קצת אחרת: ריאיון עם שלמה יידוב
שלמה יידוב לא הוציא אלבום כבר 12 שנה ולהיט הרדיו האחרון שלו נוצר בשנות ה-80. מבחינתכם הוא נעלם. אבל מבחינתו, הוא לא הפסיק לרגע לעסוק במוזיקה. עכשיו הוא חוזר עם אלבום חדש
אני זוכר שירים ברדיו, להיטים גדולים. הצלחה.
"לא, לא, ממש לא. זה נתפס רק מאוחר יותר. הרבה שנים אחר כך".
יידוב , תכף בן 60, נראה נפלא מתמיד. השפם הפרנק זפאי המטופח. הבלורית הכסופה. רזה. לבוש בחולצה שחורה ובז'קט אפור. כמו כוכב שרמנטי בטלנובלה ארגנטינאית, שמשודרת אחר הצהריים. אנחנו יושבים בצהרי יום שישי, בשמש החורפית, על המדרכה. תמיד נעים לשוחח עם נפיל מוזיקלי, שהערצת עד כאב בנעוריך. יידוב הוא אחד מילדי הירח שהקיפו את אריק איינשטיין פעם. ילדים גאונים, כמו שם טוב לוי, יוני רכטר, יצחק קלפטר, שעבדו בשיש רות פאפא אריק, וחתומים על עשרות תקליטי מופת שיצאו כאן בשרשרת.
בפעם האחרונה שישבנו לדבר ארוכות, ככה, יידוב הוציא אלבום שהיו ממנו המון ציפיות. זה היה "פרטים קטנים" והשנה הייתה 1997. האלבום ההוא התרסק ושלמה יידוב - מלחין, זמר, גיטריסט ומעבד מדור הנפילים של שנות ה-70 - נכנס לשביתת הקלטות של 13 שנים. עכשיו הוא חוזר, אבל עם אלבום אינסטרומנטלי.
יש תחושה שהתעייפת. התייאשת. פרשת.
"התעייפתי? כן. התייאשתי? לא. פרשתי? ממש ממש לא. אני מופיע כל הזמן ומתפרנס אך ורק ממוזיקה. יש קושי להיות מוזיקאי בגילי, בישראל, אבל אין לי על מה להתלונן. מעולם לא סבלתי ממחסור".
אבל מה בנוגע לשירים חדשים? איפה ה"ימים לבנים" החדש? איפה "שיר בין ערביים"? לא בא לך להביא עוד "ילדי הירח", כזה?
"יש לזה כמה וכמה הסברים, שאולי משלימים זה את זה".
יש לנו כמה עמודים.
"ראשית, אני מוזיקאי. אני לא משורר. כתבתי מעט מאוד טקסטים בחיי. אהבתי את זה, אבל זה יצא לי מאוד קשה. ולאט. היום מאוד טבעי לזמרים צעירים לכתוב לעצמם גם את המילים, גם את המוזיקה, לפעמים גם את ההפקה המוזיקלית הם עושים בעצמם. אני לא כזה. האמונה שלי היא שאתה צריך לעשות את מה שאתה טוב בו".
אז קח טקסטים מאחרים. עשית את זה בעבר. אהוד מנור, יהונתן גפן, לאה גולדברג.
"קשה מאוד למצוא טקסט ללחן שלך. בכלל, זה עניין מסובך לאסוף טקסטים, ואחרי שני אלבומים שנכשלו כל כך, שהיו בהם שירים, החלטתי לעשות אלבום ללא מילים".
נגמרו לך המילים.
"אפשר להגיד את זה גם ככה".
את האלבום החדש עשה שלמה יידוב עם החברים הטובים. אלי מגן בקונטרבס, שם טוב לוי בחליל. רוני עברין בכלי הקשה. המוזיקה יפהפייה. יידוב תמיד היה מלחין מחונן. בכמה וכמה מקרים האיכות שלו גם פגשה הצלחה מסחרית גדולה. "ערב כחול עמוק", כמובן, עם המילים של מאיר אריאל, הוא שיר שמניב בעבורו תמלוגים נאים מאוד מדי שנה, וגם "ימים לבנים", קלאסיקה ישראלית. "אתה יודע איך נולד 'ימים לבנים'?", יידוב מאתגר אותי.
נתנאלה שרה את זה, והשיר העיף את הראש לכל המדינה.
"ממש לא. ורדה איתי, שהייתה אשת רדיו ומפיקה עם אהבה גדולה לתרבות ולספרות, הפיקה סדרה של פגישות מוזיקליות. כמה מלחינים צעירים קיש בלו טקסטים שונים, ולידי נפל 'ימים לבנים' של לאה גולדברג. לא ידעתי מה לעשות בזה. איך להתחיל בכלל לעטוף אותו במוזיקה. ואז הגיע חג הפסח ונסעתי להורים שלי, לקריית יובל בירושלים,
ומה קרה אחר כך?
"כל מלחין יכול לבחור את המבצע שהוא רוצה. אני ביקשתי את אפרים שמיר, והוא בעצם היה הראשון ששר והקליט את 'ימים לבנים'. נתנאלה הייתה אז באולפן ונדלקה. היא עבדה על תקליט סולו, אחרי השחרור מהצבא, וביקשה ממני רשות להקליט את זה. נתתי לה".
ואז הוא הפך ללהיט?
"לא. אנשים לא זוכרים, אבל את 'ימים לבנים' לא שידרו ולא אהבו עד שבאו חברי צליל מכוון והקליטו את השיר שוב, הפעם בביצוע שלי, ורק אז פתאום התאהבו בו, וגם חזרו לביצוע של
נתנאלה".
כשאני מדבר איתך, נשברים לי הרבה מיתוסים. אבא שלי, למשל, היה רואה את קצת אחרת בצוותא, וחוזר נלהב. עד לרגע זה הייתי משוכנע שזו הייתה הצלחה עצומה.
"מה פתאום. זה היה כישלון מסחרי עצום. הקהל לא הגיע, אפילו שהיו עורכים ושדרנים ברדיו שאהבו את זה ותמכו, ואמנותית זה היה נהדר. שלושה אנשים הגיעו, כל אחד הביא את החבילה שלו, ונוצר משהו מהעבודה יחד. היינו שלושה טיפוסים שבאו ממוזיקה קלאסית. גרוניך עם האהבות שלו והפסנתר, שם טוב לוי עם החליל, אני עם הגיטרה. זה היה שילוב כלים מוזר. חריג. אהבנו מוזיקה קלאסית, רוקנרול וג'אז, ורצינו לחבר את הכול יחד, בשירים".
"בהבדל ברור אחד ממה שקורה היום. אנחנו עשינו מוזיקה קצת אחרת, אבל רצינו להיות הכי מצליחים. לא רצינו להוציא את עצמנו מהמשחק, כמו שהחבר'ה היום עושים. הבן שלי מנגן בארבע להקות שונות, וכולן החליטו מראש שהרדיו לא מעניין אותן, שהן עושות מוזיקה אלטרנטיבית לקהל שאוהב את זה. אנחנו רצינו אז לקחת את כל הקופה. לא הצלחנו, נכון, אבל התשוקה שלנו הייתה להצליח כמו הביטלס. לפחות. היינו נאיבים. ידענו שאנחנו עושים דברים שונים ממה שקורה סביב, אבל האמנו שזה כן יגיע אל האנשים".
וזה באמת הגיע.
"הרבה מאוד שנים אחר כך. בזמן אמת זה היה פלופ. 'הנסיך הקטן' הפך לשיר שמשדרים בכל יום זיכרון, אבל הרבה שנים אחר כך. ו'שיר בין ערביים' היה בכלל עוף מוזר. לא הבינו את השיר הזה. במקור זה היה בכלל שיר באנגלית. השם המקורי שלו היה 'Pink Sky', ואריק איינשטיין שמע אותי שר אותו, ואמר בקול הבס העמוק שלו: 'שלמה, למה באנגלית? תשיר בעברית. אתה חי בישראל'.
"אמרתי לו: 'אריק, אני לא יודע לכתוב בעברית'. ואריק אמר: 'מה הבעיה? קח את יהונתן, תשמיע לו את השיר. הוא כבר יסדר לך טקסט'. השמעתי ליהונתן גפן את השיר. גם תרצה אתר הייתה שם. שניהם כתבו טקסטים למוזיקה. לתרצה יצא טקסט אפל מאוד. ליהונתן יצא'מבדידות האנשים הופכים קשים, מעטים יוצאים ממנה נשכרים'. לקחתי את זה של יהונתן".
את המשך הכתבה ניתן לקרוא במוסף תרבות מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם