בתוך הרעש הנורא הזה
מחוץ לבית נופלים טילים וגם על מסכי הטלוויזיה והמחשב מתנהלת מלחמה. ומה בנוגע לתרבות? ולפרסומות? ומה בדבר האופטימיות?
אלה ימיה הגדולים של חברת החדשות. טבלאות הרייטינג היומיות מראות שהציבור רוצה רק עוד ועוד אקטואליה. ועוד אקטואליה. אחרי חודש המונדיאל (שכחתם שהיה משהו כזה, הא? ) הגיעה שעתם של עורכי חדשות, כתבים בשכפ"צים, קול גברי נמוך ואוגדות של פרשנים בעלי דעות סותרות ומבלבלות.
כמי שמשדר תוכנית רדיו בכל ערב, אני אמור להיצמד לפטמת הניוז ולינוק בכל שעה מידע רלוונטי על כל מטח טילים ונפגעים, לא עלינו. פגיעה קשה בכוחותינו מחייבת למתן את המוזיקה, לגייס נימת קריינות אחרת. רק שבעולם המוזר שבו אנו חיים, אתה יכול להיות רציני ומתון ולשדר רק שירים יפים ושקטים, אבל אז מגיע מקבץ הפרסומות ובאחת מחרב את כל המכובדות הרצינית הזאת. "איפה היית כשהבן שלך שבר את הכוס? שוב היית בשירותים? אז בטח יש לך שלפוחית רגיזה", קורא הקריין בקול בוטח, בפרסומת סרת טעם, ולאחריה פרסומות נוספות, שמנסות שוב למכור לך עוד מאותו דבר, ותמיד באותו קול קצר נשימה, מתלהב, בווליום רצחני. אם יש לך טחורים, אז. . . אתה זקוק
לפרסומות יש חיים משלהן והיגיון עצמאי, נפרד ומנותק לחלוטין מהאקטואליה, מהאווירה הציבורית. פרסומות נטולות איפוק, בלי אלגנטיות. בוטות, חזקות, יורקות את המסר היישר לפרצוף וממשיכות הלאה, משאירות אותך עם אוברדרפט ששום קרן נאמנות לא תכסה, ועם מחשבות תהומיות על אותה שלפוחית שלך, שכדאי מאוד שלא להרגיזה.
בין מטח טילים למטח אקטואליה, בין פרשן אל"ף שמסביר שבעצם הפסדנו לראש הממשלה שמבהיר מדוע ניצחנו כבר, יש אירועים במדינה החצויה בין צפון ודרום, בין אלה שהתמוטטו כלכלית בקיץ הרע הזה כי הם לא יכולים לעבוד לבין אלה שגם מאה אלף שקל נטו בחודש זה לא מספיק בשבילם. והנה, יאיר לפיד עולה לבמה להציג את קרן אן כשהוא מחזיק סיגר קובני ביד ומדבר על הצורך "לחבק את הצפון".
בחברות התקליטים עצרו מיד כל הפקה והפצה. זו לא עת לשיר ולא עת לזמר, חשבו שם. ובכל זאת, תרבות מתרחשת גם עכשיו: במוזיאון תל אביב יש תערוכה של שנטל אקרמן בשם "אוטוביוגרפיה ספירלית". אקרמן , במאית ואמנית מיצג בלגית בת 56, עוסקת באילמות ובטראומה, בחוסר היכולת לבטא במילים את המתרחש במציאות. בבתי הקולנוע יש סרטים ישראליים חדשים, ספרים לא חדלים לרגע לצאת לאור. רשימת רבי המכר של אוגוסט צריכה לעורר הרבה גאווה בלב כל ישראלי. כולם ספרות משובחת. זו סיבה קטנה לאופטימיות. אתם תראו. בסוף הקיץ ייגמר, גם המלחמה, ואפילו יירד גשם. יהיה טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
