המלכים נגמלים
לא בכל יום מחליטים ארבעת חברי להקת רוק מצליחה להתוודות על ההתמכרות שלהם לסמים, לבטל את סיבוב ההופעות, לעצור את ההקלטות ולהיגמל. מריצים שורות
אל תוציאי מילה
אני יודע שהם בוחנים אותך, בוחנים
כל ההמולה הזאת, טוב, ילדים אוהבים לשחק
ואנשים אוהבים לרכל, לרכל
אתה, הסקס שלך עולה באש
בחשכת הסמטה, עם הנץ החמה
הרוח מכה בראשי בזמן נהיגה
שפתיים רכות נפתחות,
אצבעות חיוורות
מרגיש כמו למות, למות
אתה, הסקס שלך עולה באש
טרוד במה שכל כך שקוף
בוער כמו מחלה, העצמות מתקשות,
אפשר כמעט לטעום את הנשימות,
אם זה לא לנצח,
אם זה רק הלילה,
זה עדיין הטוב ביותר, הטוב ביותר, הטוב ביותר
אתה, הסקס שלך עולה באש
ואתה, הסקס שלך עולה באש
טרוד במה שכל כך שקוף.
קוקאין ממלא את הדם שלהם, הם בקושי מסוגלים לראות, כפותים למיטת בית החולים. מזיעים. בשעות החשיכה, קצת לפני שהבוקר מגיח, הם רואים כיצד הסקס שלהם עולה באש. להבות מפייחות את תקרת המוסד הרפואי והם רק רוצים להתמסטל בהן.
הכמיהה למגע, לתחושת קירבה, לסם, למין, לאהובה מעבירה אותם על דעתם. מבוהלים. מעליהם גוחן רופא, אולי אחות, מנסים לחדור את מסכת ההזיות. התרופות נגד קוקאין מטפטפות. לאט. ללא הועיל. בדמדומי הליך הגמילה, כמו מסתכלים על עצמם הם מצווים זה על זה, "שכב איך שאתה. אל תוציא מילה. הם בוחנים, בוחנים".
ובאמת מסביב אנשים מסתכלים. מרכלים. טוב, לא בכל יום מחליטים ארבעת חברי להקת רוק מצליחה להתוודות על ההתמכרות שלהם לסמים, לבטל את סיבוב ההופעות, לעצור את ההקלטות ולהיגמל. שמים בצד את החשש שמא
מי מסביבם - קרובי משפחה? אהובה? עיתונאים? אין הם יודעים. מתוסכלים. בשעות שבין חשכה איומה לאור יום, מרגע שהפסיקו לצרוך, הם חוששים, כבר לא יהיו "הטוב ביותר, הטוב ביותר, הטוב ביותר". הם רואים כיצד הסקס שלהם עולה באש. כיצד המעריצות שהסתערו עליהם בעבר נגוזו, כיצד תהילתם חולפת באחת. בזמן שבו הם מתנקים גופם "בוער כמו מחלה", ה"עצמות מתקשות. אפשר כמעט לטעום את הנשימות".
שנה אחרי. הגוף נקי. האלבום החדש יוצא לחנויות. "הטוב ביותר אי פעם", אומרות הביקורות. "יא סתום", גוערים שלושת האחים ובן דודם, חברי להקת "מלכי לאון", זה בזה. "סתם היית טרוד. זה לא הסקס שלך שעלה באש. זה רק הקוקאין שבדמך התרגש".