נטיות אובדניות בשירה של נינט?
נדב בורנשטיין רוצה להיות כמו כולם, ולרדת קצת על השיר של נינט, אבל מזווית אחרת. על החקיינות שייצרה שיר נוסח ג'ף באקלי ואליוט סמית' הוא סולח לה, אבל קריאה פרשנית של הטקסט מעוררת דאגה
אם אני אלך
סוף סוף אני אלך
לא תמצא אותי
גם אם תחפור מתחת לאדמה
גם אם תשכור מסוק
הזמן לא כואב לי
אני לא מפחדת לחיות
אני פורחת
גם אם נדמה לך שלא
אני כן
אם אצעק חזק
עד שאחתוך את שלוותך
אז תישאר איתי
או תהפוך משוגע
כי כבר נמאס לך
או תהפוך משוגע איתי
פזמון
אם אני אלך
סוף סוף אני אלך
לא תמצא אותי
אם אני אלך
לא תמצא אותי
אם אני אלך
לא תמצא אותי
פזמון
אז יש לי חדשות בשבילך
כי אני כן
אני כן
אני כן
אני פורחת
מילים: נינט טייב, לחן והפקה: נינט טייב,
ברוך בן יצחק, מרק לזר
מעולם לא התאחדו רבים כל כך למען מטרה אחת. איראן? לא ממש. להיכנס בסינגל החדש של נינט טייב. וכמה שיותר חזק - יותר טוב. בשבוע האחרון, מאז יצא, קראו לה "זיוף". אמרו שהיא "חקיינית". כזו ש"אין בה שום דבר אמיתי". שימו אותה בשמלה של ורסצ'ה, זה מתל אביב, לא בית האופנה האיטלקי, ואנחנו חייבים לציין את זה בפוסטר; תנו לה נעליים של חורחה וגבאנה - ורק אז, אולי, תקבלו חיקוי גדול יותר. אפילו המניירות שלה גנובות מזמרים אחרים, מג'ף באקלי ומאליוט סמית'.
אז נכון שנינט אוהבת את ג'ף באקלי, זמר אמריקאי שהצליח אי שם בשנות העשרים לחייו. נורא נוגה כזה ואיכותי, שספק-התאבד קצת לפני שמלאו לו 33. בשנה שעברה היא אפילו תפסה מטוס והופיעה בקונצרט לזכרו בארצות הברית. ונכון שנינט גם אוהבת את אליוט סמית', זמר אמריקאי שלא כל כך הצליח
כל זה נכון, כי נינט היא חקיינית. על זה אין תלונות - היא עושה את זה טוב, והיום כולם מחקים את כולם, לחקות זה הליצור החדש. אבל עולה מכאן חשש - שמא נינט מחקה לא רק מניירות - אלא גם הפרעות אישיות. כי נינט מפתחת נטיות התאבדותיות. היא רוצה"ללכת". סוף סוף ללכת. שלא יוכלו למצוא אותה. שגם אם יחפרו מתחת לאדמה, איפה שקוברים אנשים, כאילו, גם אז שלא יוכלו למצוא אותה. כי גם אם ישכרו מטוס, כזה שמוזעק לחלץ אנשים שנפלו מגובה 50 מטר לתוך צוק, גם אז - לא ימצאו אותה. בכלל תן שמישהו יחתוך את שלוותה, כמו שאדם חותך ורידים, כאילו, ואז היא פורחת. במקרה שלא - היא משתגעת.
