מזכיר לי את הבר מצווה
ערן סויסה לא מתבייש לומר: הגמר היה מרגש, סעדו נולד עם כפית של אבק כוכבים בפה, למישה יש נוכחות כובשת, ועם קצת עבודה, שיר ביטון תישאר איתנו עוד הרבה זמן
כן כן, יהיו מכם שירימו גבה, אבל אני בשלי. יתרה מזאת, ההתמכרות הזו היא לגיטימית, מתי נראה על המסך דבר כה שובה לב כמו החיוך של יהודה סעדו? אותו חיוך מבויש, סתום טיפה עם כיפה, שבשבילו אכן היה שווה לעבור את דרך החתחתים הזו שאפיינה את העונה כולה ולהגיע עד הלום.
יש אנשים שפשוט מגיע להם לזכות, לא רק מפני שהם שרים יפה ולא רק משום שהם מעוררים אמפתיה בקהל אלא פשוט כי הם כוכבים. מאותם אנשים שנדמה כי איזו פיה קטנה מהאגדות פיזרה עליהם בילדותם מאבק הכוכבים שלה, אותו אבק שגורם לאנשים לעוף.
לצפייה בהכתרה של סעדו לחצו על כפתור הפליי.
אנשים כאלה שהם מספיק מוכשרים בשביל לזכות בהערצת הקהל ובצדק ומצד שני הם אינם מתנשאים כך שלעולם לא יאבדו את החיבור החזק שיש להם איתו, אנשים כמו נינט טייב וכמו הראל מויאל וכעת, בהחלט כמו יהודה סעדו.
עם ביצוע מושלם לשיר מרטיט שנדמה כאילו נכתב במיוחד למענו עורר בי סעדו מן התרגשות כזו שזכורה לי במקרים ספורים, כדוגמת העלייה של גל פרידמן לשירת התקווה בפודיום באתונה, הניצחון של דנה באירוויזיון 99' אז באנגליה (מי הגבר שלא התרגש...) ומהבר-מצווה שלי.
ההתרגשות הזו היא סוד קסמו של הבחור הכל-כך טבעי הזה שבשבילו זעקת "שמע ישראל" מהלב רגע אחרי הזכייה, אל מול קהל ענק של עשרים אלף צופים, נראית הנכונה ביותר.
אני ממש חב את תודתי לקהל הישראלי שעל-אף טעויות שונות במהלך העונה כדוגמת ההעפה של טלי מיכאל הגדולה בשלב הראש בראש, עשה את ההחלטה הנכונה וסימס את דרכו של סעדו עד למקום הראשון עם חמישים ושבעה אחוזים מכלל הקולות. היה מי שקרא לזה
במהדורת החדשות שאחרי הגמר נשאל סעדו על-ידי דני קושמרו האם הוא מעוניין להיות זמר בכלל?
בלי להתבלבל ובנונשלנטיות אדירה שאל אותו סעדו: "יש דרך חזרה?" ואני עונה: שלילי. אין דרך חזרה וראוי שלא תהיה כי אם לא יהיו אלו מנועי היחצון של טמירה שיעבדו בפול גז בשביל להחדיר לנו את סעדו לתודעה ולוורידים, יהיה זה הקהל עצמו שידרוש אותו במינון גבוה. צודק רוני בראון שזיהה בו טאלנט בהתהוות והבטיח להפיק לו את אלבומו הראשון.
ועוד מילה: ודאי היה זה הכישרון הרב של הסעדו והצניעות הכובשת שעשו לנו את זה, אבל אולי גם הרצון שלנו לחזור אל תמימות ישנה שכמעט ונעלמת מאחורי הציניות של המציאות היומיומית שלנו, תמימות שגורמת לאנשים לומר קבל עם וקהל שהם "מעוכים" אחרי לילה במועדון וגורמת לאמא שלהם להציע לכל דכפין לבוא לשבת בקרית עקרון.
כידוע, אל המקום השני והמכובד הגיע מישה קירקילן עם השיר "יש בליבי כינור", שיר יפהפה כשלעצמו ללחן של עידן רייכל שנדמה כי אי אפשר היה להביא אותו למקומות חדשים. ובכל-זאת מישה עם הנוכחות הכובשת שלו על הבמה עשה זאת, ובלי מניירות בניגוד למבצעת המקורית. עם טונים גבוהים עד כדי חרדה ובמודולציה אין סופית לקראת סוף השיר, הוכיח מישה שבכל הקשור להבנה במוזיקה הוא במקום הראשון.
בכתבה ששודרה על קירקלן תהה צביקה הדר מה גורם לבחור בן שש עשרה לעזוב הכל ולעלות ארצה כשבידו מזוודה אחת ובפיו מעט מאוד מילים בעברית. אין ספק שדרושים כוחות נפש עצומים לכך, כוחות שקירקלן מתרגם אותם על הבמה ומכניס אותם לכל שיר שהוא שר.
במהלך העונה הבחור עבר בין מספר נישות לא כי הוא לא מצא את מקומו אלא כדי להראות לנו רפרטואר רחב של מבצע בחסד. אין זה משנה באיזה ז'אנר בוחר מישה לשיר, רוק כבד נוסח היהודים, שיר משירי ארץ ישראל היפה בניחוח רבקה זוהר או אפילו בלדות קורעות לב סטייל מאיה בוסקילה, מישה כבר יכניס לשיר את הייחודיות שלו. תודה לך סבתא רוזה שהענקת למישניה את החינוך המוזיקלי הזה שמלווה אותו עד עצם הגמר הזה ומורגש כל-כך בשירים אותם הוא מבצע.
במקום השלישי - אישה פטיט, זמרת ענקית, היום שיר ופעם שימרית. שיר ביטון שהגיעה למקום השלישי עם השיר "שמחות קטנות" והוכיחה לכולנו שהדיבורים על עונה נטולת מתמודדים שבאמת מסוגלים לשיר היו מוקדמים מדי. הבחורה ללא ספק זמרת. כבר בסלסול הפתיחה הבהירה שיר שהיא הולכת לתת את כל מה שיש לה ואכן הביצוע שלה לשיר הזה היה מקסים ומרגש. אבל ביטון, שהעידה על עצמה כי עברה מהפך במהלך השנה, סבלה מהגשה צפויה חסרת התלהבות אמיתית שחשובה כל-כך למעמדים מן הסוג הזה.
נראה כי לכל מקום אליו הולכת ביטון היא סוחבת על גבה הקטן את המטען הגדול כל-כך הנקרא דימונה ויעידו על כך גודזילה הצלם, שקע ותקע. שמחנו להתעדכן בלב הפריים-טיים במצבו הפיננסי של שקע ובמצב השעירות של אחת התושבות.
עם ליטושים אחרונים במתחם הגרדרובה ועם ניהול נכון צפויה שיר להישאר על הבמות עוד זמן רב.
אולי ריחוק מסוים מהחיבוק הדימונאי ופנייה למחוזות ההעזה יצליחו להוציא ממנה את מלוא הכישרון הקיים בה ולקחת אותה צעד אחד קדימה.
אין ספק שזהו הגמר הכי מושקע שנעשה פה עד כה. ליין-אפ עניני ברובו, תפאורה מדהימה, זיקוקים מרהיבים ואפילו במה נשלפת. מלבד הביצועים של המתמודדים בערב ניתן היה לראות גם מספר ביצועים טובים של המתמודדים מהעונות הקודמות.
הרב שי גבסו והתלמיד יהודה סעדו בדואט משותף ונפלא לשיר שהביא לגבסו את הזכיה בפסטיבל השירים הזכור לטוב, "מישהו גדול". גבסו הציג קול נקי וצלול וחן רב והשילוב שלו עם הזוכה הנוכחי היה המתאים מכולם. בפנייה נרגשת לאל ביקש סעדו שישמור על כולנו שלא ניפול, נקווה כולנו שכשסעדו גוזר האל מקיים.
אחריו עלתה בולעת הבמות, שירי מימון, להופעה שרק היא מסוגלת לתת. בשמלת ערב שחורה ועם מחשוף נדיב ביצעה שירי מיני מחרוזת משיריה "אהבה קטנה" ו-"השקט שנשאר". לקראת הסוף הצטרף אליה גם מישה קירקלן והראה סימני חיים למרות שכל מתמודד אחר היה פשוט נעלם בצילה הענק.
בלוק פשוט, מעט אפור וגותי, עלתה נינט טייב לשיר "אין לי ארץ אחרת" ברוח התקופה. אין זה משנה ממש מה היא תשיר או מה תלבש, כמה תחשוף, איך תשתולל וכו'... כל הגה שהבחורה הזו מוציאה מהפה מבורך. אין לי נינט אחרת.
רגע לפני העונה הבאה פנייה קצרה ליואב צפיר:
פוקימון?! מה חשבתם לעצמכם?
אם אפשר בעונה הבאה בלי הפתעות מיותרות מסוג זה.
בלי שופטת מאוסה שמאיימת על המתמודדים.
בלי בקי גריפין.
ובעיקר הרבה מתמודדים טובים.
לשנה הבאה באומן, אמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
