מצא אישה, מצא צרה?
עינת פישביין יצאה לחפש את החולשות של נשים כוחניות. יצאה לה מזה סדרה דוקומנטרית לא רעה
עשר נשים, אחת מדי שבוע, מגיעות לראיון עומק אצל פישביין, שידועה כמי שהביאה אג'נדות פמיניסטיות וחברתיות למרכז הבמה הרבה לפני שאילנה דיין ראיינה את שרי אריסון.
בין שאר הדמויות שנחשפות בסדרה אפשר למצוא את ציפי פינס, מנהלת תאטרון בית-ליסין, אלה גוטמן, שהיתה אחת מהתקליטניות המובילות בעולם ועוד רבות וטובות.
שלא תבינו לא נכון. פישביין לא רגילה לשחות במים של העשירים והאמיצים. תנו לה עוני, עובדים זרים, פלשתינאים, אוכלוסיות מוחלשות והיא חוגגת. השדה הזה, של כוח ועושר, קצת זר לה.
תגידי, מי הגה את הרעיון לתת לך לעשות סדרה על נשים מצליחות?
"הרעיון עלה בyes ואני לא יכולה להסביר למה הלכתי על זה: אולי אפשר להסביר את זה רק בצורה הורמונלית. ניסינו לפצח את ההגדרה המקורית של נשים חזקות. אני ואירית דולב (עורכת התוכן של הסדרה - א.ש.) התחלנו לחפש את הקונפליקטים ואת החורים באותן הצלחות. זה סבבה שיש הישגים מקצועיים, אבל בתור אשה אני מתעמתת עם זה מול עצמי כי פעם אני רציתי להיות הכי הישגית בארץ אבל וואלה, אני בכלל לא בטוחה שזה נשאר אצלי אותו דבר. הדרייב שלי השתנה".
הרגשת שאת מראיינת באופן אחר, בעקבות זה שראיינת רק נשים?
"גם כשאני מראיינת באופן סימפטי ואמפטי אני חושבת שזה מנסה להגיע למקומות אחרים. כולן רוצות למכור את ההצלחה המקורית שלהן אבל אני הובלתי אותן אחורה, אל הילדות שלהן. גילינו איך אצל הרבה מהן הילדות הפעילה את הנשים הללו בניגוד לרצונן. כאילו כמעט ואין לה אפשרות לבחור.
"אמאל אל-סנעא לדוגמא, היא פעילה חברתית בדואית וניסינו לברר איתה אם ההצלחה שלה מגיעה ממקום אלטרואיסטי או אגואיסטי (לא במובן הרע) ורואים שם איך ההצלחה שלה הגיעה כיציאה מהמקום שממנו היא באה. הצלחה כדרך החוצה".
מצאת מכנה משותף בין כל המרואיינות שלך?
"גיליתי שההיררכיות שמוכרות כמייצגות של עולם הגברים מתקיימות גם אצל נשים. גלית בן שמחון למשל, הקימה את חברת TV MALL והיא לסבית מוצהרת מסבירה שיש לה תכונות גבריות ושאין לה סבלנות ליותר מכמה שעות ביום עם הילדים.
"אצל כל הנשים בדקתי את הקונפליקט עם העולם הגברי, האמונות וחוסר הביטחון וזה משהו שגילינו אצל כולם. כשראיינתי את ציפי פינס, ניסיתי להבין למה אסרטיבית וקשוחה כמוה תמיד נתפסת כביצ'ית ורעה.
את נמצאת כמה חודשים אחרי לידה, איך הספקת גם לערוך את שבעה ימים וגם לצלם את הסדרה?
"חזרתי לעבוד שלושה חודשים אחרי הלידה ואני יודעת שאני לא יכולה להתבכיין על מצבי כי זה לא עובד, אבל זה אמיתי. ארבעה ימים אני עובדת בעיתון ויום אחד בצילומים. מה שכן, בא לי לבכות על כל ידיעה שאני קוראת על איזה תינוק שקרה לו משהו ואני באה עם הנחיתות הזאת וגם עם הרצון להעלים אותה. גברים לא יכולים להזדהות עם זה ואני לא מצפה, עם כל הרצון הטוב".
איך היה לך לעבור מעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות לאוכלוסיות חזקות?
"זה היה עבורי הרבה יותר מאמץ והייתי צריכה לעבוד יותר קשה, גם בגלל שזה היה אחרי הלידה. היה נורא קשה ואני מודה שזה לא טבעי לי, אני מודה. אבל אני נורא אוהבת את התוצאה. למדתי צעד אחרי צעד מה עושים ונראה לי שהצופים הרוויחו מזה".
מצאת הבדלים בהתנהלויות של נשים מול גברים?
"אין לי קבוצת ביקורת ואני לא יכולה להשוות אבל אני יכולה להגיד שבמקום כמו עיתון 'לאשה' שזה מקום נשי במהותו יש יותר הבנה כלפי צרכים של נשים. כל מי שיולדת יוצאת לחופשה ארוכה ומצד שני ראיתי גם נשים שמאמצות את מודל האויב ומתנהגות כמוהו , מחוסר ברירה".
יש מצב שהסדרה תראה אור בערוצים המסחריים?
"כולי תקווה שכן כי היא ראויה לחשיפה. יש המון נשים שעוד הייתי רוצה לראיין ולא הספקתי. למשל את שלי יחימוביץ', נורא רציתי ולא הסתדר. גם נשים מהעולם התחתון, אם יש כאלו בכלל".
"הנבחרת", הערב ב-22:00, יס דוקו.
נא להמתין לטעינת התגובות
