שרון וכסלר בתנועה
החזאית המיתולוגית של ערוץ 1, זו ששמחה כאשר ארבעת ילדיה נהנים מקציצות הבשר שהכינה, ונטרפת כאשר שקע ברומטרי תוקף את ראש פינה, מצאה את עצמה פתאום בשמלת פייטים צמודה על רחבת "רוקדים עם כוכבים". קריירה אלטרנטיבית? משבר גיל 40? תאוות פרסום? לא ולא. "יש לי קוצים", מסבירה וכסלר, "אני חייבת להיות תמיד בתנועה. דממה מלחיצה אותי"
"רגע", היא מעווה את אפה בריכוז, "זו לא המפה הנכונה", היא בוררת בין מסכים רבים, בכולם חצים לבנבנים מעורבלים.
מה זה משנה? הכל ממילא נראה אותו דבר. אף אחד לא ישים לב.
"השתגעת?! זה מטריף אותי אם משהו לא מדויק או לא נכון. זה לא יקרה בחיים".
כל קשר בין הנצנוצים המפזזים של "רוקדים עם כוכבים" לבין החזאית המסורה של ערוץ 1 נראה תחילה לא הגיוני. למעשה, ככל שמכירים את וכסלר, מבינים עד כמה הוא מופרך. אך למרות זאת, בגיל 38 קיבלה על עצמה האישה עם הג'וב הכי אפרורי בטלוויזיה את המשימה. בצעדי למבדה היא חודרת אל הפריים טיים של ערוץ 2, ושמישהו ינסה לעצור אותה. ברצינות, שמישהו ינסה, כי היא באמת תודה לו.
זה משבר גיל ה-40?
"אני מרגישה יותר קרובה ל-30. אני לא ממש מעכלת שאני בת 38, אז זה עדיין לא משבר. ללא ספק הריקוד הזה הוא משהו שאני לראשונה עושה בשבילי. זה פסק זמן מהעשייה הבלתי נגמרת הזו סביבי. מה שמצחיק הוא שהדבר הזה שאני עושה למעני, מלווה בכל כך הרבה תסכולים וכאבים. אבל החוויה היא אישית, ומוציאה אותי מהעולם המשפחתי. ואולי זה גם משהו לא מודע, לבעוט במוסכמות".
ההחלטה הפשוטה כביכול, הבעיטה במוסכמות, היא די דרמטית מבחינת וכסלר. ילדה טובה ירושלים, בת בכורה במשפחתה, שגדלה להיות אם מסורה לארבעה ילדים אשר גילם משתרע משבעה חודשים (עדיין מיניקה) עד שמונה. בדרך גם השלימה שני תארים בחינוך, והכל באותו חיוך נעים שאנחנו מכירים מסוף מהדורת מבט.
אך כמו כל "סופר אמא" מצויה, מסתירה וכסלר חרדה גדולה, במקרה שלה - מפני כישלון. "באמהות זה כל הזמן רגשות אשם", היא אומרת. "אם הייתי נוקשה או חלשה מדי. אתה מדבר על ליפול מהתוכנית? באמהות הכישלון הוא יומיומי, הוא רגע רגע. בכל שנייה אתה אומר 'הייתי בסדר או לא? הגבתי נכון?'".
זה נובע מחוסר ביטחון?
"זה לא חוסר ביטחון, אלה דילמות בלתי פוסקות. הילד מקלל אותי, אז מה אומרים? מתעלמים? זה נובע מהרצון לעשות את הטוב ביותר, מתוך ידיעה שמעולם לא תצליח לעשות את זה. מה שלא תעשה, תמיד תעשה טעויות. אתה תמיד מנסה לעשות את המקסימום, ואין ספק שלא תצליח. זה הכי מתסכל. אתה בא מהר הביתה וטורח להכין ארוחת ערב, והם אומרים למה קציצות ברוטב?".
חייה של וכסלר חגים בעיקר סביב ביתה באחד היישובים הכפריים שבאיזור ירושלים. בעלה הוא עורך הדין ינון סרטל, שבימים אלה עסוק שבעתיים בטיפול בלקוח די מוכר, אחד מוריס טלנסקי. למרות החשיפה המתונה של אמם לציבור, וכסלר מקפידה שילדיה לא ייפגעו מהעובדה שהיא אישה מוכרת. זו בדיוק הסיבה שבגללה הם לא חולקים שם משפחה. במשך שנים הילדים אף לא ידעו שאמא שלהם מופיעה כמעט בכל ערב בטלוויזיה. "אני בתקשורת
וכסלר שומרת על לו"ז נוקשה, ומקפידה לעזוב את הבית לעבודה, כשהארבעה כבר פוסט סיפור לפני השינה ומכוסים. ההחלטה להכניס לחייה המאורגנים שלוש שעות יומיות של חזרות על ריקודים סלוניים לא הייתה עניין של מה בכך. "היו המון שיקולים נגד, מעט בעד", היא נזכרת. "בעלי אמר: 'מה שתחליטי אני מאחורייך'. היה ברור לשנינו שזה דורש המון מבחינה משפחתית. עד היום לא השתמשנו כמעט בעזרה של סבא וסבתא, ותמיד הקפדתי להיות בבית מאחת וחצי בצהריים, לתת להם ארוחה חמה, ולהישאר עד הערב. פתאום זה משתנה. הנה, אני כבר כמה שבועות גם לא מקריאה סיפור לפני השינה".
אז הבית מתפורר?
"אני לא שומעת תלונות מיוחדות מהם. זה זמני, זה לא לתמיד, אני לא מרגישה עם זה רע. היה לנו ברור שההחלטה ללכת על זה דורשת שינויים באורח החיים שלנו. הלחץ הוא בעיקר עליי, על חשבון הזמן שלי, לא של הילדים. אני מבשלת ותולה כביסה באחת לפנות בוקר, ואין ברירה, אני מרגישה שזה על חשבון שעות השינה שלי".
את לא מגזימה?
"אני באמת לוקחת על עצמי המון. דיברו איתי מגלי צה"ל שאני אגיש תוכנית על ספרי ילדים בשבוע הספר, אז אני גם קוראת ספרי ילדים כבר יומיים. אני מניחה שאני באמת לא חסה על עצמי, אבל תמיד אני ככה. יש לי קוצים. בלגן מוציא אותי מדעתי. אני מגיעה הביתה ותמיד אני בתנועה, ישר לכלים ולסדר. תמיד תנועה, אני מעדיפה שיהיה בתנועה ולא בדממה, דממה מלחיצה אותי. אני מרגישה שאם היום לחוץ, מספיקים הרבה יותר. גם עם הילדים אני לא תמיד יושבת בזולה אחר הצהריים. חברים שלי תמיד קוראים לי 'וכסלר הפקות בע"מ'. הבית מלא פעילויות וילדים, כי תמיד באים הרבה חברים לילדים, ככה הכי נחמד".
גם כשבאים החברים, הם יודעים שבעולמה נטול הרבב של וכסלר אין גבולות פרוצים. "אני טיפוס עם עקרונות", היא אומרת, "אין מחשב וטלוויזיה אחר הצהריים. גם משחק יחד במחשב הוא לא חברי. יש מספיק דברים שאפשר לעשות. כדורגל וכדורסל וקלפים, כל מה שיוצר קשר של חברות. הילדים שבאים כבר יודעים שלא מבקשים אצלנו. טלוויזיה אני מרשה רק כשאני מרדימה את הילדים".
וכסלר ניסתה במשך השנים לנוע מעבר למשבצת החזאית הנצחית של ערוץ 1, אך תמיד מצאה את עצמה נשאבת אליה חזרה. "הגשתי את 'בוקר טוב ישראל' ואת 'הסיפור האמיתי', והיה לי נחמד מאד לעשות את זה, אבל לא תמיד דברים הסתדרו", היא אומרת.
"בכל מקרה, אני לא מרגישה שאני דורכת במקום, אני במקום שנוח לי מאד. אני מוכנה לוותר על הרבה דברים ולהיות עם הילדים בבית. לפעמים יש רגעי שבירה, שבא לי להיעלם לחצי שעה עד שהבלגן ייגמר. אז אפילו במצבים האלה אני לא אומרת יכולתי לעשות משהו אחר. אילו הייתה לי היכולת הכלכלית, הייתי נשארת בבית, הולכת ללמוד באוניברסיטה".
עם זאת, עיקר התגובות שהיא מקבלת ברחוב הן לא על תרומתה המטאורולוגית, אלא על הפינה שהגישה עם מנחם הורוביץ בתוכניתו של רפי רשף בגלי צה"ל. "מוזר שזה נגמר", היא אומרת, "לא ברור מה יהיה, מנחם ואני נשמח להמשיך לדבר, ואם יסתיים, אז יסתיים. גם בסדר גמור".
והנה, מתוך ה"רשות שידוריות" של חייה והסמול טוק עם מירב מילר ועם ינון מגל, נחתה וכסלר בלב המכונה המשומנת של תוכנית הריאליטי של "רשת".
כבר בצילומי הפרומו השאפתני היא נדהמה מהתכונה התזזיתית סביבה. עשרות עובדים צעירים שמכרכרים סביבה. חברותיה לרחבת הריקודים, מרביתן חיות מרקע, מוקפדות גזרה וחוזה, הרימו גבה לנוכח האם שנשלפה מערימת הכלים במטבח. "אני מרגישה שהן בשוק", מודה וכסלר, "אין לי סוכן, או כל מיני דברים כאלה שזוכים מהן לתגובות כמו 'אה. . . באמת'. אין ספק שזה אחרת אצלן".
זו תחושת נחיתות?
"תראה, מצד אחד אני לא מתביישת בשום דבר. אני לא מרגישה נחותה מפני שאני מרשות השידור, אני בסדר עם זה ועם זה שיש לי ארבעה ילדים. עם זאת, כשאני רואה את המקלות סביבי, אני אומרת יש לי ארבעה ילדים, אני מניחה שזה לרעתי. כי גם צריך להיראות מעולה וגם קשה לי מאד להתחבר לקטע של המשחק, אני לא שחקנית. אני די כנה ופתוחה, ומשחק לא מדבר אליי, זה החלק הכי קשה. אצל אחרים שם זה קיים יותר. מי שדוגמנית יש לה פוזות".
ואיך את מתמודדת עם המיניות?
"כשאני רוקדת רומבה ובוריס, בן זוגי לריקודים, מסביר לי שצריכה להיות לי הבעה אחרת, אני במבוכה נוראית. הוא אומר את צריכה להיכנס לדמות, וזה קשה לי מאד מאד".
לא מתגבשת אצלך איזו תחושת פספוס, שאולי לא השקעת די בבניית התדמית?
"אני לא סלב מתוך בחירה. להיות סלב זה הרי שטויות. זה ללכת לאן שמזמינים אותך, להגיע לכל האירועים היח"צניים. אני מקבלת הזמנות, אבל אף פעם זה לא מסתדר לי. גם כשהייתי רווקה זה לא היה באופי שלי".
ואת מקווה לנצל את המומנטום של ההשתתפות בתוכנית?
"השאלה מה השאיפות בחיים. אם להיות סלב זו מטרת העל, לא לשם אני רוצה להגיע. אני ממש לא מצטערת שאני לא שם, טוב לי איפה שאני נמצאת. אילו הייתה לי מטרה אחרת, הייתי פועלת בהתאם. אני איפה שאני כי זה מה שטוב לי".
יש בך איזה צער שהלכת לתוכנית?
"כל עוד נמשך החלק של הלימוד והחזרות, אני לא מצטערת. מקווה שזה לא יגיע".
נא להמתין לטעינת התגובות
