עקירתי: אסף אמדורסקי נפרד ומדבר
אחרי שנים של הדחקות חזרו לאסף אמדורסקי המילים. הן פרצו בבת אחת, מתוך הבטן, והתגבשו ל"הרי את" - אלבום שעוסק בפרידה דמיונית מאשתו מיכל. ואז הגיעה הפרידה האמיתית
כמוצא מהתסבוכת הכלכלית הציע פרקליטו שגיי יעביר לידי גרושתו מחצית מהתמלוגים על אלבומו הבא. גיי, שכמו כמעט כל גרוש טרי חש שהאקסית הנקמנית שלו דופקת אותו בכסף, החליט לפיכך להקליט אלבום שאותו הגדיר "עצל ורע". ב-78' יצא אלבום כפול בשם "Here, My Dear", כלומר - הא לך, אנה יקירתי, קחי את האלבום הזה ותדחפי אותו בתחת.
בניגוד לאלבומיו הקודמים, שכללו להיטי פופ מושלמים, התחושה הכללית היתה ש"הנה, יקירתי" הוא אלבום ביזארי לחלוטין. גיי הפנה בו עורף לכל שיקול מסחרי. השירים היו ארוכים וללא המבנה הקלאסי של בתים ופזמון. בקול סדוק קמעה, שהמשבר בחייו נתן בו את אותותיו, הוא דיבר אל גרושתו והתווכח איתה, פוצח מעת לעת בצווחות, מתעד בחושפנות את תהליך התפוררות מערכת יחסיהם והתאהבותו בזמרת בת 17 בשם ג'אניס האנטר, שהיתה אשתו השנייה לתקופה קצרה.
להיטים לא היו שם. המכירות היו נמוכות. הביקורות קטלו. אנה גורדי כמעט לא ראתה כסף מהאלבום ושקלה לתבוע את גיי. ההכרה הגיעה באיחור, זמן רב לאחר שאביו ירה בו למוות. כיום הוא נחשב ליצירת מופת. בדירוג 500 האלבומים הגדולים של מגזין "רולינג סטון" מ-2003 מופיע "הנה, יקירתי" במקום ה-462. שנה לאחר מכן הוא התגלגל לידיו של אסף אמדורסקי.
ב-2004 החזיק מעצמו אמדורסקי מפיק שימיו כיוצר מאחוריו. הוא לא כתב שיר מאז 99' וגם לא התכוון להתחיל לעסוק בכך. זה לא עניין אותו. והוא גם חשב שהוא נשוי באושר למיכל אמדורסקי. את העדות לעומק הסדק הסמוי בזוגיות שלהם אפשר כנראה לאתר בעובדה שהאלבום הזה של גיי, כה גדוש בטינה ורווי מרירות וכאב על זוגיות שהתנפצה, נהפך מיידית לקרוב מאוד ללבו של אמדורסקי.
הוא התחבר אליו משום מה מנקודת השקה אישית למדי שהיתה חבויה אי שם בנבכי נפשו.
ומכאן שאסף אמדורסקי לא היה באותם ימים אדם שמחובר לעצמו. הוא התנהל בתוך איזה נתק. ובמהרה החל שוב לכתוב שירים, בהשראת "הנה, יקירתי" של מרווין גיי. והשיר הראשון שכתב היה "ביחד", שיצא כסינגל ב-2006 וכלול רק במהדורה הכפולה והמוגבלת של אלבומו החדש "הרי את" שיצא בספטמבר, ויבוצע בהופעה החגיגית שתיערך ב-13 בחודש במועדון "זאפה" בתל אביב.
זה שיר מצוין, בקלות הטוב ביותר במקבץ החדש, שאין לטעות בטיבו. הוא דן בגוויעת הזוגיות של הזמר. והוא כאמור לא תויק באיזה קובץ במחשב באולפנו הפרטי. הוא יצא ישר לרדיו, והושמע קבל עם ועדה, לעתים מזומנות.
איזה הסבר נתת לעצמך על כתיבת "ביחד"?
"כתבתי אותו ב-2005 וגירושים ממיכל בכלל לא היו אז על הפרק. אמרתי לעצמי שאני מדמיין איך זה לכתוב שיר גירושים. אתה צריך להבין שלא עברתי משבר בזוגיות. הזוגיות שלי נפגעה בגלל משבר שאני עברתי. אני מעדיף לקרוא לזה ברייקדאון. חוויתי באותם ימים משהו שקשה להגדיר. נפילת מתח מפתיעה. סבלתי מהתפרצויות זעם, מדיכאונות קצרים. לא משהו קליני - אבל קשה. התחלתי לא לסמפט את עצמי. הדחקתי. לא שאלתי שאלות. הדחקתי דברים טוב טוב. כמה דברים, הרבה שנים. הם הצטברו, הביאו אותי להיות מפלצת. לא נהניתי מחברתי.
"התחלתי טיפול. גם לפני שבע שנים הייתי בטיפול לתקופה קצרה אבל זה לא היה רציני. הפעם באתי לטיפול כדי לעבוד. חיפשתי את המטפל הכי קרוב אליי הביתה, כדי שלא יהיה לי תירוץ לא ללכת, שאני לא אוכל להגיד לעצמי שזה רחוק ואין לי כוח. אמרתי לעצמי שאני פשוט צריך מישהו שיקבל אותי. ומצאתי מטפלת. והתחלתי ללכת שלוש פעמים בשבוע. ואני עדיין הולך פעם בשבוע".
למה אתה מתכוון בהתפרצויות זעם? נהיית אלים?
"לא. זה היה זעם רגשי, מילולי".
אומרים שלא מזמן נתת לצלם הפפראצי ברק פכטר אגרוף ליד גינת שינקין.
"זה לא נכון. הוא רדף אחרי כשהייתי עם הבנות. שמתי יד. הדפתי אותו. גוננתי עליהן. אם הייתי נהיה אלים זה לא היה נגמר באגרוף".
איך זה היה נגמר?
"רע מאוד".
מה היה טיבו של המשבר שעברת?
"ישבתי על איזה ארון מתים שהיתה בו ערימת שלדים שביקשה לצאת. ובמקום להקשיב להם, הייתי עסוק בלייצב את הישיבה שלי על הארון הזה. הברייקדאון שלי התחיל ממש בשבועות שבהם התחלתי לכתוב משהו, סתם משפטים קטועים, גישושים ראשוניים. ואז חוויתי את הדבר הזה. ההתמוטטות. פרץ החוצה משהו נורא נורא מודחק.
ההתבהרות המשמעותית היתה לראות את עצם זה שאני מדחיק. זה היה יותר חשוב מהחומרים שאותם הדחקתי. מנגנון ההדחקה שהיה נסתר ממני פתאום נחשף. הבנתי שאני מבזבז הרבה אנרגיה בלטשטש דברים ולהעלים עין ולספר לעצמי סיפורים אלטרנטיביים אודות סימנים די ברורים. לא שאלתי שאלות. אמרתיאלה לא סימנים".
באמת ובתמים לא הבנת שאתה כותב על הגירושים הממשמשים ובאים שלך?
"תכננתי להוציא אלבום ובד בבד תכננתי להמשיך להיות נשוי באושר. זה היה הרעיון: להוציא תקליט שהוא סיפור בדוי על גירושים. האלבום היה כתוב וגמור לפני הפרידה, לפני ההחלטה על הפרידה, לפני שבכלל היתה אופציה לפרידה. ידידיי הדוסים מספרים לי שצדיק אמיתי מטיל ספק בקיום האל, וזה הופך אותו למאמין בדרגה גבוהה יותר.
הפקפוק מוביל לחיזוק האמונה. ואני האמנתי, בתמימות, שאני כיוצר מדמיין פרידה ואופציה לפרידה רק כי זה מחזק אותי בתור מאמין גדול בנישואים ובזוגיות ובאהבה. חשבתי שזה מעסיק אותי מאוד, מעסיק אותי כל כך,
סירבתי להתרשם מהעובדה שאני כותב את השירים ברמת מעורבות רגשית גבוהה, כי ככה הרי גם כתבתי בזמנו את 'יקירתי'. זה היה שיר שלא נכתב ליקירה מסוימת, לא שיקף בהכרח מצב בחיי. זה שיר שהתחיל מתוך עלעול במכתבים של פרויד לאהובתו בתקופה שהוא היה נסער מגילוי הקוקאין, ומהאזנה לשירים של ג'ון ליוקו. בדיוק כמו שפה האזנתי לאלבום של מרווין גיי וקיבלתי ממנו השראה. עדיין לא נפל לי האסימון".
אמדורסקי, אב למילה בת השש ולנינה הפעוטה בת השנה בלבד, עזב את הבית לפני ארבעה חודשים. מכאן לא צריך להסיק ש"הרי את" הוא אלבום שמתעד את תהליך קבלת ההחלטה לעזוב את מיכל אמדורסקי כפי ש"הנה, יקירתי" של מרווין גיי תיעד את פרידתו מאנה גורדי.
אמדורסקי הרבה הרבה פחות מפורש מגיי, הרבה פחות חושפני, אולי פחות אמיץ מבחינה אמנותית, אבל בוודאי אבא אחראי יותר לשתי בנות קטנות לעת עתה, שלא בהכרח חייבות להקשיב בעתיד לאלבום שמנציח את כל הכביסה המלוכלכת של הוריהם.
שמה של מיכל איננו מוזכר באלבום. ואמדורסקי משחק משחק יחצני כפול: הוא בחר להוציא את "הרי את" על רקע ידיעות על אודות גירושיו המתוקשרים במדורי הרכילות, מתוך הבנה שהאלבום זוכה ליחס בלתי נמנע של יצירה אישית בהקשר המאוד מסוים הזה. במקביל, הוא ממשיך להתעקש שהשירים אינם עליו ועל מיכל, אלא עוסקים בחוויית פרידה וגירושים אוניברסלית וכללית, רלוונטית לכל אדם, ושכך גם נכתבו. במובן הזה הוא חיית ברנז'ה משופשת למדי, שיודעת להלך על חבל שיווקי דק. יותר משיש פה היתממות פשטנית מדובר בניסיון מודע לעמעם.
הוא בן 37. עומד בזכות עצמו אבל לעד גם הבן של. נסיך של ביצת הבוהמה התל אביבית. בבוקר שלישי סגרירי וקר הוא ישוב בקפה השכונתי, שעל פניו הוא חולף לעתים קרובות מרכיב את אחת מבנותיו על אופניים, אחרי ששם את הילדות בפעוטון ובבית ספר (שלישי הוא בוקר של אבות גרושים). מקשיב בסבלנות לאישה זרה וחביבה שניגשת ומעלה בפניו זיכרונות מהימים הטובים ההם במסעדה שניהל אביו בני אמדורסקי באיזו חצר יפואית.
"לפעמים אמן מנסה להיות אוניברסלי ומגיע לעומק של קליפה", הוא אומר. "החלטתי באלבום הזה להיות הכי אישי ולנסות להביא אמירה אוניברסלית. חשיפה בסופו של דבר מזנבת באמירה. אני לא מתלונן, רק ממנן. הרי היו תמונות שלי בתור ילד בן חמש במדורי הרכילות של 'העולם הזה' (הוריו של אמדורסקי התגרשו כשהיה בן חמש ועשו ניסיון כושל לחזור כשהיה בן עשר, טעות שלדבריו רק העמיקה את הטראומה שלו מגירושיהם ושעליה הוא נשבע לא לחזור - ר.א). אני לא מקטר על חיי הסלב".
השיבה שכבר זרקה בשיערו מיטיבה עם מראה הדוגמן הרזה, אליל הרוק החתיך (היחיד, שאני מכיר, שהצליח להפסיק לעשן בלי להעלות גרם). ואמדורסקי מנוסה מכדי לצאת בהצהרות בומבסטיות על משבר אמצע החיים, דרך חדשה והארות קיומיות. "עדיין לא פתרתי כלום. אבל לפחות אני מסוגל היום קצת להסתכל על הדברים. אולי יש לי כלים עכשיו. לא היו לי אז".
אתה לא בתקופה חדשה?
"די פאתטי להגיד כל הזמן 'היום אני חדש'. זה היה גילוי. אני מקווה שיהיו עוד גילויים. העניין הוא לא מה עבר על אסף אמדורסקי בבית בשנתיים האחרונות. הרצון הוא לספר סיפור של יותר אנשים ממני. כתבתי אישי כדי להיות הכי רלוונטי לכמה שיותר אנשים. הנקודה היא שיש פה באלבום הזה אמונה בזוגיות. אם זה לא כואב לך כשאתה מאבד את זה, אז איך זה יכול להיות כל כך חשוב?".
מה אני אגיד לך, אני שמעתי את זה בתור אלבום עליך ועל מיכל.
"אני לא לגמרי מודע להרבה ממה שקורה לי כשאני כותב".
קצת קשה לי להאמין לך.
"קשה לי עם הטענה שזה אלבום שמדבר עם מיכל. זה לא נכתב ככה. הרבה מהשירים לא נכתבו ככה. הם בכלל לא נכתבו למיכל. בכלל לא. השירים האלה הם דיבור שלי עם עצמי. פשוט, היום לא הייתי כותב משפט כמו'אתה צריך אהבה חדשה'. אני כותב,'את צריכה אהבה חדשה'. זה יותר מעניין. לא לפנות אל עצמי בגוף שני, אלא להכניס לסיפור עוד אדם. זה בסך הכל מה שעשיתי כאן".
כמו רוב הגרושים התל אביביים, אמדורסקי נמצא עם הבנות יומיים בשבוע וכל סוף שבוע שני. בניגוד לרובם, הסידור הזה החל אצלו כבר לפני כמה שנים. במובן מסוים, הוא התגרש בעודו נשוי.
"בשלב די מוקדם", הוא מספר, שעה שהוא מציג בגאווה צילום בסלולרי מאתמול בערב של הבנות ביחד באמבטיה, "זיהיתי שמילה לא מקבלת מספיק אבא. הבת שלי לא מקבלת מספיק אבא. ולקחתי את האחריות. ומאותו רגע זה נורא חשוב לי. אנחנו מאוד קרובים. בשלב מאוד מאוד מוקדם ראיתי שאידיוט כמוני שכל כך מאוהב בעבודה של עצמו ונמצא באולפן מהבוקר עד הלילה רואה את הילדים שלו הרבה פחות מחבריי הגרושים.
אמרתי, כבר אז, אני אעשה את עצמי גרוש. סגרתי לעצמי הסדרי ראייה קבועים בשני ורביעי אחר הצהריים, בעודי נשוי. אמרתי לעצמי, בשני ורביעי הן בחזקתי. אי אפשר לקבוע בשני ורביעי עבודה באולפן. זה מבצר משוריין ונעול. התחלתי בזה לפני שלוש שנים. וגם היום הימים שלי הם שני ורביעי, וכל סוף שבוע שני. כשאני עם הבנות אני עם הבנות. כשאני עם הבנות אני כלום חוץ מהורה".
גם ב"הרי את" יש דבר מה מנומנם בשירה של אסף אמדורסקי, איזו תכונה עצלה קמעה שדבקה בה, ומתחזה למאופקות. ההגשה הווקאלית היא לבטח הפן המוגבל ואולי הבינוני ביותר שלו כמוזיקאי. הוא מפיק מיומן אבל את הפקת "הרי את" הפקיד בידי רונן בר-חורין. במחוזותינו יצא לאמדורסקי שם של מפיק בעל חזון. לא בטוח שלמוניטין הזה יש כיסוי. ניסיונו להשתלב כמפיק בתעשיית המוזיקה בניו יורק, בשנת 2002, לא צלח ונגמר מהר.
הוא החל את דרכו בלהקת תערובת אסקוט בסוף שנות השמונים, כחלק מגל להקות הרוק הישראליות הצעירות, אבל תדמיתו הנוכחית כיוצר מעמיק התעצבה באלבום הסולו הראשון שלו, שיצא ב-94 (שנה שבה גם נפטר אביו, אחרי שהספיקו לשתף פעולה באלבום האחרון שהקליט) וכלל את שיר האהבה היפהפה והקנוני "יקירתי".
התדמית הזו התעצמה באלבומו הקודם, "מנועים שקטים", שיצא ב-99' וקיבע את סגנונו האישי של אמדורסקי כסוג של פופ אלקטרוני נינוח ואיטי, עם נגיעות של ג'ז וצ'יל-אאוט, מה שהתאים מאוד לפלייליסט הרגוע שהתגבש ברדיו באותם ימים.
אמדורסקי היה לדמות מרכזית ומגוונת למדי בתעשיית המוזיקה הישראלית, כזה שיכול לתקלט בלילה במועדון גייז ולקום בבוקר לעבודה באולפן עם שלמה ארצי, שלו הפיק אלבום גרסאות כיסוי לשיריו ב-2003 (ארצי דווקא רצה שאמדורסקי יעבוד עימו על שירים חדשים; אמדורסקי לא אהב את השירים; ארצי לא אהב את הביקורת).
באותה שנה גם הוציא בשיתוף שלומי שבן את פסקול הסרט "האסונות של נינה". רשימת שיתופי הפעולה המוזיקליים שלו כוללת בין היתר את ורד קלפטר, שולי רנד, אביתר בנאי, קורין אלאל, ביקיני, ואלבום דאנס עם אשתו דאז מיכל. באחרונה אפשר היה לצפות בו גם כשופט בתוכנית הריאליטי המוזיקלית "גריז" בערוץ 2. רגליו של אמדורסקי נטועות בבוץ הזרם המרכזי וראשו בענני האיכות האנינה.
כמה ימים לאחר המפגש בבית הקפה קפצתי לבקר אותו במועדון זאפה בהרצליה פיתוח, כדי לצפות בחזרות למופע החדש. אמדורסקי, שינגן בגיטרה, ילווה על ידי הקלידנית והזמרת תום דרום, שבדרך כלל מופיעה עם אפרת גוש, שגם עימה נוהג אמדורסקי לשתף פעולה.
השליטה שלו בגיטרה, בקלידים ובתכנותי מחשב מרשימה. הוא ללא ספק מוזיקאי מחונן, ששולט היטב בכלים רבים, כולל חצוצרה ותופים, מאלה שמסוגלים להרים כל כלי נגינה ולהפיק ממנו משהו קוהרנטי, באופן אינטואיטיבי. הוא גם יוצר מוכשר מאוד, שלחניו גדושי אקורדים מורכבים יחסית בתחום הפופ, מפתיעות ולא שגרתיות.
הוא כבר הספיק להוציא תחת ידיו כמה ליינים מוזיקליים רבי השראה. במובנים מסוימים הוא המתי כספי של ימינו, למרות שטרם התעלה לדרגות ההלחנה הגאוניות של הלז באמצע שנות השבעים. קשה לחשוב על מוזיקאי מרכזי נוסף שמפגין מיומנויות כה מגוונות.
המופע החדש הוא מיזם שאפתני, יומרני ומורכב מאוד מבחינה אמנותית, שמשלב צילומי וידאו ודואטים עם זמרות כקרן אן ורונה קינן, שחלקם מוקלטים בווידאו ומוקרנים במהלך המופע. הביצועים רוקיים יותר מאשר באלבום, בעיקר בגלל שאמדורסקי מעניק לגיטרת הפנדר סטרטוקסטר המשופעת אפקטים שלו תפקיד הרבה יותר מרכזי ומוביל.
למה מתוכננת בינתיים רק הופעה בודדת אחת?
"יש את ההופעה בזאפה ואחרי זה נראה מה יקרה. אני עובד המון על ההופעה הזאת. זה עוד צעד בחיי האמנותיים. עוד משהו מעבר למוזיקה. אנחנו מצלמים חומרים, תוכן ויזואלי מבוים ומתוסרט. אני פה קצת תסריטאי, קצת במאי, הרבה צלם".
הרבה זמן לא הופעת עם חומרים חדשים.
"בשנת 2000, אחרי 'מנועים שקטים', היו לי הופעות סולד-אאוט במועדון התאטרון. היה כיף. מבחינה אמנותית זה היה טייס אוטומטי. אבל אני הייתי מסתכל על הקהל והייתי נבהל. הקהל הפגין הרבה אהבה. הקהל נפתח אליי. אבל אני לא הייתי מוכן לזה. אנשים היו מגיעים להופעה שלי דלוקים על כדורים. זו מבחינתי הבעת אמון מדהימה.
זו היתה הוכחה שהם סומכים עליי. אני מחזיק מזה. הם מפקידים את עצמם בידיים שלי, זה דבר גדול. היה לי קשה להכיל את זה. היה לי מוקדם להפגין הנהגה. לא ציפיתי. רק רציתי שייהנו. לא לקחתי בחשבון שאנשים רוצים ללכת אחריי. היום יש לי לאן להוביל אותם. יש לי מה להגיד".
"אני חי אך ורק ממוזיקה. ולכן אני לא יכול להתעלם מהאספקט המסחרי. אני מודע לו. בכל זאת, בשבילי להיות כלכלי זה בהכרח אומר גם חד משמעית להיות נאמן אמנותית לעצמי. אם אהיה פחות אותנטי זה יהיה פחות מסחרי. הציפייה המסחרית ממני היא להעמיק מיצירה ליצירה. זה המזל שלי.
אם אני אצור רק לפלייליסט אני אפסיד. גם ליאונרד כהן מאוד מאוד מודע לאספקט המסחרי. אם הוא יעשה אלבום פאנק עם בחורות וביקיני זה יהיה לא מסחרי. כך שגם אם אני רוצה להיות לגמרי פרח אני לא יכול להרשות לעצמי כלכלית. טעם הקהל מנווט אותי.
"האלבום הרי לקח כל כך הרבה זמן לא רק כי השירים סירבו להפסיק להיכתב, אלא כי אני גם צריך להתפרנס. מהפקה. ואני מתקלט. תקל?וט זה חתיכה לא מבוטלת מהפרנסה שלי. אני אוהב להרקיד. אני קורא לתקליטנות הרקדה. וזה נכון שאני מכיר אישית, מהסלון שלהם, רבים מבעלי הברים והמועדונים בתל אביב".
רוקר.
"אבל אני גם אבא. וחצי מהשבוע אני בבית בלילות".
אתה יודע שהבנות שלך לעולם לא יפסיקו לפנטז שאתה ומיכל תחזרו?
"אבל אני יודע מהניסיון שלי שמגיע הרגע שבו הפנטזיה על האיחוד של ההורים נגמרת. מתישהו זה נגמר".
באוטו, בדרך חזרה לתל אביב, כשהוא ממהר להגיע בזמן לאסוף את הבנות מבית הספר ומהפעוטון, אני אומר לו שגירושים של הורים תמיד נהפכים בסופו של דבר להורות משותפת לכל החיים על ילדים משותפים, מערכת יחסים אחרת, ובכל זאת מערכת יחסים משמעותית. הוא מהנהן ואז אומר משהו מוזר. "כן, בתנאי שהילדים לא נספים חס וחלילה".
התפרצות חרדתית, משום מקום. והוא מדבר על זה. על מקרה שהוא מכיר. מדבר ממקום שבו ברגע שעוגן אחד בחייך נעקר ממקומו, אתה כבר לא סומך על יתר העוגנים. תמיד ישן עם עין אחת פקוחה. יודע שהכל יכול לקרות. אני בטוח שאסף אמדורסקי הוא אבא טוב. זה משהו שרואים על בן אדם.
ההתבטאות המשמעותית היחידה שלו על יחסיו עם גרושתו באה, בתדר הסאב-טקסט האהוב על תסריטאים שלא כותבים טלנובלות, כששאלתי אותו לפשר סגנון השירה המנומנם שאימץ באלבומיו, שהתחלף בשירה נמרצת יותר כשראיתי אותו על הבמה. "זה גם בגלל הטעמים של רונן", הוא אמר, בהתייחסו למפיק רונן בר-חורין.
"רציתי לאהוב את עצמי דרך העיניים שלו. לא רציתי לבאס אותו. גם הוא היה צריך לצאת מרוצה מהאלבום הזה". בכל זאת, שירה היא המבע הכי אישי. זה יוצא מהגוף, מהקרביים. "אני במעין זוגיות עם מיקרופון ספציפי כבר כמה שנים. בזוגיות מתמשכת אתה מצטמצם לערוץ תקשורת מאוד צר. כמו בזוגיות עם אישה. אתה יודע שהומור מסוים שלך לא יצחיק אותה. ואז אתה אומר לעצמך, את הבדיחה הזו אני אשמור למישהו אחר.
יש דברים שאין טעם להגיד, כי אני יודע מראש שזה יעצבן אותה - אז בשביל מה? ביחסים עם המיקרופון הזה נכפה עליי להיות יותר רך. יש דברים אצלי שהמיקרופון הזה לא אוהב".
נכפה עליך? אתה בחרת במיקרופון.
"כן. עשיתי בחירה, בחרתי בו. בהופעה אני לא מביא איתי את המיקרופון הזה. זה מיקרופון אינטימי שאני מקיים איתו יחסים בחללים סגורים בלי הרבה אנשים בסביבה".
אז אתה שר רך כי המיקרופון ביקש?
"כן. המיקרופון ביקש".
נשמע כסיבה טובה להתגרש ממיקרופון.
נא להמתין לטעינת התגובות
