הזוג השורד: על חוט הסערה
ההתנחלות הקטנה שהקים חנוך בקרחת היער גרמה לזוג להבין שהגיע הזמן להיפרד מהאיש שניהל מלחמה של שחור ולבן עם מי שהוא כלי שחמט בידי חכמים ממנו. ואולי הוא זה שיאמר שלום? הצלע הנשית מתיישבת על כורסת הפסיכולוג, בעוד הצד הגברי חוזר לילדות
הלב, כך נדמה, אמור לזעוק "חנוך! חנוך!". אדם שמייצג, לכאורה, ערכים חשובים של התמודדות עם משברים, של מלחמה על האני-העצמי, של מאבק מול מה שלא אפשרי והפיכתו לאפשרי. אבל אחרי כמה פרקים של הערכה והערצה, כולל בחירתו המפתיעה כאיש שעשה לי את הפרק בשבוע שעבר, אני חוששת שחנוך עולה לי על העצבים ותאי המוח העייפים שאמורים לנתח את "הישרדות" זועקים בשאלות אינספור - "אוף, למה האיש הזה לא מבין שהוא במשחק? מה הקטע? באת לשחק לי את טרזן?"
את מי שעומד מולו, עבדאן, ומייצג במשחק את חרחור הריב, אהבת הוויכוח, את כל הגיסים בעולם ואת הרוע בצורתו התחרותית ביותר (ובדרך כלל האכזרית ביותר) ראוי המצפון שלנו לתעב. הרי הוא דוחה בהתנהגות שלו, מפחיד לפעמים כשהוא פוקח עיניים גדולות וצועק א-לה חייל גרמני בגאון על נשים שהאיי קיו שלהן לא איי-איי-איי ומאיים או מפחיד טלוויזיונית את כולנו. אבל...כשמסתכלים מעגלית, פרופסור, הוא בסך הכל משחק את המשחק, ועושה זאת, בלי לשים לב שבעצם הוא כלי בידיהם של שניים, הרבה יותר חזקים וחכמים ממנו, טלכו ושי.
מה המסקנה? היא מתחלקת לשתיים. 1. אני חייבת להפסיק לראות את "שיחת נפש". 2. יהיה לנו הרבה יותר טוב אחרי הפרק הבא, שבו אחד מהם, לפחות לפי הפרומו, ילך הביתה. קצת שקט לא יזיק, אוף.
בן: בזמן שאת רואה, הוזה או מפנטזת על "שיחת נפש" עם פרופסור יובל, אני הפלגתי בדמיוני למר בץ וגברת נולי ב"פרפר נחמד", כיוון שהצפייה במעלליו של חנוך הזכירה לי את ימי הגן. מצד אחד, צריך להעריך את העובדה שסוף-סוף קם מישהו שעומד בפני ההתנהגות הבהמית של זיו. ומצד שני, האם נהיינו ילדים בטרום חובה ששוברים את הכלים ולא משחקים. אם חנוך היה רוצה לעמוד במילתו לגבי רצונו "לשחק את המשחק אחרת", הוא היה צריך לקפל את ההתנחלות הקטנה שפתח בפאתי החוף ולתת תמיכה לנפגעי רעש האדמה שנקרא גלברט זיו.
כך או כך, חנוך לא יכול לשחק את המשחק אחרת, כי הוא פשוט לא משחק את המשחק ואין סיבה שיתחיל עכשיו. "היעד מס' 1", כינו אותו חברי ברית טלכו-זיו, ואם היה אפשר, הם גם היו מוציאים חפיסת קלפים ומקנים לו את הכבוד להיות הדיוקן על האס. הפרישה של חנוך היא כנראה שירת הברבור שלו. בפעם הבאה שיתעצבן, הוא יצטרך כבר לבנות צריף קטן ליד וילת המושבעים.
בן: את שבט המוסאקה אפשר לחלק לשניים: אלו שאיכפת להם מגורלו של חנוך, ואלו ששכחו בכלל איך קוראים לו וחושבים שמדובר בזמר רוק ממש מצליח. בעוד הדס וריקי פתחו סניף קטן של האו"ם והביאו חבילת סיוע עם מאצ'טה מוחרשת, שי נזכר בבן בריתו משכבר הימים רק ליד הסל
ליאורה, ותיקת מחנה האנטי חנוך, הצליחה באופן נדיר לגרוף ממני כמה חיוכי סימפטיה, כשהצליחה לנצח את שאר הבנות במשימת החסינות, רק כדי ליפול קורבן לפירואטים של טומי גרשניוב. התזונאית אולי יכולה להרגיז לפעמים, אבל אחרי חודש של דיבורים, היא סוף-סוף הראתה באמת מהו כוח נשי.
נועה: את שבט מאכל החצילים ההוא עם הטחינה והבשר, אפשר לבטל בפיהוק. שכל אחד ילך בשבט שלו. זה לפינה אחת של האי, ההוא לפינה השנייה, ההיא לספא מהבמבוק, ושייפגשו רק בשמחות או מועצות, כמו במשפחה ישראלית ממוצעת.
מרוב ששני המחנות כל כך מאורגנים, לא קורה כלום. קצת רעידות אדמה, קצת סופות וגשם. נו טוב. מזל שיש את שני המבריקים - ליעד וטומי - שמדי פעם מופיעים על המסך עם איזו אמירה אטומה שגורמת לי לפעור עיניי לרווחה ולחשוב על חידות פסיכומטריות. אולי נדיח את כולם ונשאיר רק את זיו וליאורה?
בן: שבט מוסאקה בוודאי חושב שזה לא פייר. כמות הפרסומות הסמויות בתוכנית ירדה פלאים לעומת העונה שעברה, וזה אומר שיש פחות מוצרים שאפשר להתענג עליהם מול המצלמה. "אבל למה לעזאזל בחרו בהפקה ללכת דווקא על מוצרי חלב דיאטטיים", בטח יהיו כאלו שישאלו.
במקום ליהנות מסטייק מדמם מתנת חברת בשר משובחת, היו צריכים השורדים לעשות פרצופי הנאה מפקקט יוגורט עם פרי. אז מה אם הוא מסמיק, ספונטני, או סתם מבסוט. ביג דיל. לפחות, הטוכעס של ליעד קיבל קצת רילקסציה באדיבות הנערות המקומיות. ככה זה, באיים לא צריך לעבוד קשה מול ביטוח לאומי כדי להשיג פיליפינית.
נועה: גם אני התאכזבתי שהיוגורט הקר והמתוק שמטפטף על העור העייף והמלוכלך, שמצנן את הקיבה ואת הוושט, שמפתה בדובדבניותו את הסרעפת, הוא הפרס הנחשק כל כך שגיא זוארץ הילל ושיבח לפני ששלח את השורדים העייפים להביא את הטיטניק אל החוף. תירגע, אפרסק שובב שלי, היה יכול להיות גרוע יותר, מזל שלא חתמו על הסכם עם יצרן של פריכיות אורז. או מרק שעועית.
נועה: שבועיים בלבד אחרי שחגגתי יום הולדת 30, אני מצדיעה לאישה אחת, ליאורה גולדברג, שניצחה את כל הקטנטנות ועקפה בשחיית חזה סיליקוני את הצעירות והרעננות וכך הפכה להשראה. בבקיני קטנטן ושפתיים במוד של פאוטינג היא ריחפה מעל למשימת החסינות ומעל לריקי ואביגיל בקלילות. רק חבל שבסוף באה הבלרינה טומי ושיבשה לה את התוכניות. לא נורא.
בן: לרגע אחד, היא מחקה את כל החיוכים המאולצים והמרגיזים שלה, מנעה מפיה לשיר וממחשבותיה לנדוד לסיפורים. הדס הראתה לב חם ונשמה גדולה, כשהיתה היחידה שהפגינה אכפתיות לגבי חנוך בזמן הסערה. כשהיא לוקחת עניינים לידיים ולא נגררת אחרי חבריה לשבט, נחמד ככה לחבב אותה פתאום.
נועה על הדס: יש להחביא את אבן האש, גם את הרחמים על חנוך.
בן על טלכו: המשטרה מחפשת אחר רופא אלטרנטיבי. נראה לאחרונה פורש ממשימת פרס.
1. "לשמחתי, אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד שאני אמרתי למישהו משהו ולא קיימתי. חוץ מחנוך, שי וטל אנגלנדר" (זיו לא סופר רבע מהשבט)
2. "פתאום אני רואה גביעים של מעדני חלב בשפע. חלום שהתגשם" (קשה להאמין שיוגורט אכן היה ברשימת הטופ-5 של שי)
3. "ליאורה עדיין חיה בסרט של 'סקס והעיר הגדולה' במנהטן. והיא, פדיקור ומניקור אצלה בקבוע, ומסאז'ים בז'ונגלר" (ליעד מוצאת קווי דמיון בין התזונאית לקארי ברדשאו)
4. "הוא היה מאד מתוח עם הרגליים, וככה בפוינט עשה את זה מאד קלאסי כזה. ממש נראה כמו גרשניוב, איזה רקדנית בלט כזה" (ליעד מציגה: אגם הבירבורים)
5. "אני בעד ללקק. זו פעולה מאד חשובה" (הדס רואה מעדן חלב ונזכרת בדברים המהותיים של החיים)
נא להמתין לטעינת התגובות
