וידויה של מכורה: היי גיא
דניאלה ולדמן עובדת במשרד רואי חשבון, אבל בערב היא מרגישה כמו כוכבת קולנוע. זה קורה כבר עשר שנים כשהיא צופה ב"ערב טוב עם גיא פינס" וגורם לה להרגיש שפינס הוא חלק מהמשפחה
גיא פינס צילום: יח''צ
אני מניחה שאם אנתח את סיבת ההתמכרות, במקרה הזה לא צריך לשאוף גבוה – הרצון לדעת הכל על האנשים הזוהרים של הגלובוס, יחד עם העובדה שמדובר בבידור זול להמונים שלא דורש מאיתנו הפעלה של יותר מדי תאי מוח, וקצת תחושת קיפוח בגלל היום הגרוע שעברתי במשרד. כל הסיבות האלה יחד עושות את גיא פינס למפתה.
ויש גם את העיניים הכחולות שלו. שמושכות אותך גם בגלל הצבע וגם בגלל הרצון לוודא שהוא לא שם עיפרון כחול מתחת לעיניים. אני מוצאת את עצמי המון פעמים מסתכלת עליו מדבר על ג'ורג' קלוני או טום קרוז ומנסה לפענח את פשר העיניים וקו המתאר שלהן.
גיא פינס תופס אותנו בגרון בשעות בהן כל מה שאנחנו רוצים זה לתפוס קצת ריק, להיכנס לואקום לחצי שעה ולנשום, לנשוף, לנשום, לנשוף. זה הקסם שלו, הוא מסוגל להעביר לנו חצי שעה של כלום בעטיפה נוצצת ואנחנו יוצאים מהחוויה הזו עם הרגשה טובה, שנגענו, איכשהו בזוהר, ושאנחנו נורא מעודכנים במה שקורה
בעולם הבידור.
אחרי כמעט עשר שנים שאני צופה בגיא פינס, נדמה לי לפעמים שאני צריכה להזמין אותו לארוחות שישי, או לשבת בצהריים לפגוש את המשפחה. וגם את דורין אטיאס, ואת בראד פיט ואת אנג'לינה, וגם את קרוז וקלוני וכל החברים וגם את בר רפאלי, העיקר שידעו שאני סופר-מעודכנת, בזכות הפינס.
נא להמתין לטעינת התגובות
