דרך הדודאים
"ערב של שושנים", תקליטם הראשון של צמד הדודאים, חוגג חמישים שנה באוסף חדש מבית הד ארצי. עשרות שירים מגוללים את סיפורו של הצמד שהביא אלטרנטיבה עממית בניחוח בינלאומי לזמר העברי. ישראל גוריון, כמו אז גם היום, מאמין בכוחו של שיר עם טוב
ואפרופו קאברים, הוא מקפיד להזכיר את השיר "ערב של שושנים", קאבר שהדודאים ביצעו בעצמם לשיר של יפה ירקוני. קאבר זה, כמו גם שאר הקאברים הרבים שביצעו, הקפיץ את השיר המקורי לתודעה. "בסופו של דבר, המבצע הוא זה שהופך את השיר לפופולרי," מתגאה גוריון. "כשיפה ירקוני שרה את השיר, לא קרה עם זה כלום. אבל כשאנחנו שרנו אותו, הוא הפך לשלאגר."
"ערב של שושנים" הוא גם שם תקליטם הראשון של צמד הדודאים, ישראל גוריון ובני אמדורסקי ז"ל. התקליט יחגוג השנה 50 לצאתו, ולכבודו שיחררה חברת התקליטים הד-ארצי אוסף מחומש הכולל 130 שירים, בתוכם הקלטות נדירות וחד פעמיות שמעולם לא שוחררו באופן רשמי. אבל "תקליט" בשביל גוריון ואמדורסקי הצעירים לא היה אותו תקליט, או אלבום, אליו מורגלים כיום.
"לא היה דבר כזה של רייטינג שמייטינג", אומר גוריון, "מה שהיה חשוב זה להופיע. באו אלינו מקול ישראל, והציעו לנו להקליט. אז אמרנו , יופי! יהיה לנו תקליט. לא חשבנו אם נמכור, או לא נמכור, או כמה נמכור. זו היתה תקופה אחרת לגמרי. אני זוכר שאלף תקליטים נמכרו במכה אחת. זה היה מצחיק, קיבלנו 500 לירות על התקליט בלי שום זכויות. ישבנו בבנייני האומה, והקלטנו בשידור חי, עם גיטרה אחת, בשני קולות ומיקרופון אחד. כמה תקליטים הוציאו ככה?"
צמד הדודאים נוסד בתוך מרתף מועדון התיאטרון ברחוב מנדלי בתל אביב, שם הופיע גוריון מלווה בגיטרה בלבד. זה היה גיבוש ספונטני, קליל וידידותי: אמדורסקי וגוריון, שניהם ילידי ירושלים, כבר הכירו ושיתפו פעולה בעברם במסגרת ההרכב הירושלמי "רון טון" – רביעייה ווקאלית ששילבה שירים ישראלים, מוזיקת נשמה אמריקאית וגוספל.
החיבור החזק ביותר ביניהם היה האהבות המוזיקליות שלהם, שירי עם מתגלגלים ומאובקים כדוגמת אלה של פיט סיגר וברל אייבס. שירים מהסגנון הזה לאו דווקא נתנו את הטון באותה תקופה של דור שעדיין שאף לחלוציות ישראלית בכל תחומי העשייה. גוריון מוסיף ומתבל ב"פתטי", "בומבסטי" וגם "פומפוזי" בתיאורו את הסגנון הארצישראלי השולט של אותה תקופה. בראשו שלו ושל אמדורסקי התנגנו דברים אחרים, מוזיקה פשוטה יותר, עממית יותר. "אני לא אומר שאלה לא היו שירים יפים, אבל הם לא התאימו לנו כל כך. מה שהתאים לנו היו הקאנטרי, שירים איריים, דברים מהסוג הזה. והיה קשה למצוא אותם פה."
הפשטות עדינה וההרמוניות הווקאליות של הצמד מהוללות בפי רבים
בשנת 1962 חזרו לארץ והשתתפו בהצגה "פונדק הרוחות" בתיאטרון "הקאמרי". גוריון המשיך והתמקד בעשייה בתחום התיאטרון, בעוד אמדורסקי עבר להקים את שלישיית גשר הירקון, עם יהורם גאון ואריק איינשטיין. ב-1965 גוריון הצטרף לשלישייה במתכונתה החדשה, לאחר שגאון פרש ממנה, אך בסופו של דבר השלישייה התפרקה.
הדודאים חזרו לעבוד כצמד רק בתחילת שנות ה- 70, עם שורת אלבומים ואף שיתופי פעולה עם המתחרים המיתולגים – הפרברים. בתחילת שנות ה- 90 יצא אלבומם האחרון, "זה לא אותו הבית", ו- 1994 נפטר בני אמדורסקי ממחלת הסרטן. הרכב בשם "החברים של בני" שכולל את גוריון, צמד הפרברים וחנן יובל, הוקם לזיכרו ועדיין יוצא לסיבובי הופעות.
יורם טהרלב, נער צעיר באותה תקופה, מפרסם באחת מחוברות האוסף מכתב תודה לצמד, בו הוא מציג את הצליל שלהם כנותן מענה "גם לישראליות הגברית וגם לחושניות החמה". בני דורו, כך מתאר טהרלב, קרועים היו באותה תקופה של שנות ה-50 בין תנועות הנוער השואפות להגשמה חלוצית ובין גיל הנעורים הבלתי נשלט והמתפרץ, בין שירי ה"סלונים" לבין המנוני הלהקות הצבאיות.
הדודאים, אם כך, הגיעו בזמן ובמקום הנכון להעניק אלטרנטיבה לכל מה שהיה מוכר כמוזיקה ישראלית. והמוזיקה הישראלית שלהם הייתה ספוגה בשירים עבריים ישנים לצד השפעות ברורות של שירי עם אמריקאים, בלדות אנגליות ואיריות ושירים ספרדיים.
אבל האם הרגישו השניים סוג של ניתוק? "שרנו שירים ישראלים, הרי אנחנו ישראלים", גוריון מתייחס לסוגייה, "כל מה שקורה פה הוא ישראלי, אבל הכל גם עם השפעות לועזיות. הרי כל העמים מושפעים אחד מהשני. אומרים אפילו שלאירים יש השפעה יהודית במוזיקה. לקאנטרי יש השפעה מהגוספל. כל דבר ניזון מדבר שני. אבל המוזיקה שעשינו היא ישראלית."
גוריון מאמין בכוחו של הפולק, של שיר העם הפשוט. הוא מאמין שלשיר עם אין תאריך תפוגה - ושהוא ימשיך לעבור מדור לדור ולהתחדש, בדיוק כפי שלימד פיט סיגר ושאר האלילים שלו, בדיוק כפי שהוא לימד בעצמו במסגרת הדודאים, ובדיוק כפי שניתן להבין וללמוד מהקאברים שבוצעו ועוד יבוצעו לשירים שלהם.
"כשרוצים להתקדם קדימה וליצור משהו יותר טוב, אז הולכים אחורה, לדברים הראשוניים", זה סוד הקסם על פי גוריון. "ניקח לדוגמא את פול סיימון. הוא לקח מוזיקה אפריקאית פרימטיבית של שניים-שלושה אקורדים, אבל עם קצב מאד מעניין. ומתוך המוזיקה הזאת, הכל כך עתיקה, הוא ניזון, והפך אותה למוזיקה שלו, שמזוהה איתו ומלווה את השירים שלו. וכך צריך לעשות. איו ברירה, מהעתיד הרי אי אפשר לקחת שום דבר."
ישראל גוריון יארח את אסף אמדורסקי וגבע אלון בהשקת האוסף שתתקיים בסניף "הספרייה" של צומת ספרים בדיזינגוף סנטר - תל אביב, ב-8 בפברואר בשעה 19:30, הכניסה חופשית.
נא להמתין לטעינת התגובות
