אל תיגעו בזמיר
אבי לן סבור שהגיע הזמן שנפסיק לחטט בין הסדינים של הראל סקעת. סטרייט או גיי, גם לכוכב יש לפעמים סיבות טובות לשמור על פרטיות
הוא בן 25. הוא פספס את הזכייה במקום הראשון ב"כוכב נולד", ולמרות זאת הפך כוכב ענק, עם גדודים של ילדות מעריצות. אומרים עליו שהוא מאמי. בראיון ל"7 ימים" הוא מספר על מחיר התהילה: הוא כבר לא יכול לישון ערום, כפי שאהב לעשות לפני שהפך לאליל נוער.
כששאלו אותו על הרמזים בתקשורת בדבר נטייתו המינית, הוא ענה ביושר. כדאי לקרוא בעיון את תשובתו: "אם יש דבר שנשאר אצלי נורמלי ואישי זה החיים הפרטיים שלי, שהם עשירים ואמיתיים וטובים ובריאים כמו כל בנאדם רגיל שחווה ועושה ולומד על עצמו וזה מתפרש לפעמים בצורה אחרת וקיצונית. אבל אסור לשכוח שמאחורי אלה שכותבים עליהם יש את האמא והסבא והסבתא והחברים וחיים שלמים של אנשים שלא בחרו את הפרסום כמותם. זה עצוב, כי לפעמים מתפרסמים דברים שלא לוקחים בחשבון שאנחנו גם בני אדם ולא רק מפורסמים".
שימו לב. אין כאן הכחשה. אין כאן אישור. מעבר למקרה הספציפי של סקעת, שאין לי רצון להיכנס לקרביו, יש כאן שיקול רציני: יציאה של אדם מן הארון לפעמים מכניסה לשם דווקא את קרובי משפחתו. וכמו בארון הנעליים המפורסם של אימלדה מרקוס, ארון זה לא מקום שנעים להיות בו: צפוף שם ומסריח.
בכלל, סודות וארונות הם תמיד מעמסה אנרגטית: צריך להשקיע יותר מדי כוחות-נפש בהסתרתם.
כשאני מדבר על "ארון", אגב, אני מתייחס למושג במובן הרבה יותר רחב מן התפיסה הרווחת, המשייכת אותו לתחום חיי המין. אני מאמין שלכל אדם יש כמה וכמה ארונות פנימיים, סודות שהוא קבר עמוק בתוכו, דברים שהוא מתכחש אליהם או מתבייש בהם. לפעמים זוהי בושה מהסביבה, לפעמים מעצמו. הרבה פעמים, אין לכך
אין זה סוד, שבין האמנים, הזמרים והשחקנים, ישנם לא מעט שמסתירים את נטייתם המינית, מה שמעורר סביבם גל של שמועות נוטפות-ריר.
חלקם נשאר בארון מטעמים כלכליים גרידא: הם חוששים שגילוי "הסוד הנורא" על העדפותיהם המיניות עלול לפגוע בהכנסות שלהם, כי הציבור כבר לא יאהב אותם כמו קודם, אחרי גילוי "האמת".
האם אפשר להאשים אותם? לא בטוח. בסדר, אז הם פחדנים. לא כל אחד נולד להיות אמיץ. והחשש מפגיעה בפרנסה הוא חשש אמיתי.
האם הם צודקים? גם זה לא בטוח. המקרה של עברי לידר מוכיח שהציבור הישראלי בשל לקבל ולאהוב גם זמר שמעדיף גברים. היציאה הפומבית שלו מהארון לא רק שלא פגעה באהבת הקהל כלפיו, להיפך: הוא הפך לזמר הפופולרי ביותר בישראל.
אבל סקעת, בתשובתו לשאלה העיתונאית, מעלה נימוק אחר לגמרי: לפעמים ההשתחררות שלך מהסוד הפרטי, עלולה לפגוע ביקיריך. לפעמים אדם צריך לחשוב, האם הוא רוצה להיות "שלם" עם עצמו, במחיר של פגיעה במשפחה הקרובה. לפעמים זה אבא ואמא, לפעמים זה סבא וסבתא, לפעמים זה הילדים שלך.
כלומר: הישארות פומבית בארון אין פירושה בהכרח הכחשה של המיניות שלך. אתה יכול להיות לגמרי שלם עם עצמך, ובכל זאת להחליט לא לשתף בכך את הציבור.
ישנם אנשים שיוצאים מהארון בגיל עשרים, אחרים עושים את זה אחרי תהליך ממושך שאורך שנים. אי אפשר לצפות, שתהליך שהבשיל אצל אדם במשך שנים, יתקבל באופן מיידי אצל קרובי המשפחה. לפעמים, גם הם צריכים זמן כדי שההבנה החדשה תבשיל אצלם.
במיוחד כשמדובר בילדים: קשה לצפות מהם לקבל מייד יציאה של אבא או אמא מן הארון. אין זה סוד, שחלקים נרחבים מן האוכלוסיה הישראלית הם הומופובים. כשהילדים בבית הספר מטיחים בילד: "אבא שלך הומו", או: "אמא שלך לסבית", זה לא נאמר כמחמאה, אלא כעלבון צורב. ובמה חטא הילד? הוא לא אשם שאבא או אמא החליטו פתאום לגלות את האני האמיתי שלהם.
בעיניי, זה נימוק שקשה להקל בו ראש.
בכלל, אני מאמין שאנשים, גם אם הם מפורסמים, אינם חייבים לשתף את כל העולם בחיי האהבה שלהם. גם למפורסמים יש זכות לפרטיות. אם הם מחליטים לשתף את הציבור, זוהי זכותם המלאה. בדיוק באותו אופן, יש להם זכות מלאה לשמור על פרטיותם.
לפני הרבה שנים פורסם באחד העיתונים ראיון עם זמר אופרה צעיר, שהיה באותה תקופה בן-זוגו של שחקן מפורסם. העיתונאית שראיינה אותו שאלה – אינני יודע אם מתוך תמימות או מתוך רישעות – מי היא דמות האישה שהוא אוהב. והזמר שיתף פעולה עם השאלה הקלוקלת, השיב באריכות וברצינות, ותיאר מדמיונו הקודח את טיפוס האשה ש"מושך" אותו.
המקרה ההוא היה משפיל, כיוון שאותו זמר, מרוב לחץ, פשוט שיקר במצח נחושה. היה הרבה יותר מכובד, אם היה משיב שאינו מעוניין לשתף את הקהל בחייו הפרטיים.
מה שמחזיר אותנו להראל סקעת. בלי כל קשר להעדפותיו, התשובה שלו אמיצה.
דוז פואה, הראל. תמשיך לשיר ולחיות ולאהוב. זה לגיטימי שהציבור והתקשורת סקרנים. אבל זה גם לגיטימי שלא תשתף פעולה עם הסקרנות הזאת. תן לזמן לעשות את שלו. גיי או סטרייט, זה ממש לא חשוב, העיקר שתהיה שלם עם מי שאתה.
אבי לן הוא העורך הראשי של nrg מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
