על גבול האימה
שיחה עם הבמאי והשחקנית הראשית של "ימים קפואים", פילם נואר מקומי שזכה אמש בפסטיבל הסרטים של חיפה
הסרט מביא את סיפרה של מייאו מייאו, צעירה תל אביבית המבלה את לילותיה בשוטטות ברחובות ובמועדונים. היא חיה בדירות ריקות אליהן היא פורצת ואת זמנה החופשי מעבירה מול מסכי המחשב של 'קפה אינטרנט". היא יוצאת לפגוש את אלכס, אתו היא משוחחת בקביעות בצ'אט, אך הדרך לפגישה העיוורת רצופה מכשולים, החמצות, וטעויות בזיהוי. הם קובעים להיפגש במועדון, אך פיגוע מחריד קוטע את המפגש ביניהם. כשמייאו מוצאת את אלכס בבית החולים, שקוע בתרדמת כתוצאה מהפיגוע, היא מחליטה לעבור לגור בדירתו הריקה. אט אט דיירי הבית מתחילים לזהותה כ'אלכס' ובעוד היא משאילה את זהותו, בגדיו ועבודתו, היא מוצאת עצמה שוקעת אל תוך מציאות הזויה ומסוכנת.
מצאנו את לרנר, יום אחרי הזכייה, מרוצה מתמיד.
איך ההרגשה לאחר הזכייה? הופתעת?
"לא ציפיתי שנזכה כי היינו סרט ממש קטן וכל ההפקה שלו עלתה 25 אלף דולר, צילמנו אותו ב-D.V במשך חמישה חודשים, תוך 27 ימי צילום. היו שם סרטים בתקציבים של פי 20 משלנו וזה היה כבוד מאד גדול בשבילנו. זה נמשך על פני חמישה חודשים כי כל פעם שהיה למישהו זמן הלכנו לעבוד, ולכן גם
כשאני שואל את לרנר על מושאי ההשראה שלו הוא מעדיף שלא לחשוף יותר מדי פרטים, שומר על דיסקרטיות קדם ההפצה אבל אומר שמדובר בסרט מותחן פסיכולוגי אפל. "עשיתי אותו בהקשר לסרטי פילם נואר משנות הארבעים של הוליווד. הגיע הזמן להביא לכאן סרטים כאלה".
אתה לא חושש שהקהל הישראלי יתרחק מהז'אנר האפל הזה?
"אני חושב שזה דווקא מאד ישראלי לעשות את זה מבחינת התוכן והז'אנר. הסרט מאד תל אביבי ועוסק במה שקורה כאן ועכשיו. אני לא יודע אם הוא יתפוס אבל נחיה ונראה. אני מאמין בו".
מה הלאה?
"כרגע אנחנו רק אומרים תודה לכולם ובמיוחד לקרן הקולנוע שתמכה בנו ולפסטיבל חיפה שהכניס אותנו לתחרות. אני חושב שעצם לקיחת הסרט לתחרות יכולה לפתוח פתח לעוד סרטים קטנים וזה נפלא. אנחנו נמצאים עם מספר גופי הפצה שרוצים להוציא את הסרט".
ענת קלאוזנר, כוכבת הסרט שעוד מעכלת את הזכייה מאתמול, מספרת שאל האודישנים לסרט הגיעה כמו כולם למרות שקראה את התסריט עוד לפני תחילת הצילומים. "דני לא פנה לסוכנויות, אלא לשחקניות באופן ישיר ודרך המורה שלי, רותי דייכס, שלימדה גם אותו הגעתי לאודישן".
איך הייתה האווירה על הסט?
"רוב הסרט מתרחש בלילה ככה שעבדנו כל יום כמעט עד שש בבוקר, עבדנו בתנאים לא קלים, כדי להספיק לצלם כמה שיותר. הייתה אווירה מאד משפחתית על הסט כי כל הנוגעים בדבר האמינו בו. חוץ מזה, היה לי מדהים לעבוד עם דני".
איך היתה העבודה עם סנדרה שדה?
"מאד נהנתי לעבוד איתה. היא מקצוענית אמיתית".
איך נכנסת לדמות האפלה של הגיבורה?
"הייתה לי הזדמנות לעשות דמות מאד מתפתחת. אני אוהבת גם סרטים אפלים וגם אמנותיים, אבל לא רק. בכללי, אני רוצה לעשות כמה שיותר סרטים. אני מרגישה קרובה לדמות שלי למרות שאני שונה ממנה. הסתובבתי איתה בראש הרבה זמן ונדמה לי שזה השפיע על החיים שלי באותה תקופה, גם אם רק אינטואיטיבית".
יש חלק של הסרט שאהבת במיוחד?
"יש הרבה קטעים, אבל אני לא יכולה לחשוף הרבה. יש סצנת מעקב אחת בקניון שהיא ממש טובה בעיניי, שמתכתבת עם סרטים של היצ'קוק ופולנסקי והיא על גבול האימה. אבל אני יכולה להגיד שהסרט מכיל יותר מהעלילה שבו. הוא מתעסק בזהות, תפיסה של מציאות ומצבי תודעה".
נא להמתין לטעינת התגובות
