הרגה אותנו, לא ברכות
לורן היל הזיעה את נשמתה כדי לרצות את יושבי האמפי ברעננה אבל הקול הסדוק, העיבודים הגרועים והסאונד האיום הרסו כל סיכוי להנאה. איתי שטרן מחכה לביונסה
כל הפירוט הזה עלול להישמע עבורכם מעט איזוטרי וקנטרני, אך למעשה מדובר בתמצית הפדיחה של הערב: לורן היל לא הצליחה להישאר עדכנית. בשום מובן. גם כשנתנה את מיטב להיטיה החמים, ששורדים כל רשימת השמעה אפשרית עד היום, היא הצליחה להשמידם בזה אחר זה על-ידי עיבודים רעים שהקשר ביניהם ובין היצירות המוכרות - מקרי בהחלט. גם הסאונד, עוד מרכיב דרמטי במוזיקה של היל ובכלל, היה מתחת לכל ביקורת כשמפעם לפעם הדהדו צרימות איומות מבין הרמקולים ושיבשו את הווייב החיובי שניסה להיתפר בין רצועה אחת לשנייה. אבל בואו נחכה שנייה עם הפירוט המוזיקלי ונחזור רגע אחורה.
לורן היל היתה מלכה אמיתית גם אחרי תהילת הפוג'יז. אלבום האולפן היחידי שהוציאה "The Miseducation of Lauryn Hill" נחשב עד היום לאחד מאלבומי הסול - רגאיי הטובים של כל הזמנים. לא לחינם היא הצליחה לגרוף כמות בלתי אפשרית של פרסי גראמי, כשהיא חוטפת ממדונה את פרס אלבום השנה ("Ray Of Light") ב-1999. גם שונאי מוזיקה שחורה טיפוסיים נפלו בשבייה של מי שהצטיירה באותה תקופה כיוצרת איכותית ומדויקת להפליא. אלא שמאז התנקזו הרבה מזרקים על מדרגות הארלם וגם היל, בחורה מבית טוב, הידרדרה.
לא שאפשר לטעון כנגד היל שהיא חסרת אנרגיות. להיפך. יכול מאוד להיות שכדור ריטאלין אחד יכול היה להפוך את מופע אמש לעניין נעים בהרבה. אלא שההיפך קרה ונראה שכולם יצאו מופסדים. נכון, על עניין הצרידות כבר דיווחנו לכםבמהלך השבועיים האחרונים אבל היי, צרידות זה לא בהכרח רע. נינה סימון בנתה מזה קריירה, בוב דילן הפך את זה לסמל. אלא שאת היל הצרידות לא ממש מעניינת. כשהיא לא יכולה לשיר עולות במוחה הקודח שתי אפשרויות: הראשונה: לתת למקהלת הרקע לעשות את העבודה. השנייה: לצרוח. עכשיו אתם יכולים להתחיל לדמיין איך נשמעו הלהיטים הגדולים של הפוג'יז בעטיפה המזוהמת.
כאן חייבת להגיע הבהרה קטנה: אם יש משהו שהיל לא איבדה, ולו במעט, הוא הפרפורמנס שלה. גם כשהזיעה כמו סוסת יאור וניסתה לאזן נשימה היא קיפצה על הבמה כמו תרנגול שחוט שמנסה למצות את השניות האחרונות בעולם החיים. ההתפרצויות האנרגטיות האלו הצליחו להשיב, ולו במעט, את האמון שנתן בה הקהל. וזאת, כאמור, למרות הפשעים שביצעה ביצירותיה שלה.
החלק היחידי בהופעה שהחזיק מים (מינראלים) היה ההדרן. לאחר מופע
יכול מאוד להיות שלורן היל לא היתה צריכה לבוא לישראל. אחרי הכל, אמנים מוערכים שמגיעים הנה בזמן אמת הם דבר שאנחנו יודעים להעריך. ראו ערך, הבלאק אייד פיז שחוזרים הנה בקרוב לביקור מולדת שנה אחרי הופעת הענק בבלומפילד. להיל, עם כל הכבוד, אפשר להכין כרטיס טיסה בכיוון אחד. אחרי הכול, למחזר חומרים מוזיקליים בצורה איומה אנחנו יודעים לבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
