האפטר פרטי של רייב קרליבך
הנהייה אחר המוזיקה של שלמה קרליבך הפכה בשנים האחרונות להיסטריה של ממש. אבל בשביל שזה יקרה, הוא היה צריך קודם כול למות
שלמה קרליבך צילום: אמיר מאירי
הנה רשימת מצאי חלקית: יותר מ-50 אמנים והרכבים שמבצעים קרליבך, רק קרליבך, בארץ ובעולם, כלומר, בכל רגע נתון כמעט באיזשהו מקום בעולם עומדים על במה מישהו או מישהם ושרים "אשא עיני"; עשרות דיסקים ואלבומים בגרסאות מקור וכיסוי שיוצאים לאור מדי שנה; לפחות ארבעה מחזות זמר על האיש ושירתו; עשרות מנייני תפילה "בסגנון קרליבך" בארץ וברחבי העולם היהודי;
שלא לדבר על ערבי שירה, התכנסות, משפחה וחברים שבהם שירי קרליבך תופסים את המרכז בדומה לשירי פלמ"ח או שירי ארץ ישראל. עם הזמן מתפתחת גם מיתולוגיה. כל אירוע כזה, חוץ מאשר אירוע מוזיקלי, הוא גם סוג של גל עד. קרליבך האיש נוכח בו אף הוא במידה לא מועטה, זאת בצורת סיפורים, קטעי וידאו, תמונות וזיכרונות.
התהליך הזה מרתק, בעיקר לאור עובדה אחת פשוטה: הוא החל להתפתח אך ורק לאחר ששלמה קרליבך עצם את עיניו ושב לעפרו. כל נחלי האהבה וההערצה הללו החלו לפכות לפני פחות מעשור, שנתיים או שלוש לאחר מותו של האמן שכולם אוהבים כל כך.
חייו של קרליבך היו רצף ארוך ובלתי נגמר של קונפליקטים
ובעיות: הרדיקליות הדתית שלו הפכה אותו למנודה בקרב רבים מהאורתודוקסים, האנרכיזם הסיקסטיזי המובנה שלו הקשה עליו את ההתנהלות הציבורית והפך אותו לספק תמהוני, והיו גם כמה בעיות אישיות קלילות שנגעו למין ולאלכוהול ולא הוסיפו כבוד לאף אחד.
הסיבה לתהליך הזה נעוצה בתיאור הזה עצמו. נחלי דיו כבר נשפכו בניסיונות להתחקות אחר שורשי תופעת פריחתם המאוחרת של אמנים, זו שבאה בשלב שהם עצמם כבר לא יכולים ליהנות ממנה. בין ואן גוך למאיר אריאל ישנם עשרות כאלה, ולכל אחד ההסבר המדויק שלו. במקרה של קרליבך, נראה שזה פשוט וברור: בחייו היה האיש כל כך נוכח ומזוהה עם המוזיקה שלו, עד שאישיותו הבעייתית במקצת תפסה את המרכז ולא הניחה ליצירה להתנחל בלבבות.
ההתחברות לקרליבך החי, כחלק עיקרי מהחבילה שהוא שיווק, הייתה לא קלה, מהסיבות המנויות לעיל. רק משהסתלק לעולם שכולו טוב והניח אחריו את הררי החומר המוזיקלי שלו נטו, החלו כולם להצליח לבלוע אותו בתאוותנות.
והחומר, הו החומר. הוא יפה ומדויק ואינסופי. בקונצרט השבוע לא היו הרבה חידושים. שוב שרו כולם יחד את אותם עשרות השירים, ושוב התמסרו למלודיה, ושוב שמרו על מנעד די מצומצם של תווים, שאחרי שיר אחד כבר מבשל אותך ועוצם את העיניים ומניד את הגוף ולוכד אותך בכוח לתוך מטווה קורים של איכות מוזיקלית, של דבקות ושל געגועים יהודיים.
וזה יפה, כל כך יפה. וזה מתנגן בך וממלא אותך עד אפס מקום. שירו איתי, יהודים, היה קרליבך מבקש, ואנחנו שרים איתו בכיף, כבר 14 שנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
