רימון הלם
יוני בינרט עטה על עצמו תחפושת מתוחכמת ויצא לבחון את כור מחצבתם של הפלסים והמסיקות: ערב הגמר של בית ספר כלשהו למוזיקה. יצא מצחיק
חוץ מהפלאפונים (להם הם יקראו אך ורק "סלולריים") מתחזקים האנשים הנכונים פריזורות מרשימות, מסתובבים בנונשלאנטיות מופגנת ומודעת לעצמה ושותים מקיאטו קטן בעודם מנקים עם דש החולצה משקפיים קטנות ויקרות מדי. כל אלה נשמעות כמו קלישאות, אני יודע, אבל אם - כמוני - הייתם רואים נערת שמנת הרצליינית מחביאה בתיק קיש אספרגוס בכניסה לאולם כשהיא מנסה לשמור שהציצי לא יקפוץ לה החוצה משמלה שנראתה אפילו לי - חסרת כל חוש אופנה - כשוות ערך פיננסית לדירה באור עקיבא, אולי הייתם מאמינים לי.
"אוקיי", אמרתי לעצמי. "תישאר בבית ותסרוג כמו שתכננת" (אני עובד על צעיף), אבל לא, משהו גרם לי להמשיך. הרי המטרה היתה חדירה לקן הצרעות, ניסיון להבין מאיפה מגיע הפלייליסט הגלגל"צי השטני של השנים האחרונות. בית הספר הזה אחראי למספר כה רב של תופעות מוזיקליות קשות, לשליטה כה אבסולוטית בסדר היום המוזיקלי כאן שפשוט הייתי חייב לראות במו עיני את ה"בינונימיים" העתידיים. אז כן, הוא ניפק לנו מספר לא מבוטל של כישרונות, אבל על כל אחד מהם יש 10 איה כורם, 20 קרן פלס ואריק ברמן אחד. הייתי חייב לרדת לעומקו של עניין. נשמע קצת כמו מונולוג מסרט בלשי, לא?
אותם ערב-רב של יאפים, ילידי גוש דן ואנשים שתלוש המשכורת המדכא שלי מחוויר ליד המחיר הכולל של כמות המקיאטואים שהם שותים בחודש, שילמו 40 שקל כדי להיכנס למופעים הנ"ל. אני הסתננתי, ולא רק בגלל שאני עני וחי על אוכל מאמא שלי, פיתות קפואות והסודה ששותפה שלי קונה, אלא גם כצעד מחאתי. למה מחאתי? ובכן, היחצ"נית של הערב שרצתה שנבוא לסקר בכתבת וידאו את החזרות הגנרליות (כדי לפמפם את המופעים), סירבה בתוקף לאפשר את סיקור הערב עצמו ("כבר הבטחתי בלעדיות ל'ידיעות אחרונות', מותק, ובכל מקרה זה לא מה שסיכמנו"). לא מעצבנים אתכם אנשים שאתם לא מכירים וקוראים לכם "מותק"?.
אחרי התייעצות קצרה במערכת הוחלט לסכן אותי בהסתננות נועזת דרך קווי הסדרניות המנומנמות והאדישות שהגנו על שערי האולמות השונים. "אה..אני יוני. אני מנגן בלהקה" + חיוך ארוטי-עאלק הספיקו להן כדי לתת לי להיכנס, וכך מצאתי את עצמי חוזה בכישוריהם - הלא מבוטלים של חלק מהבוגרים הטריים.
כיוון שחלק מהמופעים עלו אחד על השני (כשהם פרושים בשלושה אולמות שונים) הספקתי לחזות רק בחלק. היה חמוד, סה"כ, והחבר'ה האלה באמת יודעים לנגן, אבל הם נגועים באותן מחלות שתוקפות סטודנטים בכל מקום, כשהבולטות שבהן הן העומס הרב והניסיונות להרשים, לתת באיזושהי אמירה מקורית. אני יודע את זה, כיוון שאני סטודנט בעצמי. בבתי-ספר לקולנוע זה יתבטא בסרטים שמורכבים מבולבולים חשופים ושתיקות קודרות, בבתי-ספר לאמנות זה יתבטא בפסלים של נשים ערביות מאוננות בעודן עומדות על ערמות אשכים מלגו ובבתי ספר לארכיטקטורה זה יתבטא בתוכניות מפורטות להקמת מרכזי תרבות אורבניים ש"מבשרים על עתיד אקולוגי וטוב יותר מבלי לוותר על קריצה באואהאוסית נוסטלגית". הדאווין הוא עמיתו הנאמן ביותר של הסטודנט באשר הוא ומופעי הגמר של תלמידי רימון, מתוקים ומבטיחים ככל שהיו, תמכו בקביעה הזו.
קחו לדוגמה את רע לבנת ו"קודה",
המשמעות של פרוגרסיב רוק, לפחות במובן הג'נסיסי המוקדם של המילה, היא סדר באי-סדר, יחידות נפרדות של מוזיקה שמתאחדות לכדי יצירה אחת מורכבת ולא הבלגן הסוני שבישלו לבנת ולהקתו. את הדוגמה הטובה ביותר הגישה הלהקה בשיר הפתיחה - קאבר ל"מממ-בופ" של הנסון שהתחיל נהדר במין דו-וופ ווקאלי מקסים וכמעט מיד התדרדר לעיבוד מופרע וכמעט בלתי-שמיע לשיר שכבר במקור היה די בלתי נסבל. גם ביצוע א-קאפלה של לבנת למבחר נעימות פתיחה של סדרות טלוויזיה ("מק'גייוור", "הסימפסונז") לא ממש הקל על האוזן וחבל, כי הכישרון אכן ניכר (מסר קטן לדורון גיאת על התופים: תעשה לי ילד).
דווקא מתלמידי הג'ז, סגנון שתמיד נשמע לי כמו פטפוט נונשלאנטי בין אנשים משעממים, נהניתי הרבה יותר. שרון גליק, רן לוי, הילה קוליק ועמית סילברמן שניגנו באולם הקטן נראו כאילו הם ממש נהנים, והקהל יחד איתם. הסתכלתם פעם על נגני ג'ז בעודם מנגנים? ההבעות על הפנים שלהם קורעות. זה נע בין עצירות פסיכית ושחרור מבורך, ופשוט תענוג לשמוע אותם מנגנים בעודך מנסה להצמיד את ההבעות האלו לפעולות שהולמות אותן בדמיונך.
גליק התחרע בווירטואוזיות על הגיטרה שלו, לוי הפציץ עם גיטרת בס אימתנית והילה קוליק פסנתרנית על הכיפאק, שילוב מבורך לכל הדעות. מה רע? גם מיונתן גרינשטיין, סקסופוניסט מוכשר, נהניתי מאוד. רע לבנת עוד יתבגר, אני בטוח, ויבין שלקפצץ על הבמה, לצרוח ולעשות אייר גיטר כשהגיטריסט שלו מנגן הם לא תחליף למה שמוזיקה באמת אמורה לעשות - לתת לך את ההרגשה שזה שאין לך פלאפון משוכלל או שיער ממש לא משנה כשהלב שלך יוצא מהגוף ומזיין את מערכת ההגברה.
נא להמתין לטעינת התגובות
