מישל פלאטיני. עוד רעיון מהפכני צילום: אי-פי-איי
עפ"י הרעיון, המשחקים עשויים להתפזר על פני 12-13 ערים ברחבי היבשת, בשיטה של מספר משחקים באותו איצטדיון. הדבר מזכיר מעט את סבב "ליגת היהלום" באתלטיקה, בה נערכים המשחקים בכל שבוע באיצטדיון אחר, אך כמובן שכאן מדובר ברצף זמן קצר הרבה יותר.
כך, למשל, עשויה לונדון לארח את משחק הפתיחה של היורו וכן את שלושת המשחקים הבאים. לאחר מכן יתקיימו ארבעה משחקים נוספים בפריז, ואז אנדרלכט ולבסוף באמסטרדם. בהתאחדות האירופית ינסו לצמצם עד כמה שניתן את המרחק בין הערים, אך הרעיון יהיה נטישת קונספט המדינה המארחת, ומעבר לשיטה יבשתית.
האם ישראל תוכל להיות אחת מהמדינות המארחות בשיטה הזו? בעוד שמונה שנים כבר לא יהיה מדובר ברעיון בידיוני. אחת הסיבות לשינוי השיטה היא העובדה שמדינה שתרצה לארח מספר משחקים אצלה בבית כבר לא תצטרך להציג תכנית כלכלית מפורטת, אלא בסך הכל איצטדיון שיעמוד בתקנים.
עם זאת, באופ"א הבהירו כי הרעיון עדיין בחיתוליו, וכי השיקול המרכזי שיעמוד בפניהם יהיה האוהדים. "לא ניתן לקהל לנדוד יותר מדי", אמר פלאטיני, "המרחק בין לונדון, פריז וברלין, למשל, הוא קצר יותר
מאשר בין קארדיף וגדאנסק. נערוך כארבעה משחקים במקום אחד בכל פעם, ונעבור למדינה הבאה".
יש לציין כי אחת המדינות שהגישה מועמדות לארח את יורו 2020 היא טורקיה, אך האפשרות כי המדינה תקיים גם את המשחקים האולימפיים באותה שנה עלולה להוציא אותה מתמונת אירוח אליפות אירופה. "לא נמתין עד שנדע אם טורקיה תארח את האולימפיאדה או לא", הוסיף היו"ר, "זה יוצר בעיה עבורנו. יש לנו מועמדים אחרים, וכולם מתאימים". את ההחלטה אמורה לקבל אופ"א לקראת סוף שנת 2013.
נא להמתין לטעינת התגובות
