ג'עפר פארח: ישראל היא גטו יהודי
בערב שיתקיים לכבוד הספר "גזענות בישראל" ישתתפו נציגים מארגונים חברתיים שונים. "יש פה תרבות של הפצת שנאה", אומר פארח, מנהל מרכז מוסאוא, ומציע לא לחכות שהרחובות יתמלאו דם כדי להבין שגזענות היא לא רק בעיה של ערבים
פרופ' יונה מאוניברסיטת בן-גוריון ינחה את הערב, שבמהלכו ישאו דברים ג'עפר פארח, מנהל מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל, עו"ד תמי קצביאן מהמרכז המשפטי "תמורה" למניעת אפליה, אבי מספין, מהאגודה למען יהודי אתיופיה ויעל בן-יפת, חברת מועצת העיר תל אביב, וחברת הקשת הדמוקרטית המזרחית. בערב ישתתפו גם הרכב הראפ קלקידן והשחקנית תהילה ישעיהו אדגה.
"אני לא רוצה לתת מקום לגזענות ולהנציח אותה בחיים שלי", אומרת אדגה, שתבצע במהלך הערב קטע מתוך הצגת היחיד שלה "לבדה", שעלתה בפסטיבל אישה בחולון ורצה בירושלים. בקטע שתציג אדגה מתרחש מפגש אלים בין אישה לבנה לגיבורה האתיופית. "ברור שגזענות קיימת בישראל", קובעת אדגה, "ומי שטוען שלא - נמצא בהכחשה, אבל זה לא מה שיעצור אותי בחיים".
ג'עפר פארח, מנהל מרכז מוסאוא, מודאג יותר מתמיד בימים אלה. הנתונים שעולים מדו"ח הגזענות לשנת 2009 מצביעים על עלייה של כמעט 1000% במקרי גזענות אזרחית משנה שעברה ועלייה של 150% בגזענות בכלל. "מה שמדאיג במיוחד הוא, שהממשלה שלנו מורכבת מאנשים שנבחרו על רקע ההסתה הגזענית שלהם או בזכותה, ובניגוד גמור למה שכתוב בחוק", הוא אומר.
המרכז שעומד פארח בראשו פועל מאז 1997 להשגת זכויות כלכליות, חברתיות, תרבותיות ופוליטיות לערבים הפלסטינים אזרחי ישראל, ומבקש להפיץ את ההכרה בייחודם הלאומי, התרבותי וההיסטורי כמיעוט יליד. "אני מעריך שיהיו לנו שתיים-שלוש שנים קשות, אבל אנשים יצטרכו להתעורר", אומר פארח, "הרי לא תתקיים פה אג'נדה חילונית במדינה שכפייה דתית היא חלק בלתי נפרד ממנה".
ימיו של פארח מלאים בכתבי אישום, בבתי משפט, במשפחות וביחידים שנפלו קרבן לגזענות. "בשנים האחרונות מתרבים המקרים של אלימות שוטרים על רקע גזעני, של אפליה בתעסוקה או של סלקציה בבתי ספר, במיוחד נגד אתיופים ומזרחים".
איך זה בא לידי ביטוי?
יש שוטר שהרג אזרח, אבל המפכ"ל מסרב להשעות אותו או לפטר אותו, למרות שעומד נגדו כתב אישום על הריגה, והוא ממשיך לתפקד כשוטר. או למשל, פנינו ליועץ המשפטי לממשלה בתלונות נגד חברי כנסת על התבטאויות גזעניות, והתגובה שקיבלנו היא שלמרות שהדברים שנאמרו חמורים, הם לא יועמדו לדין בשל ההגנה על חופש הביטוי ומשום שהחסינות הפרלמנטרית עומדת לצידם".
באילו עוד מישורים נדרשת, לדעתך, פעולה?
"נדרשת פעולה במערכת החינוך, באמצעי התקשורת, בקרב הפוליטיקאים שמשפיעים על דעת הקהל.
יו"ר הכנסת רובי ריבלין הגיע עם קבוצה של רבנים לאום אל פאחם, אחרי הפרובוקציה של ברוך מרזל ואנשיו. הם ביקרו שם בלי ליווי של שוטרים, התקבלו בכבוד והעבירו מסר חשוב לכל הציבור.
"כשיולי תמיר נכנסה לתפקיד, היא הכריזה שהיא מתכוונת לפעול לחיזוק הדמוקרטיה וזכויות אדם. זה מצער שזה לא קרה. עד היום אין בבתי
או תסתכלי, למשל, על העיתון לאנשים חושבים. תראי לאילו כותרות זוכה הסיקור של פרשת רצח אילן חלימי בצרפת. אני תוהה למה אין אותן כותרות כשמתבצעים מעשי רצח דומים בישראל. האם דמו של יהודי צרפתי יותר יקר מדמו של משלם המיסים הישראלי הערבי?"
איך הנוכחות של אושיה תרבותית כמו סייד קשוע משפיעה על מפלס הגזענות?
"כל ערבי שנמצא בעמדה שהוא יוצר שיח ונראות של הערבים בציבוריות הישראלית - זה יכול להיות קבוצת בני סחנין, השופט ג'ובראן או מירה עווד - כל אחד כזה תורם לשינוי בדעת הקהל.
מה חשבת על הגזענות שהתעוררה כלפי מירה עווד ואחינועם ניני?
"זה מדהים. ההתלהמות כלפי עווד וניני היא עוד ביטוי של אימוץ השפה של שנאה ודיכוי. יש בארץ תרבות שלטת של הפצת שנאה. כולם נגד החרדים, החרדים נגד הרוסים הלא-יהודים, הרוסים נגד המזרחים, כולם נגד הערבים, החרדים נגד ההומואים.
"אם נדרג את קבוצות האוכלוסייה בישראל, אז האליטה האשכנזית בראש, אחריה מגיעים הרוסים עם תחושת התנשאות, אחריהם מזרחים, רביעים בתור הם האתיופים ובסוף המדרג ערבים. לעובדים זרים בארץ אין שום מעמד – לא אזרחי ולא פוליטי. מקימים משטרת גירוש מיוחדת בשבילם".
פארח, שפועל דרך קבע בשיתוף פעולה עם ארגונים כמו "הקשת הדמוקרטית המזרחית" מבקש לחולל שינוי בדעת הקהל הישראלית באמצעות יצירת סולידריות חברתית. "במוסאוא אימצנו אסטרטגיה של סולידריות חברתית, תרבותית, פוליטית, עם קבוצות אוכלוסייה שונות", הוא מספר. שיח המדוכאים שהוא מבקש לשנות הופך בחזונו לשיח של סולידריות אזרחית, המאפשרת לקבוצות שונות, לקרבנות מסוגים שונים של אפלייה וגזענות ליצור פלטפורמה של שיתופי פעולה.
"במקום חרמות, בדלנות והפרדה", הוא אומר", אנחנו מבקשים לעבוד עם כל הקבוצות, כולל החרדים. אף אחת מהקבוצות לא צריכה לוותר על הייחוד שלה, אלא ליצור ביחד פאזל של אינטרסים שונים, שהמשותף להם הוא רצון בשלום ובחיים משותפים".
איך זה מתיישב עם מדיניות כור ההיתוך ועם הקולות שקוראים לאחדות?
"מי שמעלה את הטיעון הזה שיסתכל על יצירת המופת שנוצרה פה שמחזקת קבוצות לשוניות וזהותיות רק מגוון מסוים. במשך 61 שנים ניסתה אליטה תרבותית קטנה לכפות זהות מערבית, מרכז-אירופאית, על רוב אזרחי המדינה, תוך התעלמות מהייחוד התרבותי של הערבים אבל גם של מהגרים יהודים שהגיעו ממדינות אחרות. הם הרימו דגל לבן והפסיקו את המסע הזה רק למול ההגירה הרוסית.
"אני מסתכל בצער על התזמורת האנדלוסית ואני תוהה אם התזמורת הפילהרמונית הייתה עוברת את אותם ייסורים מבלי שהיה קם קול זעקה".
האם אתה חושב שמדינה שבהגדרתה היא יהודית ודמוקרטית יכולה להיות רב תרבותית?
"זו דמוקרטיה מאוד בעייתית. האם ייתכן היה שהחוקה בארצות הברית תיפתח במילים: 'ארצות הברית היא מדינת הלבנים הדמוקרטית'? אם כך, נשיא שחור לא היה הרי חולם להיבחר. הצורך של היהודים בהגדרה עצמית באיזור הזה של העולם לא היה אמור להפוך אותו לגטו יהודי.
"היהודים הם בעצם מהגרים שמגיעים מכל מיני מקומות, ומה שמשותף להם זה הדת. הנושא הראשון החשוב הוא של הפרדת דת ממדינה שהוא אינטרס לא רק של ערבים אלא גם של הרוב החילוני בישראל. אי החלת עיקרון השוויון בחוקי היסוד במדינת ישראל קשור לעירוב של דת ומדינה. ישראל היא דמוקרטית אולי ליהודים, אבל לא למהגרים שנשואים ליהודים (5% מאזרחי המדינה), עובדים זרים או ערבים.
בעוד הרכב הממשלה הנוכחית מעלה את נושא הפרדת הדת מהמדינה לסדר היום, פארח נחוש לגבי הסבך שמדינת הדת גוזרת על עצמה. "גם לא כל זרם יהודי הוא לגיטימי במדינת ישראל, ולראייה מצבם של הרפורמים", מסביר פארח. "הקונפליקט עם הערבים הוא רק אחד מהקונפליקטים שנוצרים כאן, אבל לא צריך לחכות שיישפך עוד דם ברחובות כדי להבין שגזענות היא לא רק בעייה של ערבים".
פארח שב בימים אלה מביקור בארצות הברית, שם נפגש עם נציגי משרד החוץ האמריקני ועם חברי קונגרס. בעקבות שיחה עם יהודים אמריקנים שהביעו, לטענתו, הזדהות עם תחושת המיעוט שחווים ערבים בישראל, טוען שדווקא היהודים צריכים להיות רגישים יותר. "הייתי מצפה שקרבנות מעשה הגזענות הנוראי ביותר שביצעה האנושות בהיסטוריה על רקע גזעני יגלו יותר רגישות ומעורבות כמעשים של גזענות נעשים בשמם או בארצם".
למרות המאבק במערכת שאינה מתפקדת ובדעת קהל שלילית במיוחד, פארח מאמין שגם כאן יימצא בסוף פתרון. "לא המצאנו הרי את גלגל שפיכות הדמים", הוא אומר, "ועמי העולם ששפכו דם במשך מאות שנים הגיעו למסקנה שאין פתרון של כפייה, יש פתרון של כבוד ושל החלת זכויות אדם".
"הפרת זכויות האדם תפגע ברוב הקבוצות שחיות פה. מי ששותק כשזה קורה פה כלפי ערבים, שלא יופתע שזה יגיע לפתח ביתו. גם במלחמות יש קווים אדומים. לכן המסקנה של מלחמה בגזענות היא מסקנה שהוסקה אחרי שפיכות דמים. מי שמסתכל על עזה ולא חושב שהפרת החוק הבינלאומי ההומניטרי תגיע אליו, עשוי למצוא את עצמו מופתע".
קלקידן בהופעת ראפ, תהילה ישעיהו אדגה בקטע מ"לבדה" ודוברים מטעם הארגונים בערב בעקבות הספר "גזענות בישראל", יום א', 3 במאי, בשעה 20:30 באולם תאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל, רחוב יחיאלי 6, תל אביב, כיבוד קל יוגש בשעה 20:00, כניסה חופשית, בתיאום מראש
נא להמתין לטעינת התגובות
