ג'ניס ג'ופלין חיה בירושלים

היא רק הפכה לגבר ישראלי צעיר העונה לשם אסף אבידן, שיש לו סיפור חיים מטורף לגמרי, רומן מתמשך עם המוות, כת מעריצים שמתעצמת כל הזמן ואמונה בסקס כתרופה לסרטן. אל תתווכחו איתו, הוא עבר את הסיוט הזה בעצמו ושרד כדי לשיר על כך בקול ענקי וקורע לב

איתי שטרן, תרבות | 6/6/2008 8:31

אסף אבידן אריק סולטן

אל תשאל מה היה הלילה", זורק לי אסף אבידן, שנייה לאחר שאנחנו לוחצים ידיים בחצי רשמיות, "ישבנו עם חברים של אחי, שחברה שלו רוקדת בבת שבע. אוהד נהרין היה שם ואירח את נטלי פורטמן ואת דבנדרה בנהארט, שמתברר שהם בכלל זוג. הבאתי לו את הדיסק שלי ואני מקווה שהוא יקשיב לו. מי יודע מה יכול לצאת מזה".

לטובת הקוראים שלא שמעו על בנהארט עד היום, נספר כי מדובר באחד מזמרי האינדי המוכרים והמוערכים בעולם. בזמן הריאיון, בנהארט ופורטמן כבר היו בדרך לעיר אחרת במזרח התיכון, משאירים את אבידן עם חלום רטוב על כותרות ב"NME" הבריטי והופעות במועדוני שוליים בניו יורק.

אבל אם בנהארט אכן יקשיב ל"The Reckoning", יש סיכוי שכותרות והופעות כאלה יגיעו עוד לפני שתספיקו לקנות את האלבום של אסף אבידן. כי נכון לעכשיו, כשבועיים אחרי שיצא, אי אפשר להשיג ממנו העתק. כולם נמכרו. ההדפסה הבאה
כבר בדרך.

כדי לנסות ולהבין את ההיסטריה הסודית המתרחשת ממש בימים אלה סביב אסף אבידן, צריך לראות הופעה שלו. הבחור שעדיין לא הספיק לעכל את העובדה שיש לו מעריצות אמיתיות מעל גיל ההסכמה, עלה בשבוע שעבר על במה קטנה במועדון הגותהאם הירושלמי, כשהוא מוסתר כמעט לגמרי מעיניהם של רוב באי המקום, והבטיח לנסות לעשות את המיטב עם גיטרה בעלת חמישה מיתרים. המיתר השישי נקרע ואין זמן להחליף.

פתאום, בלי שום התראה, בקע מהגוף הצנום קול אדיר ממדים, ג'ניס ג'ופליני ממש, שהשתיק תוך שנייה את באי המקום והחזיק את הקהל עומד במשך שעה, גם כשאף אחד לא ממש ידע על מה הוא שר. אפשר היה רק לנחש שכואב לאבידן, ושכאב לו. מאוד.

אסף אבידן צילום: דודי דיין

בשנים האחרונות יצר לעצמו אבידן כת מעריצים קטנה שמלווה אותו ממועדון למועדון, מבר בצפון לפאב בדרום. בין לבין הוא קופץ להופיע מעבר לים, חוזר לבארבי ולתמונע, וממשיך לדהור. הבלוז-רוק שהוא עושה, על שלל האלמנטים שלקוחים מלד זפלין ומג'ימי הנדריקס, מעיפים אותו הרחק מחוץ לפלנטת גלגלצ.

ובכל זאת נראה שהוא מוצא לו דרכים אלטרנטיביות להתחבב על הקהל המקומי. הנה, בבוקרו של הריאיון הוא חוזר מהופעה בערוץ 10. יומיים לפני כן כיכב בתוכנית הרדיו של יואב קוטנר, וזו רק ההתחלה.

קצת רקע: אסף אבידן, ירושלמי במקור, נולד לפני 28 שנה להורים שהכירו בלוס אנג'לס של שנות ה-70, רגע אחרי המהפכה המינית וממש בזמן כדי לראות את בוב דילן

עוד לפני שעשו עליו סרטים תיעודיים.

בגיל שבע הוא נארז עם משפחתו לג'מייקה, שם שהה ארבע שנים במסגרת שליחות של אביו מטעם משרד החוץ. בן 11 חזר לירושלים ונשלח לבית הספר לאמנויות, שם התמקצע בראשונה בקולנוע. הוא שירת עשרה חודשים בצבא, התחיל בדוכיפת וסיים כמתורגמן מג'מייקנית ביחידת קשרי חוץ, השתחרר ונרשם לבצלאל, במסלול אנימציה, ואפילו זכה בפרס בפסטיבל חיפה.

המעבר הסופי למוזיקה בא, כמובן, בעקבות שברון לב. "תוך שנה נפרדתי מהחברה, מהעבודה ומתל אביב. שנה של הידרדרות. כל העוגנים, כמו שהפסיכולוגית שלי אומרת, התנתקו ממני. השקעתי חמש שנים באנימציה, חמש שנים במערכת יחסים זוגית, ופתאום לא היה לא את זה ולא את זה".

אסף אבידן פלאש 90

כשאבידן מדבר על שברים וצלקות, אפשר להאמין לו. הוא לא סתם אוהב להתבוסס במיצי הקיבה של עצמו. שירות צבאי מסוייט, נדידה בין מדינות ופרידות קשות זה עוד כלום. סרטן בגיל 21, זה כבר משהו אחר. היה לי סרטן לימפומה עם גרורה לחזה, זה סוג סרטן שיש לו אחוז החלמה גבוה, אבל הטיפולים מאוד קשים, כימותרפיה וכל זה, במיוחד לגוף שלי שהוא מאוד רגיש.

אני הולך לרופא שיניים וצריך ארבע זריקות רק בשביל להירגע. בבית טיפלו בי בהומיאופתיה מגיל נורא קטן, כך שהטיפול הזה היה נורא אלים בשבילי. כל הרעלים האלה שנכנסים לך לגוף. פעם מישהו שאל אותי כמה מהחיים שלי לקח הסרטן, ואין לי תשובה. זו מין מסיכה שקופה שמכסה הכול. זה שינה אותי מקצה לקצה ולא שינה אותי בכלל. מה שכן, אתה עושה המון חשבון נפש בדקות האלה וחושב על איך יהיה כשאבריא".

אתה פוחד מהמוות?
"מאוד. יש לי חרדות מוות מטורפות מאז שאני ילד, גם כי הייתי מאוד בודד. אני זוכר את עצמי רץ לאמא שלי באמצע הלילה בצרחות ושואל אותה כל מיני שאלות על המוות. אז כשאתה חווה מחלה כזו בגיל 21, ואתה כל כך מודע לגוף שלך ולכל כאב וניואנס, ויש חרדות גם אחרי ההחלמה - זה מפחיד רצח. אבל בתכלס זה עשה לי רק טוב, כי למדתי להתמודד. אני זוכר את הסשן הראשון שלי עם הפסיכולוגית. אמרתי לה 'זה לא אני הדפוק כי אני כל כך נלחץ מהמוות. זה אנשים אחרים שדפוקים אם הם לא נלחצים באותה מידה'".

ניסית פעם לשחק עם המוות באופן ממשי יותר?
"לא. הגיחונת הכי קצרה למחשבות כאלה הייתה בצבא. נשברתי שם לגמרי. הייתי חייל טוב, לא הפריעו לי חוסר השינה או האימונים. מה שקרע אותי זה שתלשו אותי מהעולם שלי. אני שונא קונפורמיזם.

העניין הזה בצבא, שאתה כל הזמן מקבל פקודות ואומרים לך מתי לישון ומתי להשתין, שיגע אותי. שלא לדבר על זה שהפרידו אותי מחברה שלי, שהייתי תלותי בה ברמות הכי קשות. אשכרה ניילנתי תמונה שלה ושמתי באפוד. נלחמתי בעצמי כדי להישאר שם, אבל הייתי שומע את הזמן שעובר מתקתק לאט לאט.

חוץ מזה שתמיד הייתי שמאלני והיה לי קשה עם דברים שראיתי שם והרגשתי נורא שונה. עד היום אני מסתכל על דברים שכתבתי באותה תקופה ומשתקף מזה שכל החוויה הייתה של יצור ביולוגי אחר. היה לי חבר טוב שאושפז אחרי הצבא במוסד לחולי נפש, ואני לא רציתי להגיע למקום הזה".

הסיפור המלא על אסף אבידן במוסף תרבות מעריב ביום שישי