יערות הכרמל - ממש כמו דרום אמריקה
תומר נויהאוזר פילס את דרכו בסבך העבות של הג'ונגל הכרמלי והרגיש כמו בלב האמזונס. טיול דרך מערות, נחלים ולא מעט קוצים
הכול התחיל כשששמנו לב שמזמן לא ביקרנו בכרמל. ליאורה החליטה שהגיע הזמן לחגוג את סוף החורף ופסקה - טיול! כך מצאתי את עצמי ביום חמישי, בשעות שהשמש עדיין מפהקת, בפאתי אוניברסיטת חיפה.
הזדחלנו לאיטנו, חצי מנומנמים, במורד נחל נדר (סימון שבילים שחור, 4186, מפה מספר 4 הכרמל), וקצת לפני המפגש עם נחל גלים ציפתה לנו ההפתעה הנעימה הראשונה של המסלול - קבוצה של פרות עצלות השתזפה להנאתה בשמש, בפתחו של עין קדם. מדובר בנקבה יפיפיה, המזכירה מעט את עין-נפתוח שבירושלים.
חלצנו את נעלינו, חיפשנו את הפנסים שהיו מוצפנים בתיק ונכנסנו כפופי גב לחקור את הפלא. בקצה מנהרה לא ארוכה התגלתה בריכה קטנה שעומקה כמטר. לאחר שהשתכשכנו במים הקרירים, נפרדנו בעצב והמשכנו אל נחל גלים (סמ"ש כחול 4166), כאשר כחול הים התיכון מפציע מדי פעם מבין השיחים.
המשכנו עד שהגענו לפאתי טירת הכרמל. עבור מי שמחפש טיול בוקר קצרצר - זו נקודת סיום טובה, אך אנחנו היינו רק בתחילת דרכנו. המשכנו וטיפסנו במעלה השביל האדום (4174) לכיוון מערת ארנית, כאשר אנחנו משאירים את הים מאחור, ומידי פעם, כמו אשת לוט, מסתובבים להתבונן אליו בגעגוע.
מערת ארנית הייתה ההפתעה הנעימה הנוספת של הטיול. מדובר במערה נפלאה שמורכבת ממספר חדרים מרשימים ומרפסות. מאחת מהן נשקף נוף נהדר על כל הוואדי. מרפסת נוספת משקיפה אל עבר הים, כאשר רק המחסום האורבני של שיפולי טירת הכרמל מפריע במקצת לנוף.
המסלול האדום חודר אל נבכי המערה, ואחרי מעבר במסדרון צר וזחילה במנהרה קצרה מצאנו את עצמנו בעברה השני. המשכנו להדרים לכוון נחל ספונים, בנופי חורש ים תיכוני מנוקד בפריחה אביבית. כך נכנסנו אל עובי הג'ונגלים
המשכנו ללכת עד שהגענו לנחל ספונים (סימון שבילים ירוק, 4173). לצערנו, השעה המאוחרת לא אפשרה ביקור במערת פונים המפורסמת, ולכן המשכנו מזרחה עם נחל ספונים עד נחל אורן. עברנו מחנה צופים נטוש (מצויד בערסלים ונדנדות, מקום אידיאלי לקפה), מספר חצאי קשתות וסלעים יוצאי דופן, ולבסוף הגענו לנקודת השינה - חניון מערת אצבע.
זהו חניון מטופח ומרשים המכיל שירותים מסודרים (תדאגו לנייר טואלט לבד), שולחנות פיקניק רבים וברזיות. אחרי שהאוהלים הוקמו והפנים נרחצו, ארוחת הערב החלה להתבשל. שני חברים וכלב אחד החליטו להצטרף אלינו ליום השני של הטיול, והביאו כמנחה מספר בקבוקי יין.
אני לא זוכר הרבה מאותו לילה. למחרת התעוררנו מעט מסוחררים, אך אין כמו עלייה של כ-170 מדרגות על הבוקר כדי להזרים את הדם ולטהר את הראש.
בקצה העלייה ניצבה במלוא הדרה מערת אצבע. המערה קיבלה את שמה עקב צורתה, המזכירה אצבע המצביעה כלפי מעלה. המיתוס על המערה מספר על ענק זועם שהטיל את אימה על האזור, עד שיום אחד תפילותיהם של האנשים נענו, ובזמן שהוא נמנם עקצה אותו דבורה בקצה האצבע. הענק, שהיה אלרגי לדבורים, התחיל להתנפח והאצבע נכנסה לסדק בהר. סוף הסיפור לא היה ממש שמח, מבחינתו של הענק לפחות, אך המערה עוד ניצבת לזכרו. בעבר נמצאו בה גם כלי אבן וחרס מהתקופה הניאוליטית.
המשכנו לאורך שביל ישראל דרומה, עד לישוב עין הוד. פה, אחרי חילוקי דעות קצרים בין החברים ההרפתקנים לחברים הנהנתנים, ניצחה ההבטחה לכוס קפה, ונכנסנו לישוב. ישוב האומנים ידוע בקסמו, ומכיל שפע של הפתעות ואמנות שעושה טוב לעין ולנפש. אחרי קפה ומאפה מתחנו אברים, שרכנו שרוכים והופ! תרמילים על הגב, וממשיכים.
דרום מזרחית לעין הוד קיים שביל אדום (4188) שנכנס לשטח אש של צה"ל. כניסה לאיזור מצריכה תיאום מראש (04-6979007), שלא היה קל בגלל הבירוקרטיה הצהלית הידועה. שוב מצאנו את עצמנו טובעים בצמחיה. הקידה השעירה התחילה לטפס לאט לאט, בתחילה עד הקרסוליים, ואז המותניים, ולבסוף כתפיים עד שכמעט נעלמנו לגמרי. לפתע שמעתי צעקת אושר מראש הטור - גיל גילה חורבה וקרחת בג'ונגל. חרבת חגלון - קבוצה של מבנים הרוסים כשבמרכזה מבנה תת-קרקעי ששימש בעבר לאחסון.
אחרי הפסקת אוויר וקפה, לקחנו נשימה עמוקה וחזרנו לג'ונגל הכרמלי. הדרך לא הייתה קלה, אבל איים קטנים של פריחה צבעונית שבצבצו מידי פעם, וצב ששמע את צעדינו ובא לאמר שלום, נתנו לנו את זריקת הכוח להמשיך במסע.
סיימנו את המסלול בשמורת הר הכרמל, הידועה גם כנחל מערות. שם, בעודנו מחליפים חוויות ומזון עם חבורה נחמדה של מטיילי שביל ישראל שפגשנו, נחתה עלינו השכינה - אותה הרגשת התרוממות רוח שתמיד מגיעה בסופו של טיול מוצלח. אחרי הכל, כמה פעמים יצא לכם לטייל בשביל שמעטים סיירו בו, בג'ונגל פראי - ג'ונגל ים תיכוני בליבה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
