בלונד שבור
ענת ביגר אהבה את "פרחים שבורים", מסע הזוי נוסף באמריקה האינדית של ג'ים ג'רמוש
תחילת הסרט בחלום הכל כך אופייני לדורנו: דון (מארי) הוא איש היי-טק שעשה מכה ועכשיו נח באיזה פרוור עם אישה מוצלחת ומערכת קולנוע ביתי. בוקר אחד, בזמן שבת הזוג מחליטה שהיא צריכה לחשוב על דברים עם עצמה ועוזבת, מחכה לאותו איש היי-טק משועמם מכתב במעטפה ורודה המבשר שיש לו בן, אבל לא מודיע מיהי האם. היות ואותו איש היי-טק היה מאז ומתמיד דון ז'ואן, יש אי אילו אופציות לזהות השולחת. בעידודו של השכן חובב האינטרנט והתעלומות (דמות קאלט גאונית, אגב) נזרק ביל מוריי למסע בלשי בעקבות המכתב, וחוצה את המדינה בתקווה למצוא קצת תשובות.
ג'רמוש התחיל את הקריירה הקולנועית בלימודים ב-NYU, שם זכה סרט הסיום שלו "חופשה תמידית" להצלחה. סרטו הראשון באורך מלא, "Stranger then Paradise", זכה ב-1984 בפרס מצלמת הזהב בקאן ונבחר כסרט הטוב של השנה על ידי איגוד המבקרים בארה"ב. הוא המשיך עם "נרדפי החוק" אודות שלושה טיפוסים הנמלטים יחד ממעצר, ו"רכבת המסתורין", שם מופיעים שלושה סיפורים נפרדים על זרים השוהים במלון בממפיס. סרטו הבא, "Night on Earth", מספר את סיפוריהם של חמישה נהגי
ומדוע הבאתי את הסקירה הביוגרפית הלא קצרה הזו? כיוון הסרט הזה הוא המשך טבעי לסרטים שעשה ג'רמוש מאז ומתמיד, הן מבחינה סגנונית והן מבחינה תמטית. ג'רמוש מתקיים על קו התפר שבין קולנוע המיינסטרים האמריקאי לבין הקולנוע האירופאי האישי. למזלם של חובבי קולנוע איכותי, יש עדיין קולנוענים אוטרים, אותם במאים עם חתימה ייחודית.
בסרטים של ג'רמוש מופיעה התמה החוזרת של המבט על ארה"ב דרך עיניים של מישהו המתבונן מבחוץ, וסרטיו מורכבים ממפגשים קצרים בין אנשים, שרק חוט מקשר ביניהם. זהו סרט מסע קומי ומריר בעקבות אותו דון, והחיפוש שלו אחר משמעות. בדרך הוא יחווה מפגשים משעשעים והזויים עם כמה מהדמויות היותר מעניינות שעלו על המסך לאחרונה.
ג'רמוש טוען תמיד כי הוא כותב תפקידים רק לאנשים שהוא מכיר, וכי הוא מתחיל קודם עם יצירת הדמויות ורק אחר כך עובר לכתיבת התסריט, ומשנה דברים במהלך החזרות והצילומים. הכשרון שלו בשרטוט דמויות ייחודיות ומפגשים יוצאי דופן, בעזרת צוות המשחק מדהים, הוא הלב הפועם של כל אחד מסרטיו, כולל זה.
בין לבין אנו יכולים לחזות בסגנון הצילום הייחודי והמרשים שלו, ללכת לאיבוד במרחבים האמריקאיים נטולי הזהות. אפשר לטעון שהקטעים המקשרים בין המפגשים, השתיקות הארוכות, והמוזיקה שחוזרת על עצמה מייגעים. אבל זה בדיוק הלך הרוח הקיומי שמבקש ג'רמוש להעביר לנו.
אז מדובר בסרט קצת איטי ואמנותי שכזה, שמשחרר לאוויר הרבה שאלות ולא מציע תשובות. אבל ככה חלקנו אוהבים את הקולנוע שלנו. ואנחנו מאוד שמחים שיצא ג'רמוש חדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
