צירי לידה מוזיקליים: אלבום ראשון לעמוס בן דוד
במשך שנים הוא ישב על כס המפיק המוזיקלי של "כוכב נולד" ונאלץ לצפות בילדים שהופכים בבת אחת לכוכבים, בשעה שהוא עדיין לא מצליח להוציא את אלבום הבכורה שלו. אבל עכשיו, כשהשסתום השתחרר, עמוס בן דוד מוכן לדבר על הכול, כולל על האסון המשפחתי ששינה את חייו
וכילד, אתה זוכר את עצמך בכלל מתמודד עם האבל, מעכל אותו?
"לא התמודדתי. במשך שנים לא התמודדתי. גם הדחקה, גם לא לחשוב על זה. זה היה גדול עליי, מן הסתם. במיוחד כנער. אם יש משהו שאני זוכר בצורה מאוד חזקה, ואני חושב גם שזה היה מאוד בריא, זה המחשבה שאני לא מתכוון שזה יפגע לי בחיים. אמרתי את זה לעצמי בצורה מאוד חדה. החלטתי ששום דבר לא משתנה, לא נתתי לזה עוד מקום. נלחמתי כל הזמן שזה לא יהרוס לי. קלטתי את הפוטנציאל ההרסני של הדבר הזה בחיים שלי".
תגדיר פוטנציאל הרסני.
"זה בור שחור שאין לו מכסה. אין איך למלא אותו. הוא לא מתמלא אף פעם. הוא לא משתנה. זה שם. וזה קבוע. זו הידיעה הזו, שגם אם הכול טוב כרגע, אין לך באמת ביטחון אמיתי בכלום. הכול יכול פתאום לקרוס עליך, להתהפך. יש מקום להפתעות גרועות כל הזמן. מצד שני, יש גם מקום להפתעות טובות. זה סוג של פיצוי על התובנה העגומה הקודמת. מצד אחד זה עושה אותך זהיר, אבל מצד שני משאיר לך מקום לתקווה".
השיר "שיר ערש אחרון" באלבום הבכורה של בן דוד - הקרוי בפשטות על שמו - מנקז אליו את כל אותם רגשות שבן דוד דחק לבוידעם האישי שלו במשך שנים. אבל גם בשירים טעונים פחות, אלבום הבכורה של בן דוד, 32, מפיק מוזיקלי ומעבד המוכר בעיקר כאחראי על פעיותיהם של משתתפי "כוכב נולד" לדורותיהם, רחוק מאוד מהקרקס הנוצץ שהוא מעניק לאוזניכם בפריים טיים.
שנים שהוא מפנטז על דיסק משלו ובינתיים מהנדס שלאגרים לנינט טייב, ג'קו אייזנברג, מרינה מקסימיליאן בלומין וכל הג'אז הזה. שנים שהוא שומע ברדיו תפלצות פלייליסט שיצר ("הנני כאן" של הראל סקעת, "ים של דמעות", נינט טייב) בלי לנפק אף שיר פרטי משלו. ועכשיו, סוף סוף הוא יכול להרשות לעצמו להיות מבסוט. התוצאה: אלבום אישי ומהוקצע, המעניק חוויית מיינסטרים, במובן האינטליגנטי של המילה.
"כבר עשיתי את זה כל כך בשביל עצמי בשלב הזה, שזאת פשוט הקלה שהדיסק בחוץ", הוא נאנח. "זה תמיד היה שם, הרצון להגיד משהו ולהיות בפרונט. אבל כנראה הייתי צריך להבשיל. עבדתי עם כל מיני אנשים מוכשרים, אבל כל הזמן זה לא עבר את הרף שלי. לא הרגשתי שזה מספיק טוב, שזה יוצא בצורה מספיק כנה".
יכול להיות שהמעבד המוזיקלי שבך לא ממש אפשר לזמר שאתה לעשות את מה שבא לו?
"חשבתי שאני יכול לעשות את זה לבד - להיות המפיק המוזיקלי של עצמי. ובשלב מסוים הבנתי שאתה לא יכול להיות גם האמן וגם המבקר. אבל לא הצלחתי לשחרר את עצמי. לא הייתה לי מספיק בגרות להגיד למישהו או?קיי, תוביל. כאילו, הייתי נותן אבל לא באמת. מכשיל את זה כל הזמן. ומשהו בגלעד (שמואלי - המפיק המוזיקלי) - באישיות שלו - אפשר לי לבטוח בו, נוסף לבשלות שהגעתי אליה".
בשעה שאתה חיפשת את עצמך, המתמודדים ב"כוכב" סיימו את התוכניות והוציאו אלבומים. קינאת?
"היה שלב, בעונות הראשונות, שהיה לי קשה להיות חלק ממשהו שמזניק אנשים קדימה, כשאני לא מצליח לזנק בעצמי. הייתה שם קנאה. זה גרם לי להסתכל ולשאול, אולי אני בכלל לא שייך לזה, אולי זו פנטזיה ילדותית כזו, שאני צריך לזנוח וללכת למה שבא לי יותר בקלות. שאני לא צריך להילחם במשהו שלאחרים הוא קל ולי לא. ועדיין ידעתי לעשות הפרדה. שגם אם ארגיש לא נוח, זה לא יפגע בסיטואציה של עבודה מול הבן אדם.
גם אם הייתי מריר, אני לא חושב שהרגישו את זה. אבל כנראה יש הבדל בין איך שהייתי אז להמשך הדרך. אני זוכר, למשל, שבחתונה של צביקה הדר, נסעתי באוטו עם סקעת והוא אמר לי 'אתה יודע? משהו בך נהיה יותר רגוע, יותר נעים'. אני חושב שהוא קלט את המקום הזה, שהשתנה".
בן דוד עושה מוזיקה מגיל אפס. ככל הנראה, מדובר בדנ"א: אביו, יוריק בן דוד, הוא מנכ"ל אקו"ם הנוכחי וממקימי אולפני טריטון המיתולוגיים. דודו הוא המתופף אלון הלל. הוא גדל ברמת אביב, כ"ילד רגיש מאוד", כפי שהוא מעיד על עצמו. והייתה כמובן גם הטראומה המשפחתית ההיא, שאנחנו לא חוזרים לדבר בה, ועדיין היא נוכחת נעדרת בשיחה.
"כשכולם שיחקו כדורגל אני הייתי מנגן. כל הבנים היו חתיכים מטורפים, ואני הייתי תמיד שונה ואאוטסיידר בתחושה שלי, והבנות כמובן היו הרוסות עליהם. אני ניסיתי למצוא את הנישה להיכנס. בשלב מסוים הדביקו לי את זה שאני זיין השכל של השכבה. בשיר 'הילד שהייתי' שורה שירדה היא 'הילד שהייתי מזיין רק את השכל'. זה השתנה רק בצבא, כשהיה חשוב
ב"כוכב נולד" הוא נחת אחרי שתפקד כמנהל המוזיקלי ב"השכנים של צ'יץ'", מדגרת הטאלנטים של שנות ה-90, ושירת כמעבד וכמפיק מוזיקלי בלהקות הצבאיות. בסיירת "כוכב" הוא משרת לצד סיוון יאנג, מנהל ההפקה והרפרטואר, ולצד יואב צפיר העורך - השלישייה שעוסקת בפועל בתוכן המוזיקלי.
השנה הוא גם הפיק את הדיסקים של גלי עטרי ("רציתי לקלף אותה. היו לנו הרבה ויכוחים") ושל קובי אפללו ("טרובדור, האיש הזה גוש של אור. לא קינאתי לרגע בהצלחה שלו"). "פנו לעידן רייכל, והוא המליץ עליי", הוא מסביר. "בעונה הראשונה לא הבנתי בכלל מה אנחנו עושים. אני זוכר את הגמר הראשון, כשעלו נינט, גבסו ושירי והקהל צעק בווליום אימים - זה היה הלם".
אם נינט שרה רק שלושה שירים בעונה הראשונה, כיום המועמדים שרים הרבה יותר. מה זה עושה לאיכות מבחינתכם?
"אין זמן להתעסק בדקויות. וזה גם אתגר גדול מאוד. אבל אני לא חושב שזה משפיע על האיכות. להפך. זה רק מחייב אותנו לעבוד קשה יותר. אני חושב שהעיבודים שלנו כיום הרבה טובים טובים מאשר בהתחלה".
באיזה עיבוד אתה גאה במיוחד?
"הביצוע של 'נבראתי לך' של לירון לב - שם הבנתי כמעבד בתוכנית שאם אני קצת משנה יכול להיות פיצוץ. בניגוד לעונות הראשונות שבהן לא עשו ממש שינויים. מצאנו סולם שנוח לזמר, ומבנה לזמן שהוקצב לנו. אליסה שפראגה עם 'לא עובדת בשביל אף אחד', שהייתה מצוינת. זה הלך למקום אחר מהמקור, אבל עדיין שמר על השיר במסגרת הלחן של סי. 'חומות חימר' של בעז מעודה, שהיה דווקא רעיון של יואב צפיר, ויצא פיצוץ. האחים צנחני, שעשו ביצוע ל' פתאום קם אדם בבוקר' וזה היה קובני כזה, התאים להם. שיר שהוא בינגו".
ומאילו ביצועים אתה מצטמרר לרעה?
"יש דברים שהיום אני מקשיב להם ואומר אוי ואבוי. עשינו פעם ביצוע ל'הייתי בכנרת' ששרו נדב קדמון ושלומי בראל - זה היה איום ונורא. היה דואט של מישל גוריאשווילי עם עוד מישהו, שהיה איום. בחזרות כל הזמן הם טעו, לא נכנסו בסולמות. אז אמרנו 'בשביל זה יש ריאליטי, שיתרסקו'. ואז פתאום הם היו מעולים, זכו בדואט הכי אהוב. אבל בדרך כלל שומרים על הרמה".
אגב, על הרמה הזאת היו טענות בעונה האחרונה. טענו שהמועמדים פחות מחזיקים במה, שהם צעירים בכל מובן אפשרי. שליבי וישראל היו מעין עלה תאנה. "הייתה לנו עונה עם אנשים בוסריים יותר. כהפקה זה דרש מאיתנו לעבוד יותר קשה, אבל אלה האנשים הכי טובים שהיו בבחינות, ובסופו של דבר הם החזיקו את העונה. צריך רק כמה טובים שיחזיקו עונה, כמו בכל ריאליטי".
יש תחושה שהתוכנית כבר לא מצליחה להחזיק בהיסטריה של העונות הראשונות. וגם שמי שיוצא ממנה כבר לא הופך לכוכב ברגע.
"לא נכון. הבאזז לא יורד. יש יותר ויותר אס.אם.אסים. השאלה היא למה את קוראת באזז. למה שקורה פה, בתל אביב, או בעם. הרייטינג רק עולה. והנה, נינט, שירי, גבסו ומויאל, מאיה רוטמן מקליטה עכשיו תקליט, ג'קו הוציא מיד, אבל מכל הסיפור שהיה הוא אכל אותה. חבל. כי יש דברים שאתה משאיר לעצמך, אומר לחברים. משהו התבלבל לו, והוא שילם מחיר מאוד כבד. זה היה רגע של מרמור, של בלבול, או אולי של אגו טריפ - אבל התבלבל לו. עדיין, אנשים מוציאים".
הרבה פחות. יש תחושה שהם בעיקר מתפיידים אחרי הגמר בעונות האחרונות. עיין ערך מקרה סעדו.
"אני בא מהאולד סקול, והאמנתי שיש ערך לדרך ארוכה. ואז באה התוכנית הזאת ומוכיחה שיש כנראה עוד דרכים. הכול מאוד אינסטנט, נורא מהר רוצים מהם משהו. אבל רגע. תנו לאנשים להתבשל. התוכנית מרגילה את הצופים שהכול הולך כאן נורא מהר".
יכול להיות שבניגוד ל"אמריקן איידול", למשל , כאן אין איזה מנגנון משומן שתומך בכוכבות של מי שמגיעים לגמר?
"אני מסכים, משהו שם קורה מאוד נכון. הם מגיעים לגמר מאוד מוכנים. לכל אחד מהפיינליסטים כבר יש סינגל משלו שכבר יכול לרוץ ולהימכר. אני חושב שהם יודעים יותר למנף את המועמדים. אצלנו זה לא קורה מספיק טוב כשזה נגמר".
מצאת את עצמך גם מתפקד כפסיכולוג?
"עבודה של מפיק מוזיקלי היא עד 70 אחוז פסיכולוג. חלק מהכיף בעבודה הזו זה לפתח את האמן שיושב מולך ולנסות לשכנע אותו בצדקתך. הרבה פעמים אנחנו מרגישים בשיר מסוים שהאדם יודח, אבל אנחנו לא יכולים להגיד לו את זה. והלחץ גדל כשאתה רוצה או מנסה להביא את האמן שאיתך למחוזות שלא מוכרים לו. למשל, בדיסק האחרון של גלי עטרי, שהפקתי, היה שיר שרציתי שיהיה מאוד חשוף, ולה היה מאוד קשה עם זה. היו שיחות ארוכות, ודרך ארוכה של שכנוע עד הרגע האחרון. אתה חייב לשכנע אמנים להשתחרר מהפחדים שלהם".
וכשקורסים בגלל הלחץ בתוכנית?
"אם הם היו קורסים לא הייתה תוכנית".
או.קיי, שמועה עיקשת טוענת שבחצי הגמר האחרון, ישראל בר און הודיע שאינו יכול עוד, ארז את התיק ורצה לחזור לבאר שבע. ההפקה התערבה וכלאה אותו בבית של הסטייליסטית ליאת אשורי.
"נו, זה לא היה כזה דרמתי. כלאו אותו? מה פתאום. זה קורה כל הזמן. אנשים מתפרקים כל עונה. ישראל הוא לא היחיד - בשלב של חצי גמר פתאום אנשים רואים בצורה מוחשית מה יש להם להרוויח ומה יש להם להפסיד. תמיד יש לחץ גדול ברגעים האלו. גם כרמל הגיעה בוכה לימי צילום, וליבי היה זומבי והיה לו קשה. וכולם התגברו על זה נורא יפה".
על מי הימרת בעבר?
"מתוך הניסיון בתוכנית אתה יודע לזהות הרבה פעמים מי ייקח. והרבה פעמים האינסטיקטים נכונים, אבל קרה לי גם שטעיתי. הייתי בטוח שסשה גרישקוב ומיקה שדה יהיו בגמר, למשל. והיו עוד כמה שהתפספסו. טוב, מה זה התפספסו. העם לא אהב. או שלא קלטו אותם מספיק מהר. אבל גם זה חלק מהמשחק".
מיקה שדה חזרה למלצר בחומוסייה, סשה גרישקוב ממלצרת ולומדת משחק בניו יורק.
"זה שסשה לומדת משחק זה בדיוק מה שהיא צריכה לעשות. זאת הצלחה בשבילה. יש לה אומץ וכישרון לעשות משהו שאנשים אחרים היו מפחדים לעשות. אני לא חושב שהראל סקעת מצליח יותר ממנה, כי יש לו תקליט שני. היא עושה את הדברים אחרת. לגבי מיקה, מה הבעיה בחומוס? היא רוצה לעשות את החומרים שלה: דברים באנגלית ופאנקיים. זה שוק מאוד מצומצם. אם היא לא רוצה להתפשר, זה מכתיב גם פשרות בחיים. וזה לא פחות אמיץ בעיניי מלהיות מוחתם ולהגיד, 'אני מבצע. בוא נביא שירים, כותבים, במחלקת השיווק שלכם יעשו משהו ובואו נרכב על הגב של כוכב נולד'".
מי עוד יפתיע?
"מישל גוריאשווילי. יש לו יכולות קוליות אדירות, נוכחות, יש לו קול אדיר. יש בו משהו מהנשמה, שהוא מיישם ברוק. עם הפקה נכונה ושירים נכונים זה יכול להיות ממש מעניין".
אגב , האירוניה היא שהחותמת של "כוכב נולד", שמלווה את המתמודדים, תלווה עכשיו גם אותך. זה לא קצת צורם?
"אני מודע להקשר הזה וגם השתמשתי בו. אתה לא יכול להשתמש בזה רק במובן אחד, ולא במובן השני, השלילי. ואני גם השתתפתי בתוכנית בחצי הגמר, בפריים טיים, והבנתי לגמרי מה זה אומר".
פרויקט טרי נוסף שבן דוד אוחז בו, הוא בת בכורה. "בואי נגיד שזה העביר את מרכז הכובד ממני למישהו אחר", הוא מצהיר. "איפשהו זה שחרר אותי מאוד. הכול נהיה פחות כבד וקרדינלי. זה כבר לא עניין של חיים ומוות".
אמרת לי שאבא שלך לא ממש רצה שתהיה מוזיקאי. איך אתה מסביר את זה?
"אבא שלי הבין שמוזיקאי זה מסוכן מדי, ולאט לאט ובחוכמה ובאופן טבעי - כי יש לו כישורי ניהול טובים - הוא נשאב לתוך המנגנון הזה של אקו"ם. והוא מצוין בזה. אבל בבית ממש לא כיוונו אותי להיות מוזיקאי".
באותו הקשר: איך הגבת לעליהום שנעשה עליו השנה, כמנכ"ל אקו"ם? ניסו להדיח אותו, טענו לשחיתות, למשכורות מנופחות שלו ושל סגנו.
"בהנהלת אקו"ם הייתה חבורה שניסתה לעשות שינוי דרסטי. יענקל'ה רוטבליט, מאיר גולדברג. הם ניסו לעשות שינוי מורכב, וזה גם חלק מבעיית ההסברה של אקו"ם. אלה פרובוקציות. אני לא נוהג להתייחס לזה בגלל אבא שלי, אבל חשוב לי מאוד להבהיר כמה דברים: היו שם בחירות לפני כשלושה חודשים, ורוב מכריע של חברים הצביע נגד המהלך שלהם ובעד המשך העסקתם של המנכ"ל והסמנכ"ל ופיטורי ההנהלה. אז מה הם עושים? ממשיכים מבחוץ לנגח את המערכת, לפגוע בה, להפריע לה. וכשבאים בטענות לאבא שלך, לגבי האינטרסים שלו, כשטוענים לשחיתות בארגון - נו, זה הרי מגוחך. ברור שזה לא נעים. אני חושב שהמהלך הזה שלהם לא הצליח ולא התקבל על פי הרוב".
"אדם שנמצא בעמדת מפתח, כמו אבא שלי היום, שנמצא בראש גוף שמחלק תמלוגים לאמנים, רוב הסיכויים שמדי פעם יחטוף איזה אש ממישהו. כשאתה בעמדת כוח אתה תחטוף מרמור מכל מיני אנשים שחושבים שעושים להם עוול. זה גוף גדול ומורכב, תמיד יהיה מישהו שמרגיש ממורמר. דוגמת רוטבליט, אדם שיודע להתבטא מצוין, יודע לעשות יחסי ציבור מצוינים, אדם רהוט ואיש של מילה-לאדם כזה קל אם הוא רוצה להתנגח ולצאת כקדוש מעונה ומסכן, כשבפועל הוא עשה הרבה מאוד דברים מכוערים כלפי המערכת. זה המצב. ואקו"ם בשנים האחרונות הגדילה את ההכנסות שלה במאות אחוזים. זו השנה הכי רווחית של אקו"ם. וכשאקו"ם מרוויחה זה מגיע לאמנים. ומי שעשה את זה היא ההנהלה. שחיתויות? אפשר לבדוק את זה, זה מלכ"ר. הרי אם הייתה שם שחיתות או משהו מלוכלך זה כבר היה בבית משפט".
בעצם, אתה מגיע להוצאת הדיסק אחרי שהרווחת כסף יפה בטלוויזיה. זה לא גורם לך להרגיש קצת שבע?
"הרעב לא קשור ליצירה. מי אמר שאין חשש כלכלי? אני יוצר ממקום של כאב. והעניין הכלכלי? בל נשכח שאני מוזיקאי. אני לא שכיר, 'כוכב נולד' לא ימשיך לנצח. מוזיקאים ואנשי אמנות זה תמיד עניין של מגניב או לו, בשנייה זה יכול ללכת. בשנייה תהיה לא רלוונטי. ואז אומרים יאללה, בוא נתרענן, בוא לא ניקח שוב פעם את ההוא, עמוס בן דוד. אז ביטחון כלכלי זה לא משהו שנראה לי שבאמת קיים. אמרתי לך: אין לי ממש ביטחון בכלום. אבל מצד שני, אשמח להיות מופתע לטובה".
נא להמתין לטעינת התגובות
