חבל שאקסל לא זרק את המיקרופון לירקון
אז איך האלבום החדש של רובים ושושנים? בערך כמו אקסל רוז - טרחני צווחני וממש לא עדכני - עמוס בהשפעות מהשנים הארוכות בהן עבד רוז על האלבום. לזה חיכינו 15 שנים?
אקסל רוז צילום: יח''צ
כמו במדינה מתוקנת, העיתונים היומיים חגגו על האירוע כאילו היו "רייטינג" - צילומים של חדר המלון, פפראצי ברחובות תל אביב וניסיונות להשיג ראיון עם הג'ינג'י. בסופו של יום ולאחר ציפיות בשמים, 45 אלף המעריצים שמילאו את פארק הירקון זכו לאחת ההופעות המאכזבות של ההרכב.
זה התחיל דווקא לא רע, אבל אז אקסל רוז, שנראה כאילו הוריד בקבוק ערק לפני העלייה לבמה, התיישב על הפסנתר ולא זז משם. אחד החלקים הטובים בהופעה היה כשסוף סוף הוא הקים את עצמו, זרק את המיקרופון לעבר הקהל ובכך הכריז על סוף ההופעה.
15 שנים לאחר אותה הופעה והאלבום האחרון והמביך "The Spaghetti incident?" הם חוזרים עם אלבום חדש. טוב, לא ממש הם - סלאש ושאר החבורה שלא הסתדרו עם האגו הענק של רוז נטשו את הספינה הטובעת מזמן. רק הקפטן הג'ינג'י נותר והבטיח שהוא עוד יחזור. 15 שנים ו-13 מיליון דולר השקעה - זה המחיר של "Chinese Democracy", אחד האלבומים המצופים בעולם הרוק של השנים האחרונות. אז אחרי כל הציפייה והקטעים שדלפו לרשת, הוא פה.
גאנז אן רוזס - עטיפת האלבום צילום: יח''צ
ההתחלה של האלבום דווקא מבטיחה. הסינגל הראשון שנושא את שם האלבום מזכיר את תקופת "Appetite for destruction", עם הסאונד האגרסיבי שאפיין אותם ועם הקול הדוהר של רוז.
האמת, התגעגענו. גם "Shackler's Revenge" ו-"Better", נותרו נאמנים לקו המוזיקלי. אבל אז זה שוב קרה - אקסל ישב על הפסנתר וניפק את "Street of dreams", בלדת רוק שנשמעת כאילו נשלפה מהארכיון האפל של בון ג'ובי.
"If the world" שבא אחריו מציג סאונד בס וריף תופים סקסי מחמם, ואפילו קול הפלצט של רוז לא מצליח להרוס את הגרוב. "There was a time" כבר נשמע טרחני ומעייף, ואם זה לא מספיק, רוז חוזר לטרנד הפסנתרים המתיש עם ."Catcher in the Rye" מתחיל לעצבן.
העובדה שהאלבום נכתב והופק במשך כל כך הרבה זמן ניכרת היטב, והאלבום נשמע יותר כמו אוסף אקלקטי של הדברים
שרוז הושפע מהם במהלך השנים - החל בסקורפיונס (למה, בשם אלוהים?) וכלה בניין אינץ' ניילז. זה טוב ונחמד, אבל לא מספיק לאחד האלבומים המסקרנים של השנים האחרונות. אם כך נשמע רוז ב-2008 כנראה בעוד עשור, באלבום הבא, הוא כבר יישמע כמו ריאנה.
שאר האלבום ממשיך בקו הבינוני שקבע - "Catcher in the Rye" - פסנתר, ריף גיטרות מהניינטיז וניסיונות ליצור בלדה א-לה "Novermber Rain". לא לילד הזה פיללנו.
ב-23 בנובמבר 2008, בתקופה שבה זאווה ערפאת הופכת דומה יותר ויותר לאבא שלה, בתקופה שבה שייח אחמד יאסין שוכב עם 72 בתולות והקסאמים מגיעים כמעט עד אשדוד, יצא האלבום האחרון של רובים ושושנים. כמו במדינה מתוקנת עם "אח גדול" משלה, העיתונים שוב חגגו והציפיות היו בשמים. והאלבום? חבל שאקסל לא זרק את המיקרופון שלו לירקון.
Guns N' Roses - Chinese Democracy
הליקון, 2008
נא להמתין לטעינת התגובות
