה שהיא לא משתמשת במצלמות הטלוויזיה או באמצעים טכנולוגיים אחרים, ולכן אימצה רעיון ביניים, הגיוני ואפילו סביר. קוונים ליד שני השערים. בדיוק בשביל מקרים שכאלה. מקרים של עבר או לא עבר.
והקוון היה בדיוק במקום. מצלמות הטלויזיה קלטו את הקוון הזה בקו אחד עם מסגרת השער של הארט. סימון לשופט המרכזי ויש לנו שער חוקי וכשר למהדרין. אי אפשר היה שלא להבחין בשער החוקי של דביץ'. אישור השער גם היה מחזק את עמדתו של בלאטר שלפיה אפשר להמתין עם החדרת השימוש במצלמות ובטכנולוגיות מתקדמות למקרים הללו, שבסך הכל היו עושים צדק עם אוקראינה ועם רוח הספורט.
אנגליה ניצחה בסופה של השערורייה. רוי הודג'סון העדיף את וויין רוני על פני אנדי קארול וצדק. משהו חדש מאנגליה? אולי ביורו הבא. שוב נבחרת שבלונית, אפורה, חסרת רעיונות. אם לא הליגה האנגלית, לא היתה בכלל נבחרת אנגליה. נבחרת אנגליה היא האבק שמותירה לה הליגה האנגלית. אולי לא נעים לשוב ולקרוא ולשמוע את הדברים, אבל אלה העובדות הלא נעימות. כי בכל זאת מדובר במולדת הכדורגל וצריך להיזהר בכבוד המולדת.
ואותה אנגליה תפגוש, לא פחות ולא יותר, את איטליה ברבע הגמר. מה שאומר שאחת משתי הנבחרות הלא יציבות האלה תגיע לחצי הגמר. הישג ענק. בלתי צפוי. באלוטלי מול רוני. לפחות קרב המשוגעים הזה.
בינתיים שבדיה כובשת שער שני ומנצחת את צרפת. לארסון קורע את הרשת הצרפתית לרסיסים. איפה היו השבדים בשני המשחקים הראשונים. צרפת? כמו ספרד, איטליה ואנגליה, לא משכנעת. בעיקר לא יציבה. מה שאומר שהכל צפוי ברבע הגמר. שאין פייבוריטית לזכייה בגביע. כי אין נבחרת שעושה את ההבדל. בעצם, אולי פורטוגל. לא רק בגלל רונאלדו. וקצת גרמניה. ומי יכול לוותר על היוונים עם משמעת הברזל ורוח הלחימה הנדיר.
בקיצור, היורו פתוח לחלוטין. וזה בדיוק מה שרצינו, לא? שגם אם בסופו של דבר יקרה אסון, וספרד שוב תזכה, שלפחות אינייסטה וצ'אבי יזיעו. ביורו ובמונדיאל הקודמים הם עשו הכל מהר ואלגנטי וזה לא היה נעים לראות נבחרת אחת שעושה צחוק מהכדורגל. ליתר דיוק, מהתחרותיות ומשוויון ההזדמנויות לכולן. לא רק להשתתף, אלא גם לנצח.
