נוכחים ונפקדים

תנועתה של הסדרה "סיפור מסגרת" על הציר המוכר של יהדות-ציונות-בצלאל משעתקת את הקאנון האמנותי הישראלי הקיים. למרות הכל, ג'ק פאבר חושב שמדובר במפעל חשוב וחיוני

ג'ק פאבר | 21/11/2007 13:20

וידאו: סיפור מסגרת 100 שנות אומנות בישראל גל וינשטיין nrgtv

על מסך הטלוויזיה מופיע בעירום מלא גופה עצום הממדים ומודגש סימני השנים של ליילה שוורץ, אמנית מיצג ומודליסטית לאמנים רבים ומוכרים ממנה שהפכה כבר למוסד בזכות עצמה. יומיים מאוחר יותר מופיעה ידיעה בעיתון על טענתה של האמנית בדבר הפרת ההסכם עם חברת ההפקה שהשמיטה את שמה מהפרסומים הנלווים ליציאת הסדרה בה היא משתתפת, בקשת צווי מניעה, פיצויים ודרישה לגנוז את החומרים המצולמים מוזכרים. זהו סיפור מסגרת ל"סיפור מסגרת" - סדרת טלוויזיה חדשה, עתירת משתתפים ומימון המבקשת למפות, לקטלג ולייצר קו עלילה אחיד ורציף ל"100 שנים של אמנות בישראל". סיפור המציג בגלוי את הפוטנציאל ונקודות העניין לצד רצף הבעיות והכשלים מהם סובלת ההפקה המונומנטלית ורבת היומרה הזאת.

הפרק המדובר, "גוף ראשון רבים" - מעוניין להציג את מושג הגוף באמנות הישראלית מאז ועד ימינו. הבחירה לפתוח את הפרק עם נוכחותו החריגה, החשופה וההיסטורית של הגוף הנשי של שוורץ, מצליחה אכן לזעזע קלות ולהבטיח התבוננות חדשה, פרובוקטיבית, בתפיסה השמרנית לעייפה של האמנות המקומית. אך זוהי הבטחה הממהרת להתפוגג בעודנו צופים בהמשכו של הפרק ובפרקים שקדמו לו, "מה נשמע בבית?" העוסק בנושא הבית (ובו לא מוזכר לדוגמה אדם ברוך, אמן, מבקר וכותב "מה נשמע בבית?" - הוצאת דביר, 2004), "זיכרון דברים" (בו לא מוזכר יעקב שבתאי, כותב "זיכרון דברים", 1977) המנסה לנסח את תפקיד ומשמעות הזיכרון ו"תמונה משפחתית", שעניינו אילן היוחסין של האמנות הישראלית ומושג המשפחה.

כל אופן העשייה של הסדרה, הבחירות התוכניות והטכניות השונות שנעשו בייצורה, מכוון אל אותו מקום מובהק שאת שמו אין מזכירים בקול רם במהלך הפרקים השונים - הקאנון. לבו המוקפא באמצעים מלאכותיים, ויש שיאמרו מאובן, של המיינסטרים המדומיין. מהפתיח המיושן, בחירות הפסקול הבנאליות, בחירות המרואיינים הצפויות למדי ועד לקריינות היבשושית של קובי מידן, הבדרן על תקן אינטלקטואל של הממלכתיות הישראלית, המאכיל את הצופים בכפית מכופפת תחת משקלם המכובד של משפטים פשטניים ופסקניים - נדמה כי סדרה זאת נעשתה עוד לפני סדרתה הקודמת של הבימאית רונית וייס ברקוביץ' "מקום תחת השמש" (2001), העוסקת אף היא באמנות הפלסטית בישראל. התנועה החוזרת ונשנית של הפרקים השונים על הציר יהדות-ציונות-בצלאל-ישראליות עכשיווית, והשילוב שלהם במיתוסים ההיסטוריים המוכרים מגלה עד כמה נגועה הסדרה מראש ברצון לכתוב מחדש גרסה היסטורית אחידה ורשמית של האמנות הישראלית שתשמש כקאנון.

למטה: קטע מהסדרה "סיפור מסגרת"

מיפוי מרתק של שדה הכוח בתוכו פועלת סצינת האמנות

וידאו: תרבות: בגוף ראשון: nrgtv

השימוש הנרחב והמבורך בחומרי ארכיון וההצגה של עבודות לא מוכרות לציבור הרחב בין הראיונות השונים, מאבדים הרבה מכוחם ומהפוטנציאל הגלום בהם בעודם מלווים באותה קריינות בעייתית וקישוטי עריכה, והופכים למצגת מרגשת (אך מוחלשת) בשל שזירתם לנרטיב המוכתב של יוצרי הסדרה.

נוכחותה של רותי דירקטור, כעורכת התוכן של הסדרה, אחת מיוצרותיה ומרואיינת מרכזית בפרקים שונים מדגישה נקודות תורפה אלה. בדומה לספרה "אמנות עכשווית אני מדברת אליכם" (2005), הרצון לדבר על נושאים מורכבים בשפה פשוטה מוביל לפשטנות, בעוד הצורך בהאדרת אצטלת הסמכות של "המומחה", מביא להדרת כל ביקורתיות וריבוי פרשנויות אפשריות - לשד החיים של האמנות - למען גרסה אחת, מוסדית ותיקנית של פני הדברים.

חד הממדיות הזאת מצמצמת אפשרויות מבט ומבע לכדי קטעי ראיונות חתוכים, העוסקים בעיקר בהיבטים האישיים של יוצר המתבונן ביצירתו ממרחק ההצלחה והשנים. בקריינות

היא ממשיכה ומייצרת פרשנות כעובדה, ומאחדת אירועים נפרדים ונבדלים בהתבוננות ממלכתית השוזרת אותם לתוך סיפורה ברצף המתאים לצרכיה הדמגוגיים. לפיכך, זהו מיפוי מרתק של שדה הכוח בתוכו פועלת סצינת האמנות המקומית הלוקה ומייצגת את אותם חוליים שמנסה הסדרה להסתיר ללא הצלחה - הריכוזיות, השמרנות, היעדר הביקורת, הפשטנות, הממלכתיות והסגידה להצלחה חומרית.

למרות מרכיבים אלה הסדרה הינה מפעל חשוב וחיוני, לא רק מעצם הצגת האמנות כמהלך היסטורי חברתי מלאכותי, כזה הנוצר על שולחן העריכה של בעלי "סמכות" כאלה ואחרים המבקשים לכפות את גרסתם על המציאות בעזרת שליטתם בטכניקות איסוף ומסירת מידע, אלא בעיקר בשל התיעוד העשיר המבקש לייצר מיתוס, להסוות אותו כאמת היסטורית ולפשט אותו לכדי רפרוף חטוף על תהליכים ההופכים לחטיפים על פניו של מזנון טעימות, בו לכל המנות שמות מוכרים ומפתים, אך בקצהו אנחנו נותרים תמיד עם אותה תחושה. רעב.

למטה: קטע מהסרט "בגוף ראשון", מתוך "סיפור מסגרת"

מתי ואיפה

הקרנת בכורה ל"סיפור מסגרת - מאה שנות אמנות" - הפרקים "מה נשמע בבית" ו"העמק הוא חלום": יום שישי, 23.11 סינמטק תל-אביב, 14:00.

הסדרה היא יוזמה של מועצת הפיס לתרבות ואמנות בשיתוף הרשות השנייה. מפיקים ראשיים: אילן דה פריז ואילת הראל 'גשם תקשורת'. במאית ועורכת ראשית: רונית ויס ברקוביץ', עורכת תוכן: רותי דירקטור

הקרנות נוספות: 30.11 בסינמטק חיפה, 8.12 בסינמטק ירושלים, 13.2 בסינמטק שדרות