כל הג'אז של טל גור
גור בן ה-30 הוא בוגר האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים ומי שגדל לאהוב מוזיקת ג'אז ובסופו של דבר גם ליצור אותה בעצמו. המוזיקה שהוא יוצר נחה על קרקע של ג'אז אבל מערבלת בתוכה השפעות של רוק, פופ, אלקטרוניקה וסגנונות אחרים. התוצאה מהפנטת למדי. השמעה ראשונה
מתי הבנת שמוזיקה זה הכיוון, ואיך הגעת דווקא לג'אז?
"התחלתי לנגן בגיל 7 על חלילית ובגיל 11 בסקסופון בעקבות משיכה עזה לצליל שלו, משיכה שקשה לי להסביר. אינני זוכר סקסופוניסט מסוים שאהבתי, למרות שלפני כמה ימים שמתי תקליט של "גזוז", תקליט ששמעתי הרבה בילדותי ואותו אני מאוד אוהב, בעיקר בשל הסאונד שלו ובפרט בזכות שלל הסקסופונים שנושפים מתוכו. אני מניח שיש עוד דוגמאות כדוגמת "גזוז". אולי ההסבר למשיכה העזה הוא שאני חש שחלק עיקרי ממהות הבחירה בסקסופון היה רצון לצעוק, צעקה אשר חיפשה כלי שיהיה מסוגל לעבדה ולשדרה לעולם".
"את הג'אז חשף בפני המורה שלי דאז, במסגרת נגינה בהרכב סקסופונים בגיל 13. לאחר שנתיים של אימונים ונגינה בתזמורת הגילוי של הגיאז קסם לי מאוד מההיבטים של החופש שיש לנגן, העושר הקצבי וההרמוני, התחושה של "הכל פתוח", האלתור", מספר גור, "אז התחלתי לשמוע ג'אזיסטים, במיוחד ת'לוניס מונק. אצלו אני שומע את הדבר הזה שיש בג'אז ואותו אני אוהב - בליל של רגישות גבוהה, מסגרת מול מרדנות, אומץ, חיפוש אחר יופי, יצירתיות, אהבה. רכיבים אלו הם הלחם והמים של היצירה שלי ולכן המוסיקה מושפעת מהרבה מאוד דברים"
אתה באמת ניזון מהמון השפעות.
"אני ער למה שקורה סביבי, לוקח מה שמרגש אותי, משלל החוויות שקרו, שקורות ושעוד יקרו, גם בחיים וגם ביצירה. אני מנגן סקסופונים ולפטופ ב"חם ומחמם בום", הרכב המנגן פולק ורוק ירושלמי מקורי וכמו כן ב"מארש דונדורמה", תזמורת של 16 נגנים המנגנת מוסיקת עולם מקורית".
עד עכשיו יצרת בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית. מתי ולמה הגיעה ההחלטה לשנות את המצב ולעבור לשירים עם מלל?
"האמת שמאז ומתמיד הלחנתי וכתבתי שירים. אני לא מגדיר לי: "עכשיו תכתוב קטע אינסטרומנטלי" או "עכשיו תכתוב שיר". שירה זה מדיום שמדבר אלי. המוסיקה ששמעתי בבית וריגשה אותי הייתה בעיקר שירים. הלחנת שירי משוררים היא דבר שמעניק לי חיוניות רבה. זה מחבר אותי לתרבות העברית ומחייה את יצירתם של המשוררים, אלה שעברו מן העולם ואלה שחיים. יש איזשהו קסם בחיבור בין מלל ומנגינה. אתה יוצא מתוך עולמך ופועל עם עוד שותפים ליצירה, מעין השלמה".
"לעיתים אני חש שאני שר את השיר למשורר עצמו. הלחנתי את שיר של פנחס שדה "על שפת התהום של קיומך אתה עומד", שיר קשה אשר חייו הסגפניים של המשורר ניכרים בו. בלחן שלי אני חש שאני שר לו כמנסה להרגיעו ולפייסו, כמו מוטלת עלי משימה אנושית רמת מעלה", מספר גור, "מבחינה ביצועית זה אתגר. עד כמה שהסקסופון הוא כלי מוחצן, הקול האנושי הוא עוד יותר. כשאתה שר, אין לך מאחורי מה להתחבא. אני שואף למיזוג בין הסקסופון לקול שלי. במילים אחרות - שהשיר ישמע כמו קטע אינסטרומנטלי ושהקטע האינסטרומנטלי ישמע ויפורש כמו שיר/שירה".
המוזיקה שלך מאד אווירתית, מאלו השפעות אתה ניזון ומה מעניק לך השראה?
"ההשפעות שאני ניזון מהם הן בעיקר ההפקות של חברת התקליטים ECM המוציאה לאור ג'אז אירופי ויוזמת מפגשים מעניינים של מוסיקאים מרקעים שונים. העטיפות של התקליטורים שלהם נותנות לי השראה. בדרך כלל אלו צילומים של נופים אירופאים כגון פיורדים, הרים גבוהים, ערפל. אני מושפע ממוריס רוול, פרדריק שופן, סשה ארגוב, אריק אינשטיין, אברהם חלפי, יוני רכטר. הדברים שמעניקים לי השראה הם נופים, נהיגה, פסיכולוגיה, אנשים, צבא (בעיקר מטוסי קרב), אורז, חביתה, בתי קפה, בירה, קרית טבעון, ירושלים, תל אביב".
אמני ג'אז צעירים כמו עומר לשם ואבישי כהן, כבר פרצו לתודעה כשהוסיפו למוזיקה שלהם גם מילים והגיעו להשמעות ברדיו, מה דעתך על ההשתלבות של מוזיקה כמו ג'אז במיינסטרים הישראלי?
" אני חושב שזה מבורך שג'אז משתלב במיינסטרים הישראלי. אחת הבעיות של הג'אז שהוא נחשב אינטלקטואלי. מגיע גם לכולם להנות ממנו ולהתרגש ממנו. עם זאת, אין לי בעיה גם שהקהילתיות של הג'אז והקהילתיות של המיינסטרים תמשכנה להתקיים בנפרד. טבע האדם הוא לחיות בקהילה".
הערב (א') יופיע גור בלבונטין 7 בתל אביב. "בהופעות אנו מנגנים רוב הזמן כחמישייה: אני מנגן בסקסופונים ולפטופ. עידו בוקלמן - גיטרות. תומר ברוך - פסנתר. אהוד אטון
אילו תגובות אתה מקבל מהקהל?
התגובות להופעה חיוביות מאוד. הקהל יוצא מלא בחוויות ושותף בתחושת ה"מסע" שהמופע הולך בו. כמו כן רובם מציינים ש"לא שמענו דבר כזה" או "איך אתה מגדיר את הסגנון הזה?" אלו שבאו למספר הופעות מעידים שכל פעם זה נשמע שונה ואחר.
טל גור בהופעה, ה-26 באוקטובר בלבונטין 7 – תל אביב וב-30 באוקטובר במצפה רמון.
נא להמתין לטעינת התגובות
