חמישה כוכבים
ג'יימס קמרון, קוונטין טרנטינו, קתרין ביגלו, ג'ייסון רייטמן ולי דניאלס - חמישה מהבמאים המדוברים ביותר בארצות הברית היום - הסכימו להתיישב כולם סביב אותו שולחן, בימים הקריטיים שבין גלובוס הזהב לאוסקר. הנה שיחה שלא שומעים בכל יום
במשך שעתיים בערך שוחחו חמישה מהבמאים המדוברים ביותר של השנה - ג'יימס קמרון ("אווטאר"), ג'ייסון רייטמן ("תלוי באוויר"), קוונטין טרנטינו ("ממזרים חסרי כבוד"), קתרין ביגלו ("מטען הכאב", ואשתו לשעבר של קמרון) ולי דניאלס ("פרשס") - על האתגרים - וגם על הגמול - שבעשיית סרטים מיוחדים, לעתים קרובות מאוד אישיים, בתקופה שבה האולפנים הרבה יותר מעוניינים בסרטי המשך, בגרסאות חדשות לסרטים מוכרים ובעיבודים של משחקי קופסה.
דניאלס, כאשר עשית את "פרשס", איך הצגת את זה בפני המפיקים?
דניאלס: "אמרתי 'אני רוצה לעשות סרט על ילדה שחורה ששוקלת 180 קילו, שלומדת לקרוא, שאביה אנס אותה ושאמה אנסה אותה', והם כתבו את הצ'ק. וחרגתי מהתקציב. הם היו כמו מלאכים. אבל הייתי צריך לפטר חצי מהאנשים באמצע, כי הם לא הקשיבו לי. למה מי הייתי בכלל? אני לא הוא (מצביע על קמרון). אני לא הוא (מצביע על רייטמן). אני לא הוא (מצביע על טרנטינו). אני לא היא (מצביע על ביגלו)".
טרנטינו: "אבל נדרש הרבה אומץ מצדך לעשות זאת והרבה אומץ מצדם להכפיל את התקציב, בעצם לתת לך פי שלושה מהתקציב המקורי. זה ממש סיפור נפלא".
קמרון: "יפה שהיה לך האומץ לפנות אליהם".
רייטמן: "זה הרגע שבו אתה הופך לבמאי".
רייטמן: "רציתי לצלם את הסרט שלי בחמש ערים ובארבעה נמלי תעופה בינלאומיים. אבל ניסו לשכנע אותי לרדת מזה. אמרו 'תראה, ג'ייסון, אתה עושה סרטים שעוסקים באנשים שפשוט מדברים אחד עם השני, ואתה יכול להציב אותם בכל מקום. אז בסדר, חשוב לך לצלם בהרבה נמלי תעופה, אבל למה אי אפשר לצלם בעיר אחת?' אז חשבתי על זה. אולי אני יכול לצלם את הסרט הזה בעיר אחת ואולי אצליח למצוא נמל תעופה אחד שייראה כמו כולם. אבל בסוף החלטתי שאני לא מוותר. אמרתי 'זה הדבר הנכון בשביל הסרט הזה. זה יעלה יותר, אבל מבחינת הסרט זה עולם ומלואו. זה מה שהגיבור אוהב; הוא אוהב לנסוע ואנו חייבים לראות את אמריקה'. והם הסכימו".
קוונטין?
טרנטינו: "אני חושב שהרגע שעליו הוא מדבר הוא משהו שקורה בשלב מוקדם יותר בקריירה, כשאתה מחליט שלא תהיה סתם במאי שמצלם סרטים בהזמנה, אלא שאתה הולך להיות אמן. שאולי תיכשל, אולי משהו לא יעבוד ומשהו אחר יקרוס, אבל אתה הולך לעשות את הדבר שלך. לי זה קרה עם 'כלבי אשמורת'. הארווי ויינשטיין קנה את הסרט והם ערכו הקרנות כדי לבדוק את השוק. לא רציתי אפילו ללכת להקרנות האלה. אז הוא אמר 'לא, בוא קוונטין, תעזור לי לעזור לך'".
במילים אחרות, אנו הולכים לערוך מחדש את הסרט שלך.
טרנטינו: "הארווי אמר, 'או?קיי, העניין הוא כזה, קוונטין. אני חושב שיש לך להיט מיינסטרים ביד, אבל בסרט יש סצנת עינויים ועפים שם ראשים. הסצנה הזאת לוקחת סרט בידור פופולרי שכל אחד יכול ליהנות ממנו והופכת אותו לסרט נישה שאף אחד לא יראה. כל הנשים באמריקה ייצאו מהאולם כשתוקרן הסצנה הזאת. אז אני רוצה שתחתוך אותה מהסרט'. כאשר השטן פונה אליך, הוא לא מגיע עם קרניים. אתה מחבב
ביגלו: "בראבו".
קתרין, יש לך סיפור טוב יותר?
ביגלו: "'Near Dark' היה סרט שכתבתי עם אריק רד וכתבתי אותו כדי שאביים אותו, הוא היה שלי. העברתי אותו למפיק שלא אנקוב בשמו, שאמר - וצריך לזכור שבאותה תקופה לא היה לי גרוש על התחת, היו לי במקרר איזו חצי קופסת טונה ובקבוק מים, וזהו - 'אני אשלם לך הרבה מאוד כסף בעבור התסריט'. אמרתי 'אני לא רוצה למכור אותו, אני רוצה לביים אותו'. כעבור שלושה ימים, הוא התקשר אליי. 'אתן לך לביים, בתנאי שאוכל לפטר אותך לאחר יום הצילומים הראשון, שאמור להיות מסובך מאוד'. הוא הניח כנראה שאפשל. ובכל זאת הכנתי ליום הצילומים הראשון סצנה, שבה החבר'ה נלכדים במוטל".
קמרון: "סצנה של חמישה עמודים - ביום אחד".
ביגלו: "הצלחתי לשמור על הג'וב שלי, אבל זה היה אחד מאותם רגעים שבהם חשבתי, זו עסקה עם השטן שאני מסוגלת לקחת על עצמי".
קמרון: "זה היה ממש בהתחלה. ג'ון דיילי מימן את 'שליחות קטלנית', היינו ממש כמה ימים לפני תחילת הצילומים והייתי ערוך ומוכן. ואז דיילי קרא את התסריט, ורצה ליזום ישיבת סיפור. הכל היה בדיוק כפי שציירתי זאת מבעוד מועד, זה היה הסרט הכי מתוכנן שאי פעם נכנסתי אליו, והוא פתאום רוצה לעשות ישיבת סיפור. הוא אמר 'אני רוצה לדבר על הבחור הזה שמגיע מכוכב אחר'. אז אמרנו, 'מה כוכב אחר? הוא בא מהעתיד!'.
"מוקדם יותר באותו יום הייתי אצל האחראי על האביזרים, ומצא חן בעיניי אקדח 0.45 אוטומטי, אז לקחתי אותו איתי. הוא היה ריק. למעשה, הוא בכלל לא יכול היה לירות, זה היה חלק ממחלקת האביזרים. כלומר, זה היה נשק אמיתי, רק שהקנה היה חסום. אז אני מגיע לישיבה, מתיישב מול השולחן של דיילי והוא אומר 'בסדר, אני רוצה לדון באיש הזה שמגיע מהעתיד. אני לא ממש מבין את העניין הזה והעניין ההוא בסיפור'. ואני, בלי להסס, פתחתי את התיק שלי, הוצאתי את התסריט, הנחתי אותו על השולחן שלו, ואחר כך הוצאתי את האקדח, והנחתי אותו על התסריט. אמרתי 'אני מוכן
לדון על הכל'. הוא אמר 'אתה לא יכול לעשות את זה, אני המפיק!'. אמרתי 'אני לא עושה שום דבר', עזבתי את החדר וצילמנו את הסרט בדיוק כפי שהוא נכתב".
קתרין, אחד הדברים הבולטים ביותר ב"מטען הכאב" הוא הליהוק. איך הגעת לג'רמי רנר?
ביגלו: "ידעתי שאני רוצה לעבוד עם מישהו לא מוכר כל כך. מצד שני, שיהיה מישהו מהתעשייה. זאת אומרת, מישהו שיש לו ניסיון, אבל יחסית לא מוכר לצופים, שלא יביא איתו יותר מדי מטען. וגם שייראה כמו מלח הארץ. ואז גיליתי את הסרט 'דאהמר' (המבוסס על סיפורו של הרוצח הסדרתי ג'פרי דאהמר), שהייתה לרנר בו הופעה מדהימה. הוא גילם שם דמות בלתי אפשרית, ובכל זאת, הוא עורר אהדה. נפגשתי איתו, וזהו זה".
ביגלו: "הם מקבלים התקף לב".
דניאלס?
"לתפקיד פרשס ראיינתי 400 בנות בערך עד שמצאתי את גבי (סידיבה). חיפשתי את הבנות שהיו פרשס, כי ברור שהוליווד לא מנפקת אותן. הסתובבתי בחנויות מכולת, בתחנות רכבת, במסעדות קנטקי פרייד צ'יקן, ברחובות. בסוף הצטמצמתי לעשר בנות שכולן היו מדהימות. רבות מהן לא ידעו לקרוא, הרבה סבלו מהתעללות מינית. למדתי מ-400 הבנות האלה הרבה מאוד על פרשס".
אז הליהוק השפיע על הסרט?
דניאלס: "ללא ספק. גבי נכנסה בסוף לתפקיד והיא הייתה טובה כמו הבנות האחרות, אבל בניגוד אליהן, גבי אינה הילדה הזאת באמת. היא משחקת. היא דיברה כמו ילדה לבנה מהוואלי. היה לי ברור שהיא באה מרקע טוב מאוד, שהיא הלכה לקולג'. אילו הייתי בוחר את אחת הבנות האלה, אחת מעשר האחרונות, הייתי מנצל אותן, כי הן היו פרשס באמת".
ג'ייסון, אתה אוהב לעבוד עם פרצופים מוכרים סביבך, גם כשמדובר בתפקידי הפקה בכירים, למשל?
רייטמן: אני מעדיף יחסים על פני קורות חיים. זו עבודה קשה, ואתה חייב לשקול היטב מי יעמוד לידך כאשר יתחילו הצרות. בעניין השחקנים, אני שונה מדניאלס. אני לא אוהב משחק. אני אוהב שאנשים הכי אמיתיים ואנושיים שאפשר, ואני רוצה ללהק אנשים שקרובים לדמות ככל שניתן. הסיבה שבגללה אני נהנה לעבוד עם אנשים שאני מכיר היא שאני יודע מה הם עושים. אני יודע איך לגרום להם לעשות דברים. וכמה שאני מגיע לנקודה הזאת יותר מהר, יותר טוב".
אנחנו חיים בתקופה שבה השחקנים רוצים לקבל הצעות, לא לבוא לעשות אודישנים.
קמרון: "זה לא מקובל עליי".
דניאלס: "אני לא אוהב את תהליך האודישנים. מספיקה לי שיחה קצרה עם המועמד כדי להרגיש אם הוא האדם שמתאים לי".
קמרון : "אני חייב שהם יגיעו ויקראו. אני חייב שהם יראו לי את הדמות".
קוונטין , גם מבראד פיט דרשת לקרוא?
טרנטינו: "כן, לא. כן, אבל...".
דניאלס: "בראד פיט קרא בשבילך? גאוני".
טרנטינו: לא, אני כן... אבל עזוב את בראד. להביא את ברוס וויליס ל'ספרות זולה' ולגרום לו לקרוא לפני שנתתי לו את התפקיד זה היה באמת משהו, אבל אין מה לעשות, אני חייב לשמוע את הדיאלוגים בקולם. זה פשוט מאוד. הם לא ממש חייבים לשחק את הדמות, ואנחנו יכולים להשתעשע עם התסריט, אבל אני חייב לשמוע אותם".
קמרון: "מעולם לא עשיתי אודישן שנמשך פחות משעתיים".
רייטמן: "וואו! באמת?".
קמרון: "אני עושה קריאה של כל הסצנות, לא אכפת לי. מבחינתי אודישן אומר שאם אינך מוכן להקדיש שעתיים לתהליך שיקבע אם אתה מתאים או לא לפרויקט של מאות מיליוני דולרים, אז אין על מה לדבר".
טרנטינו: "זה הקטע האהוב עליי ביותר מכל מה ששמענו עד עכשיו".
דניאלס: "כשמנהל הליהוק שלי מראה לי אותם על מחשב, מבחינתי זה מספיק. אני לא חייב שיעשו שוב אודישן בשבילי. ראיתי את הדמות".
קמרון: "אני משתמש בשיטה הזאת כדי לצמצם את ההיצע מ-300 או 400 לשלושה, ארבעה או חמישה שבהם אני מעוניין ולהם אקדיש זמן. כי אם אני עומד להקדיש שנים לסרט, מדוע שלא אקדיש כמה שעות כדי לקבל את ההחלטה החשובה ביותר של ההפקה?".
דניאלס: "פעם עשיתי טעות איומה. לא אגלה במי מדובר, אבל זו הייתה טעות גדולה".
ליהקת את השחקן הלא נכון?
דניאלס: "כן, ואני תוהה אם אני היחיד כאן שעבר את החוויה הזאת".
קמרון: "לי זה לא קרה, כי אני עובד שעתיים עם כל מועמד".
רייטמן: "יש אנשים שעבדתי איתם, ואני לא גאה בחוויה שעברתי איתם, ולא אעבוד שוב עם שחקן שדומה להם".
טרנטינו: "ליהקתי פעם שני שחקנים שבאותו זמן חשבתי שהם מספיק מעניינים, והם עברו את האודישן. חשבתי שהם הכי טובים, אבל אז גיליתי שהם לא ברמה הדרושה לי. הגישה שלי היא שאם אתה מגיע לסט שלי, לא מקובל עליי שאתה לומד את השורות שלך במקום. אתה חייב לשלוט בדיאלוגים שלי כאילו זו הצגה שרצה כבר שישה שבו? עות בברודווי, ולפני כן כבר היו הצגות הרצה בבוסטון. אתה חייב לדעת את הדיאלוג מצוין. ואם אתה לא מוכן לעשות את זה, סימן שאתה לא מוכן להשתתף בסרט שלי".
ביגלו: "אצלי הכל אינסטינקטיבי. אני פשוט יכולה לראות את האדם. ואם אנו מתקשרים טוב, אני חושבת שיהיה לו אמון בי ולי יהיה אמון בו, אני יודעת שזה הולך לעבוד".
במידה מסוימת אתם חיים בעולם משלכם, מנותקים ממה שקורה בהוליווד, שם במאים בעלי שם עושים בעיקר סרטים שמבוססים על משחקי קופסה, סרטי המשך וכדומה.
רייטמן: "גילוי נאות - אני עושה סרט שמבוסס על המשחק 'בוגל'".
קמרון: "כי 'באטלשיפ' כבר תפוס".
אתם חושבים שעבודה על סרטים כאלה פוגעת במה שאתם רוצים לעשות כקולנוענים?
קמרון: "אני חושב שזה לא מקרה שהאנשים שעושים סרטים כאלה לא זוכים להכרה. הסיבה היחידה שבגללה אנו יושבים כאן היא שכולנו עושים כאן עבודה ייחודית ומקורית מאוד, לא איזה סרט מטופש מספר שש בסדרה".
לאולפנים אכפת בכלל מייחודיות? מה שמעניין אותם זה ההכנסות, לא?
רייטמן: "הם זקוקים לכסף כדי לעשות סרטים יחודיים כמו שלנו. אני מכבד את העובדה שיש להם עסק ושהם צריכים להפיק סרטים שאנשים ירצו לראות. תראה, אני חושב שללא הבוגלס, הקנדי לנדס והבטלשיפס של העולם, אולי לא הייתי מקבל את המימון לצלם את הסרטים שלי. אני בר מזל שעד עתה הסרטים שלי הכניסו כסף, אבל יש סרטים שהם לא כאלה, קצת יותר מורכבים, ואלה ללא ספק סרטים שקשה יותר לקבל אור ירוק כדי להפיק אותם. את אותו הכבוד שאני רוצה שהאולפנים יעניקו לי, אני צריך לתת להם ולומר'תראו, אני יודע שאתם רוצים להרוויח כסף כדי שהחברה הזאת תמשיך להתקיים'".
דניאלס: "ג'ייסון, אתה נשמע כמו פוליטיקאי. תענה על השאלה".
רייטמן: "לא, זו התשובה שלי. אני חושב שזה חיוני. אני חושב שצריך גם סרטים שללא ספק ירוויחו כסף".
קמרון: "הם לא צריכים לעשות משחקי קופסה. צריך מינימום של גאווה".
רייטמן: "שיטת האולפנים לא מבוססת על גאווה, אתה יודע? החברות האלה מממנות את הסרטים שלנו".
קמרון: "הבנתי. אבל את מרבית החברות האלה מנהלים אנשים שנמצאים בתפקיד פחות מחמש שנים. אין להם שום חוש היסטורי. כאשר התחלתי לפני 25 שנה, כולם בכו בגלל הווידאו, שיהרוס את תעשיית הקולנוע. כל שנתיים-שלוש מגיע משהו שמאיים להחריב את תעשיית הקולנוע. תעשיית הקולנוע מאוימת מכך מאז שנות ה-50, מאז הטלוויזיה, אבל איכשהו הקולנוע תמיד שורד מצוין. לכן אי אפשר להשתמש בתירוץ הזה וליילל שהעסק בסכנה ושאנחנו חייבים לעשות סרטים מסחריים כדי לשלם שכר דירה או לממן את המטוסים הפרטיים שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם