שחור לבן
איך הפך דווקא בחור בהיר עור, צנום ומנומס לראפר המצליח והעשיר בהיסטוריה? לרגל צאת האוסף החדש של אמינם בועז כהן נתן בו סימנים
אמינם נולד בשם מרשל ברוס מאתרס ב-17 באוקטובר 1972 בקנזס סיטי, ומאוחר יותר עבר עם אמו לדטרויט, שם גדל וממנה פרץ לתודעה. הוא בן 32, בן מזל מאזניים ואבא לילדה
לראפ הוא הגיע דרך פסקול הסרט "ברייקדאנס", להיט קולנועי ענקי מאמצע שנות ה-80 (כשהוא עצמו היה בן 13). " ראיתי את אייס טי וידעתי שזהו, אני מאוהב", אמר פעם. לתקליט הפסקול "ברייקדאנס" יש לו קשר רגשי מיוחד עד היום. "בן דודי רוני נתן לי אותו. בהמשך הוא התאבד והשאיר אותי עם התקליט ועם הזיכרונות", אמר הזמר, שכלל את הסיפור כולו בשיר השירים שלו "stan".
אמינם חצוף, פרובוקטיבי ולכן אולי גם הפופולרי שבין אמני הראפ המודרניים. אנשים שזוכרים אותו מנעוריו טוענים שהיה מנומס, חייכן ונחמד, ולא קונים את הדימוי הזועם של הראפר הלבן שמפיץ שנאה כלפי הומואים, נשים וסלבריטאים. אמינם עצמו אמר: "לא חייבים לקחת אותי כל כך ברצינות. כמו שאני לא לוקח ברצינות כל טקסט של ראפר שחור שמדבר על לבנים ומחזיק שרשרת ביד".
אמינם השקיע מאמצים, זמן ונדנוד בלתי פוסק בחבר שהיה מקורב לחברת ההפקה של דוקטור דרה. הדמו שלו אכן נחת במערכת של הדוקטור, ומאותו רגע החלה ההיסטוריה של הראפ להיכתב מחדש. בצבע לבן, דווקא.
דוקטור דרה, הסנדק של ראפ החוף המערבי, שזקף לזכותו את התנעת הקריירה של ראפרים צעירים רבים, דרש להביא אליו את הראפר שהרשים אותו בהקלטה. לפי האגדה, כשאמינם נכנס למשרד שלו, הדוקטור החל לחוש דפיקות לב מואצות והתעלף כמעט. הוא סירב להאמין שהראפר החריף ששמע בהקלטות הוא הנער הצנום והלבן(!) שנכנס לחדר. למרות הכל הוא סמך עליו את ידיו ולא טעה.
הסימפול של דיידו ארמסטרונג ל"stan" עשה נפלאות לקריירה של הלבן האמריקני והלבנה הבריטית. שניהם הפכו לכוכבי-על בסוף שנות ה-90 וההצלחה הפנומנלית של אמינם סייעה להפנות את אור הזרקורים ל"Thank You" של דיידו ולאלבום הבכורה שלה בכלל. היא הרוויחה קהלים נוספים ברחבי העולם, שלא בהכרח היו נשבים בקסמה אלמלא התארחה ב"stan" של אמינם.
החשיפה הגדולה הראשונה שזכה לה היתה בתחרות הנחשבת "The Rap Olympics", שנערכה בלוס אנג'לס ב-1997. אמינם לקח רק את המקום השני וכעס על כך מאוד. "הייתי הטוב מכולם. הייתי חייב לקבל את הפרס הראשון", הצהיר לא פעם. החימה והכעס רק דחפו אותו להוכיח את גדולתו לעולם. בהמשך הגיע החיבור לדוקטור דרה, והשאר הוא היסטריה.
אמינם מגדיר את עצמו כנציג אותנטי של "הזבל הלבן", האוכלוסייה הלבנה והנחשלת שחיה בשכונות העוני בשולי הערים האמריקניות הגדולות. "אתם נהנים מהווייט טראש", הטיח פעם במראיין של המגזין רולינג סטון, "כי הם אומרים את מה שלכם אין אומץ להגיד. אני רוצה שהווייט טראש יהיו כוח שמתחשבים בו, לא רק כזה שגוררים לתוכניות של ג' רי ספרינגר וריקי לייק. אני הוכחתי שהווייט טראש יכולים לנצח אפילו במקום הכי בלתי אפשרי: הזירה של הראפ".
אמינם משעשע, אין ספק, גם אם זה בעיקר ילדים בני 15 (או כאלה שמנטלית נשארו באזור הגיל ההוא). דוגמה טיפוסית: "הדרך שאת מנענעת את זה, אני לא מאמין, איך שאת מזיזה את זה, את גורמת לזין שלי לעשות דוי דוי דוינג דוינג" (מתוך "Mosh").
מבחינת אמינם, חשבונות נועדו לסגירה באלבומים ובשירים. כך, החברה שנפרדה ממנו זכתה לטקסט הבא: "רציתי לקחת ת'זמן ולכתוב לך פואמה/ אני יודע שלא הייתי צריך לקעקע את השם שלך על היד שלי/ אבל מה אעשה עכשיו? / השם שלך על היד שלי, לא מאמין שעשיתי את השטות הזאת / עכשיו לחברה הבאה שלי/ חייב להיות השם קים/ כמה מבאס/ אני מקווה שתמותי/ מקווה שתלכי לגיהנום/ והשטן יתקע לך מסמר בעין/ חושב עלייך ובא לי להקיא" (מתוך "Puke").
בגיל 20 הפך לאב לא נשוי ממי שהיתה אז חברתו, קימברלי, שלה נישא מאוחר יותר (וגם נפרד ברעש גדול). כדי לפרנס את האישה והתינוקת עבד כטבח במסעדת פועלים במשך שנתיים וחצי. באותה תקופה גם החל להקליט שירים במרתף ביתו של חבר.
"עוד לפני שהוא נולד היה לו קשה, ולי היה קשה איתו", סיפרה פעם אמא שלו, דבי מאתרס בריגס. "היו לי צירים קשים במשך 73 שעות, עד שהוא יצא לאוויר העולם". אבא שלו לא היה בסביבה, ואמו, שגידלה אותו בכוחות עצמה ובקושי רב, נאלצה להחליף דירות רבות עם בנה הקטן. בגלל המעברים התכופים החליף אמינם בתי ספר 20 פעמים בערך.
בגיל תשע הוא עבר התעללות פיזית מצד תלמיד בבית ספרו. הוא חווה פרץ אלימות קשה שגרם לו זעזוע מוח, פגיעה בראייה וסיוטי לילה. בדיסק השני שלו "The Slim Shady" יש אזכור לאירוע הטראומטי, כשנער שפגע בו זוכה להתייחסות בשיר "Brain Damage" ( נזק מוחי). אמינם גדל בשכונות עוני כשהוא מוקף בשחורים. הוא דווקא זכור לסובבים אותו אז כנער מנומס ונחמד.
בהיותו הראפר המצליח ביותר בעולם במאה ה-21 אמינם חולש על אימפריה כלכלית אדירה שאת כולה בנה בעצמו. הוא הספיק למכור 65 מיליון אלבומים, להשתתף ב-27 קליפים , לככב בסרט אוטוביוגרפי על חייו, להוציא חמישה אלבומים ולזכות בשלל פרסים, ביניהם הגראמי והאוסקר. אוסף הלהיטים שלו, שיצא בשבוע שעבר, מסכם את הקריירה המצליחה מאוד של הראפר העשיר וללא ספק יימכר מצוין בכל העולם. הונו הפרטי נאמד בכ-115 מיליון דולר.
"הם אומרים לנו לא, אנחנו אומרים כן, הם אומרים לעצור, אנחנו ממשיכים... ג'ורג' בוש הבן - שילך להזדיין". אלה המילים, בתרגום חופשי, המופיעות בשיר "Mosh".
אמינם הוא מהיוצרים האמריקנים שלא מסתירים את דעותיהם ונחרצים בגישתם כלפי הרפובליקנים. בבחירות האחרונות ערך סיבוב הופעות תחת הלוגו הברור "לכו להצביע, והצביעו נגד בוש". זה לא עזר לו, כמובן.
כך הוא נולד (מרשל ברוס מאתרס, למען הדיוק). הוא אימץ לעצמו כינוי בתחילת הדרך, M&M, ששיבושו הפך למעשה לשם המזוהה שלו: אמינם.
"אני לא שונא הומואים, אני פשוט אוהב נשים. ואני לא גזען. איך אפשר להגיד שאני גזען? הרי היו לי בחורות שחורות ולבנות. בכלל לא אכפת לי מה צבע הבחורה, לבן או שחור, כי היא עדיין זונה, בכל מקרה". (ריאיון לרדיו בדטרויט, 1999).
אמינם הוא יצור ראפרי משונה למדי. בין גאון לילד דביל שעושה פלוצים ומכריז עליהם בקול גדול. קחו לדוגמה את השיר "My 1st Single", שבו הוא שר (בליווי אפקטים כמו גרעפסים וגניחות): "זה אמור להיות הסינגל הראשון שלי, אבל דפקתי את זה. זה אמור היה להיות הסינגל המגניב שלי שתשמעו ברדיו". מחאה? הומור? לא ברור. אבל המעריצים מתו על זה.
"עברו שש שנים מאז האלבום הראשון שלי", אומר אמינם בימים אלה. "עכשיו אני יכול להודות שהיה זה בשבילי ערך עליון להצליח. להוכיח. הצלחה בדרך שלי, בלי לעצור ובלי להתפשר על כלום, היתה בשבילי ערך עליון, דבר חשוב יותר מכל דבר אחר. משפחה, חברים, אהבה. הכל. לא לוותר ובכל זאת להצליח". על השירים שריכז באוסף הוא אומר, בדרכו האמינמית: "יש לי פה שירים שהרבה אנשים אוהבים ויש גם כאלה שרק אני אוהב. אבל האוסף כמובן מיועד גם לי, לא רק להם".
חודש המזל של אמינם. האלבום "The Slim Shady LP" יצא בפברואר 1999 וסימן את נקודת הפריצה שלו. הדיסק הכה את העולם בהלם. אלבום טעון, קשה, בוטה ואלים שעסק בילדות בשכונות העוני ובחיים עם אמא מתוסבכת שמכורה לסמים ולסקס רע.
באלבום היו לא מעט להיטים: "Guilty Conscience" ,"My Name Is" ו "Role Model". מקום שני ב"בילבורד" בתוך שבועיים ושלל פרסים נפלו בחיקו של אמינם בן ה-27, כולל אלבום השנה של רשת אם-טי-וי ופרס הגראמי היוקרתי. בפברואר 2001 גרף אמינם שלושה פרסים בטקס הגראמי שלווה בסערה. חמתם של אמנים רבים המאשימים את הראפר בהתבטאויות כנגד הקהילה ההומוסקסואלית בערה לאור העובדה שבטקס הוא הופיע עם לא פחות מ... אלטון ג'ון. השניים שרו את "stan" של אמינם.
אמינם היה מזועזע מהעובדה שלפתע העמידו אותו, כתף אל כתף, עם כוכבי הפוסטרים של התקופה. "צדקנות מסריחה", אמר בהתייחסו לאן סינק. "בהמה גסה", ירה לכיוונה של בריטני ספירס. כל שירי אלבומו השני הוקדשו לשירי תיעוב נגד אלילי הנוער, הכוכבים שהיו שנואי נפשו.
האלבום השני שלו "The Marshall Mathers Lp" יצא במאי 2000 בהפקתו של דוקטור דרה, והפך את אמינם מסטאר אמריקני לסופר-סטאר בינלאומי. התקליט כבש מיד את המקום הראשון ב"בילבורד" ועד היום הוא נמצא בקטגוריית אלבום הראפ הנמכר ביותר בהיסטוריה. בסוף השבוע שבו יצא הקדישה אם-טי-וי יום שידורים לאמינם - אירוע תקשורתי חריג ביותר.
אמינם חוזר ותוקף את אותה "צדקנות" מאוסה בעיניו גם באלבומו השני. הוא לא מחמיא לעצמו, בניגוד לראפרים שחורים רבים, אלא להפך: הוא מלא בביקורת עצמית שמטרתה לברוח מזיוף והתחסדות ולהציג תמונה אמיתית של אישיותו ושל חייו. זו גם היתה הסיבה לכך שהוא קרא לאלבום בשמו האמיתי. כמו לומר: לא עוד משחקי תדמית בנוסח "Stan" ,"The Way I Am" ו "The Real Slim Shady" שניסו לרמוז על מרשל מאתרס המקורי, זה שנמצא מאחורי "אמינם ".
החברה, האהובה-שנואה, מושא התשוקה וההשראה, כוכבת השיר הפרובוקטיבי שלו שבו הוא מפנטז על הרצח שלה, וגם אם בתו. אחרי שנים של חיים סוערים יחד, רצופי פרידות ומהומות, הגיעה ביולי 2000 קימברלי מאתרס לחדר המיון בבית חולים לאחר נסיון התאבדות כושל. באוגוסט באותה שנה אמינם תבע ממנה גירושים. היא הסכימה בתנאי שישלם לה 11 מיליון דולר ובית המשפט יאשר לה חזקה בלעדית על בתם המשותפת, היילי-ג'ייד.
"תגיד", שאל אותו מראיין בבי-בי-סי, "אתה גם אוכל לפעמים?". אמינם חייך ואמר שכן, הוא אוכל דווקא יפה, כמה פעמים ביום אפילו, אבל הלוק השדוף הוא בהחלט אחד מסימני ההיכר שלו. דוקטור דרה נבהל כשראה אותו בפעם הראשונה. "Slim Shady" היה שם הבמה שלו. "עדיף להיות רזה מאשר חזיר שמן", היתה תגובתו למראיין עב בשר שהציק לו פעם בנושא.
חמש השנים האחרונות היו רוויות סנסציות, אירועים, תביעות ושערוריות שיספיקו לקריירה של חמישה אמנים אחרים. אמא שלו תבעה אותו בבית משפט ודרשה עשרה מיליון דולר כפיצוי על הוצאת לשון הרע נגדה בראיונות ובשירים. במקביל, ארגון זכויות ההומואים והלסביות האמריקני תקף אותו בחריפות חסרת תקדים בטענה שהטקסטים בשיריו מטיפים לאלימות נגד הומואים.
אמינם נעצר לאחר קטטה במועדון לילה, שבמהלכה הכה ידיד של אשתו עד זוב דם. הוא שוחרר בערבות ומיד נעצר שוב בגלל קטטה נוספת שבה הכה את חבר להקת Insane Clown Posse, להקה שעליה כתב בשנאה רבה בדיסק השני שלו. בפשיטה שערכה המשטרה בביתו נמצא שהוא מחזיק נשק חם ללא רישיון.
"היום הראשון שלי בתיכון... אני בחיים לא אשכח את היום הזה. כל תרבות ההיפ-הופ נהייתה טרנד מטורף. אף אחד לא שמע שם שום דבר אחר. ראפ היה ה-אופנה והקטע הקולי הזה של החבר'ה השחורים. אבל אני? בן אדם, אני לא הייתי חלק מזה. אני לא שחור. אני לבן. מה לעשות? אהבתי את המוזיקה אבל לא אהבתי את הקטע שכולם הריצו עליי, שכאילו בגלל שאני לבן זאת לא המוזיקה שלי. אני לא יכול להיות חלק ממנה.
ממש חטפתי על זה שרציתי להיות אמן ראפ. היו לי ימים קשים. זו היתה תקופה מעצבת. עשיתי סוג של היפ-הופ ראפ בגיל 14, אז מישהי שחורה מהכיתה נדלקה עליי, אבל בסוף היא הלכה עם בחור שחור. הייתי ילד מוכה, הייתי נער דחוי, הייתי תלמיד גרוע, אבל אף פעם לא עזבתי מישהי בגלל שהיה לה עור בצבע כזה או אחר".
אחרי שנה אחת בלבד עזב אמינם את התיכון, ולא חזר עוד אל ספסל הלימודים.
נא להמתין לטעינת התגובות
