עוד ביורו 2012:
רונאלדו נשכח בשדה התעופה בדונייצק
פברגאס: "נמשיך לשכתב את ההיסטוריה"
חמשת החושים: הרגעים שנזכור מיורו 2012
זה היה מטורף. היו שם עשרות אלפי אוקראינים ואותם גרמנים עם חולצות נבחרת, וצבעי פנים וים של בירה ומוזיקה מקומית רועשת ואז הופיע על מסכי הענק גופו האימתני של מריו באלוטלי, עם הקוביות בבטן ותספורת המוהיקן המשודרגת. הנקניקייה עם החרדל נתקעה ליוצאי ברלין והמבורג באמצע קנה הנשימה. איך הלך לו החלום.
אבל מה שיותר מפתיע, באותם רגעים של הלם ותדהמה, כל שער איטלקי התקבל בווליום יותר גבוה מצד המקומיים. איטליה, שהתחילה את הטורניר עם מוניטין בעייתי של שחיתות ומשחק טקטי סגור, מסיימת אותו כחביבת הקהל. זה לא רק הסטייל הייחודי של באלוטלי זו גם הערצה לאנדראה פירלו שתמונתו מופיעה בכל פינה. בגיל 33 פתאום מבינים עד כמה השחקן הזה גאון.
האוהדים מתחילים לזרום לקייב. עברית כבר שומעים. אנחנו כרגיל ראשונים, כמו במבצע אנטבה. אמנם בשביל הצבע והקרנבל היה עדיף למארגנים שיגיעו לגמר הולנדים, אנגלים, אפילו שבדים, כי ספרדים ואיטלקים, למרבה הפלא, הם לא כאלה שמושכים אחריהם צבא גדול של מעריצים.
גם בשלב הבתים ואפילו בחצי הגמר, בדונייצק, אפשר היה להשיג בקלות כרטיס למשחק
אתמול ראיתי בחור מסתובב עם שני כרטיסים למכירה תמורת 600 שקל. 300 לחתיכה. לא נורא בכלל עבור המשחק הכי חשוב של השנה, בימים שסופר קלאסיקו כבר הפריד אוהדים מסכומים של 1,000 יורו ומעלה.
האצטדיון בקייב עובר שפצורים אחרונים לקראת האירוע. כשמתכוונים למקדש של כדורגל אני יכול לדמיין שמכוונים למשהו כזה. לא מבחינת היופי, הוא רחוק מלהיות האצטדיון היפה בעולם, אלא מבחינת הגודל. עצום, ענק מוכיח את מימדיו הקטנים של האדם.
האולימפיסקי נפתח ב-1923 ומאז שופץ והוגדל מספר פעמים, האחרונה לקראת היורו. אצטדיון המכיל 65 אלף מקומות, שנמצא ממש במרכז העיר, שני מטרים מבית הכנסת, בניינים מקיפים אותו. מרשים מאוד וראוי לארח הצגה שכזו.
קייב נהנית אם כן מרגעים אחרונים של תהילה, לפני החזרה לשגרה. הערב, בכיכר, יקפיצו את ההמונים אלטון ג'ון ולהקת קווין ומחר אמורות לספק את הסחורה איטליה ובמיוחד ספרד, שחייבת להופיע לפחות לערב אחד בלתי נשכח. קצת רוקנ'רול לא יזיק לנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
