סינגולר
נינט טייב עושה אלניס מוריסט, אפרת גוש עושה תיאטרון, יהודה עדר משתף פעולה עם אביב גפן וקותי + סאבו מפציצים עם זוהר ארגוב בסטייל ג'מייקני לפנים. סינגולר
נפלאות המייספייס: נינט טייב מקליטה ביצוע עצמאי לאחד השירים הכי יפים של אלאניס מוריסט והעולם שותק. אם עד עכשיו התרגלנו לכך שנסיכת הקרח של עמישראל זורקת לנו עצם פה ושם ("הכאב הזה" עם עברי לידר, "אל תדאג" עם אביב גפן) עכשיו הגיע הזמן לבדוק מה קורה בליגת העל. כן, זו שהיא מבקשת לשאוף אליה כל הזמן.
"מרי ג'יין" הוא אחד השירים שהופיעו ב-"Jagged Little Pill". כזכור, אותו אלבום בכורה (אם לא מתייחסים לזה שנגנז בקנדה) הפך את מוריסט למלכת אינדי שכבשה את המצעדים. מאז היא הספיקה להידרדר ולהקליט את עצמה בפוזות משונות כשהיא עצמה מבצעת קאברים לעצמה ולבלאק אייד פיז. מהבחינה הזו, אין
רק מה, נינט, בעלת קול מעולה בדרך כלל, עוד לא לגמרי יודעת איך לשיר באנגלית. באופן יחסי, אפשר לומר שהלימודים המזורזים שעברה ב"שיר שלנו" עוד לא הכינו אותה לבצע שירים מהסוג הנבחר. ולמרות זאת יש משהו בצניעות שעולה מן הביצוע הנוכחי שכובש את האוזן והלב. גם התוכן הפמיניסטי שעולה מהשיר, על אישה שמוצאת עצמה במדרון לשומקום, נשמע תפור למידותיה של נינט. עם קצת פחות פאתוס ועבודה על הגייה מדויקת, יכול להיות ש"מרי ג'יין" הוא השיר שצריכים לשלוח לכל מיני מנהלי אולפנים באירופה. אולי גם להם יהיה קשה להתנגד.
כאןתוכלו לשמוע את הביצוע של נינט ל"מרי ג'יין"
מילים ולחן: אלאניס מוריסט
אפרת גוש רואה את האור. השיר הראשון מהאלבום הקרוב כבר הספיק לצעוד את כל הדרך לראש המצעד של גלגל"צ כשהוא עוקף באופן אירוני למדי את יוני בלוך (שהיה לה מפיק מוזיקלי וכתב את מילות השיר הנוכחי), ג'קו אייזנברג, הראל מויאל ורן דנקר. ככה זה כשיש לך קול מלאכי וחברת תקליטים שמריצה אותך בכל הכוח. אך כל הנתונים הללו מתגמדים לנוכח העובדה שגוש, קצת כמו אפרת בן צור (וסליחה מראש על ההשוואה), למדה שעם מידה של אינטימיות וצניעות אפשר להגיע רחוק.
"כמו שזה היה" לוקח את גוש לפינה שונה לחלוטין מזו שאפיינה אותה בסינגל הראשון. אם בשיר ההוא גוש הורידה מעצמה כמה מסיכות וחשפה את כל הקלפים, הרי שכאן היא חוזרת לענוד את החליפות התיאטרליות, שמוסיפות לה נפח וצבע משחקי. הגוון הקברטי שעולה כאן מבחינה מוזיקלית מרים את כל הרצועה הזו למקום שמח וקייצי בהרבה, שיושב בול על משחקי ההזעה שלנו באקלים הנוכחי. אם יהיה לנו מספיק מזל, גם השיר הזה יטפס גבוה במעלה המצעדים.
כאן תוכלו לשמוע את "כמו שזה היה"
מילים: יוני בלוך לחן: ברק פלדמן
זהו. לא תהיה במדור עוד התייחסות לקרדיטציה האינסופית של יהודה עדר. למי מכם שעוד לא התעדכן באירוע שנקרא "אלבום הבכורה של יהודה עדר" יכול לעשות זאת מכאן. אנחנו, מצדנו, עוברים להתייחסות ישירה לסינגל השני ששוחרר ממש לאחרונה.
בואו נתחיל דווקא מהזווית הצדדית: מי שאמון על ההפקה המוזיקלית של השיר הזה הוא לא אחר מאביב גפן. האיש שהביא את נינה למרכז התודעה נבחר כמפיק לאחד ממפיקי העל של המוזיקה הישראלית. כבוד. מה שיותר מעניין בסיפור הזה היא הנקודה ש"יש ביצה" מזכיר, ביותר ממובן אחד, את האלמנטים שאפיינו את "הכבש השישה עשר" אותו, כידוע, כתב סבא גפן (יהונתן).
הרבה זמן שלא נתקלתי בטקסט כה מקסים ומינימליסטי כמו זה שמכיל "יש ביצה". למעשה, מדובר במעין פזמון קטן שחוזר על עצמו מספר פעמים. אין כאן סיפור, גם לא נקודת מבט נורא ספציפית. מה שכן, יש פה מעין שיר הייקו שמצייר קומפוזיציה מופשטת שמשאירה חיוך גדול על פני המאזין. התום והחמימות שעולים ממנו לא מאפשרים להניח אותו לרגע. הוא לופת אותך ברכות, מעביר אותך חוויה קטנה ואומר שלום. גם קולות הרקע של טל בלנקשטיין עושות כאן עבודה מצוינת. בקיצור: עוד שיר שעושה חשק לשמוע מה מכיל האלבום המלא. עוד ניט והוא בחוץ.
מילים ולחן: יהודה עדר
הגל המזרחי, לא זה שמגיע מכיוון הים התיכון אלא מכיוון מדבריות אפריקה, מצליח לסקרן אותי בכל פעם מחדש. בניגוד לאחיו הקליל והקופצני (שרית חדד, אייל גולן והשאר) הוא מצליח להביא עמו (מי יותר, מי פחות) את המהות הקונקרטית של כור ההיתוך המוזיקלי. אהוד בנאי, ברי סחרוף ויהודה פוליקר היו הראשונים לאמץ את העוד והמנדולינות אל תוככי המוזיקה שלהם וכעת מגיע דור שני (ויש שיאמרו שלישי) לאותה מוזיקת עולם.
ארז לב ארי נכנס בקלות לאותה הקטגוריה. הבחור, שהצליח לעשות היכרות ראשונית עם הציבור הרחב כשהוציא את "שמחת הפרטים הקטנים" משחרר עכשיו סינגל חדש מתוך האלבום שעתיד לצאת בקרוב. "ליבבתיני", שמתבסס על הטקסט התנ"כי של "שיר השירים", לוקח את כל מרכיבי הערביות ומבשל אותם בסיר גדול. לא תשמעו כאן מאהוולים שוברי לב ולא קריאות מואזין. מאידך, תקבלו יופי של מקצב ערבי שמשתלב היטב עם שיר האהבה הנצחי.
לב ארי לוקח את התמצית המוזיקלית של בנאי וסחרוף וטומן אותו עמוק בלב ליבו של השיר. גם אם לרגעים זה נשמע דומה מדי, הרי שמבחינת ההגשה הקולית יש ללב ארי אמירה עצמאית שמניפה אותו למקום בו הוא יכול לעמוד בזכות עצמו. עם קצת יותר ביצים ועזרה מחברים בשכונה (המוזיקלית), יש לו סיכוי טוב להישאר כאן עוד זמן רב.
כאן תוכלו לשמוע את "ליבבתיני"
מילים: ארז לב ארי, עודד ונחמיה לחן: ארז לב ארי
לכאורה, אין דבר שאנחנו (כחברה המנסה לשמור על שפיותה) צריכים פחות מזמרת נוספת מבית הפרלמנט של מירי מסיקה את איה כורם. ובכל זאת, מדברים על כישרון טרי, בחורה שהקדישה שלוש שנים מחייה ללימודי מוזיקה בני יורק, למדה ברימון. מה, לא תפרגנו האזנה?
"חסר לי" הוא להיט פוטנציאלי עם תעודת אחריות. מי שיקשיב לו יותר מפעמיים יזהה בקלות את ההשפעות של אריק ברמן (שכתב והלחין). בתור מי שלא לגמרי חיבב את החומרים של ברמן אני חייב לציין שהעידון שנכפה עליו בשיר הנוכחי מאפשר לנחשון לפרוץ קדימה בזכות ההגשה הקולית שלה.
אלא שגם כאן (כמו בכל השירים שפרצו לפלייליסט בשנה האחרונה) יש עיבודי מיתרים שנשמעים כמו ממתק בעטיפת כרום, גם כאן יש טקסט "סמי אישי" על בחורה נטושה וגם כאן יש אווירה פסאודו-אינטלקטואלית שמנסה לשדר תחכום ללא הצלחה. אם המוזיקה הזו עדיין קונה אתכם, אתם בבעיה. אם לא, אתם מוזמנים להקשיב לסאבו וקותי שמגיעים במקטע הבא.
מילים ולחן: אריק ברמן
באגף "כל מילה מיותרת" אנחנו מביאים לכם היום את אחד המאשאפים הכי שווים לקיץ 2007. קותי, האיש עם הכי הרבה גרוב באזור גוש דן (אם לא מחשיבים לרגע את קוואמי) משחרר דואט היסטרי שמשלב את הלהיט "נכון להיום" של זוהר ארגוב ("נשכב על הגב") יחד עם אמן הרגאיי הג'מייקני Jah Righful במעין מיקסטייפ שמוכיח אחת ולתמיד שהשחורים שלנו שווים לא פחות מהשחורים באמת.
קותי, שעבד בעבר עם מספר אנשים מגה קולים דוגמת קרולינה, חיים לרוז, ביקיני ופאנק'נ'שטיין עושה כאן צעד מסקרן בטיימינג מושלם. בזמן שזוהר ארגוב עומד לחגוג עשרים שנים מחוץ לתעשייה, הרצועה הזו מוכיחה שהוא רלוונטי יותר מתמיד. הביטים נופלים על האוזניים כמו מטאורים, הבאסים מזיזים את המוח מצד לצד והפזמון ההוא מחזק שוב ושוב את הרצון במלך חדש. מי יודע, אולי הוא עוד יגיע על קוף מג'מייקה.
מילים: רונן סאבו, אופיק קותיאל, Jah Righful לחן: אבנר גדסי
נא להמתין לטעינת התגובות
