אירוע לב
לקחנו את אלבום ההופעה החיה החדש של עמיר לב ועברנו איתו רצועה רצועה פינצטה פינצטה כדי לדלות את הסיפורים שמאחורי השירים. יצא מסע שמתחיל בגואה ובפריז, עובר דרך כפר יאסיף ובית זונות בצ'ק פוסט, עוצר בלילה האחרון של יוסי אלפנט ומסתיים בהצהרה מעורפלת על פרישה מהבמה
"קשה לי עם הופעות" הוא אומר בנימה מתנצלת. "לא יודע למה. גם כשגרתי פה בתל אביב כמעט לא הלכתי להופעות - ואם כבר הייתי הולך חתכתי אחרי שלושה שירים. קשה לי להתרכז שם. באיזשהו שלב אני תמיד משתעמם מתחיל להסתכל על האנשים שלידי לאבד עניין. בינינו אני חושב שהייתה לי אותה בעיה גם אם הייתי הולך להופעה של עצמי. באמת אני לא מבין את הקהל שלי בכלל. אני ממש לא מבין איך אפשר להחזיק איתי מעמד עד הסוף".
במקרה שלך מדובר בקהל שמחזיק איתך מעמד עד הסוף ושבוע אחר כך מגיע לעוד הופעה שלך בקצה אחר של הארץ.
"נכון וזה מהזה מוזר. זה קורה במיוחד בשרון ובגליל. אנשים ממשיכים להגיע לשם גם בתקופות שבהן אני קצת לעוס ופחות אנשים באים לראות אותי במקומות אחרים. בעצם כל מה שקורה איתי מאוד מוזר. אני לא מלודי לא כלום אבל... טוב נו האמת היא שאני נורא מבסוט ממה שקורה אבל מצד שני זה לא שאני איזה עידן רייכל אהוד בנאי ברי סחרוף - כל אלה שממלאים הופעות של 900 איש. כמה אנשים כבר אוהבים אותי?".
לא יודע אבל אלה שאוהבים אותך - אוהבים אותך עד הסוף. כמעט ברמה של קשר משפחתי.
"אני מודע לזה. אחרי הופעה אנשים באים אליי ועושים לי 'מה המצב זוכר אותי?' וכמעט תמיד אני זוכר אותם. לפעמים לוקח לי 40 דקות להגיע לאוטו בגלל השיחות האלה. היה פעם איזה מישהו שראיתי אותו שוב ושוב בהופעות שלי באיזשהו שלב ניגשתי אליו ושאלתי: 'תגיד בכמה הופעות היית כבר?' הוא אמר לי 'שמונה' ואמרתי לו 'זהו יותר אתה לא משלם'. מאז הוא נכנס בחינם".
ואיך אתה מרגיש כשהקהל לא מגיע?
"אני מתבאס ברור אבל מה לעשות גם זה קורה לפעמים. לפני שלושה חודשים למשל נסעתי עם הלהקה להופעה בבאר שבע ובדרך לשם הודיעו לנו שרק 35 אנשים קנו כרטיס. הלהקה ירדה בתל אביב כי אחרת היינו מפסידים הרבה כסף אבל לי לא היה נעים לבאס את ה-35 האלה אז באתי לבד אקוסטי והיה אחלה. לא הצטערתי על זה לרגע. אני אגיד לך יותר מזה: כשהשיר 'כביש1' מהאלבום האחרון שלי לא נכנס לפלייליסט ניסיתי לדמיין לרגע שהוא כן נכנס. סתם בשביל הניסוי.
"דמיינתי שמשמיעים אותו חמש-שש פעמים ביום ושאחר כך אלפי אנשים באים להופעה שלי ושרים אותו יחד איתי. בסוף הגעתי למסקנה שאם זה היה קורה הייתי מת. אני לא מתאים לזה. אני גם חושב שיש משהו לא אנושי לא טוב באלף אנשים שמרימים אצבע ביחד. אני לא רואה את החיים לפי חלוקה של רועים ועדר. זה מפחיד אותי".
גם
"עמיר לב בזאפה" הוא תיעוד של הופעה אקוסטית חד פעמית שבה אירח לב (47) את ברי סחרוף ואת גבע אלון. כדי להבין את סוד הופעותיו הייחודיות של לב המורכבות מתמהיל של שירים סיפורים וקרבה בלתי אמצעית לקהל נעבור איתו עכשיו על הסטליסט של אלבום ההופעה החדש שיר אחרי שיר סיפור אחרי סיפור כמו שהוא אוהב. קחו כמה שניות כדי להיכנס למוד של חושך לחשושים חצאי גולדסטאר עשן סיגריות ופידבקים עמומים - ויאללה מתחילים.
1. קנטינה (3:49 מתוך "הכול כאן" 2009)
" הייתי פעם בהשקה של משהו באיזה מקום עם וויסקי ב-50 שקל והיה שם אחד שכאילו קשרו אותו לדלת והוא כל הזמן פתח וסגר אותה. עכשיו אתה יודע שהוא עובד על 18 שקל לשעה וכל זה אבל הבעיה שלי היא לאו דווקא עם השכר שלו אלא עם זה שאנחנו חיים במציאות שבה האנשים האלה הם אוויר. אני לא יכול לשבת בגואה למשל ולהגיד 'וואי איזה ים מגניב' בזמן שמישהו קופץ לידי בלי רגליים ומבקש ממני שני רופי. אני פשוט לא יכול להיות שם בתור חופשה. זה סבל בשבילי. באמת. כמה שזה נשמע פלצני. לפני התקליט האחרון שלי אנשים בחברת התקליטים הקודמת שלי אמרו לי 'תן עוד משהו כמו 'פעם בחיים'. אתה יודע רומנטיקה עם ויז'ואלז כזה. ספק את הסחורה ואנחנו נקצור את הפירות'. שמעתי את הציפיות האלה ממני אבל כתבתי את זה כבר. הייתי שם. מה שראיתי אז בצו
רה מסוימת עכשיו אני רואה אחרת. פתאום עם הגיל וזה אלה הנושאים שהתחילו להעסיק אותי. זה נשמע לא טוב אני יודע אבל ככה זה. באהבה טוב לי עכשיו אז אני אומר תודה ועל הזין שלי כל הציפיות ממני. מה אכפת לי מזה. אין על אהבה".
2. פריז (4:22 מתוך "לפעמים אני מאושר" 2004)
"מה שכיף בפריז זה גם הזרות וגם הכאב המתוק שבלהיות זר. זו עיר רומנטית למרות שכשאתה עובר את הגשר אתה מגיע לאיזה שוק פשפשים שנראה הארדקור ליד השוק ביפו. מה לעשות הרומנטיקה שייכת למי שיכול לשלם עליה. האמת היא שכתבתי את השיר הזה עוד בשביל התקליט השני שלי. באותה תקופה הייתי עובד כמה חודשים נוסע לחו"ל ונשאר שם עד שנגמר לי הכסף. חשבתי שכל החיים שלי יהיו ככה. אהבתי את ההתרגשות הזאת של מרלבורו לייט דיוטי פרי והופ אתה במקום אחר. העניין הוא שנורא רציתי שיקרה לי שם משהו בעיקר משהו שקשור לאהבה. חשבתי לעצמי 'איזה כיף היה אם פתאום הבת של בעלת הבית שאני משכיר אצלה דירה תבוא אליי תגיד לך בונז'ור בבוקר ונלך ביחד לאיזה כפר'. אבל בפועל מה שקרה זה שמצאתי את עצמי במקום אחר ולא קרה כלום. במצב הזה הבדידות ממש אוכלת אותך. אתה מסתובב ברחובות כל היום חוזר לחדר במלון רואה טלוויזיה כותב קורא ולא קורה כלום. רק פעם אחת קרה לי משהו כזה כשהייתי דווקא בלונדון. בערב האחרון שלי שם נכנסתי לאיזה פאב הסתכלתי על מישהי היא הסתכלה עליי ואחר כך היינו ביחד. זה היה שווה את כל הנסיעות שלי שלא יצא מהן כלום".
3. אוקטובר (4:06 מתוך "לפעמים אני מאושר" 2004)
"יש לי רופא שיניים בכפר יאסיף ערבי. אנחנו חברים נורא טובים. הוא מטפל בי בלי הרדמה. הבנאדם בא שם איזו מוזיקה אני פותח פה וזהו מתחילים. אני בא לטיפולים האלה עם מטעני השואה והוא מעקורי ברעם ואקרית. אתה יודע באיזה אוקטובר אחד בשנות ה-50 אמרו להם 'צאו שנייה תחזרו עוד חודש'. הם יצאו ואחר כך הרסו את כל הכפרים האלה. אני מבחינתי קראתי את כל ספרי עלייתו ונפילתו של הרייך המשפט 'אין לי ארץ אחרת' מאוד מדבר אליי אבל זה לא מונע ממני לחשוב מחשבות סוציאליות של השמאל על כך שאנחנו מתנהגים כמו בהמות. עכשיו במהלך הטיפול הוא מדבר על זה ואני שומע אותו עם פה פתוח. הוא מספר לי למשל על כאבי הגב שלו ושל אמא שלו שיושבת שם עם המפתח על הצוואר עד היום ובינתיים החלון פתוח רוח סתיו קרירה נושבת ממנו הוא עושה לי 'אוקטובר נו' ואני כמעט בוכה. האמת היא שזה לא היה הקשר הראשון שלי עם ערבים. בתור נער חולוני הייתי נוסע עם חברים לעזה כדי לקנות שם קני סוכר בזול ולמכור אותם בחולון. עם הזמן נקשרנו לאלה שקנינו מהם ובאיזשהו שלב ניסינו לחשוב מה אפשר להביא לעזה שהוא יותר זול בארץ. גילינו שטיפות אף יותר זולות בישראל בגלל הסבסוד של קופות החולים קנינו סטוקים ומכרנו להם את זה. יום אחד עשינו איתם איזו מסיבה על החוף והבאתי לאחד מהם קסטה של בוב מארלי. הוא נדלק על זה הקליט אותה לחברים שלו ואז אחרי הרבה שנים פגשתי אותו והוא עשה לחברים שלו'אתם יודעים מי זה? זה עמיר לב הוא הביא את בוב מארלי לעזה'".
4. פרדייז (4:31 מתוך "הכול כאן" 2009)
"יש מקום בקריות על הכביש הראשי שפתוח כל הלילה. יש שם ערבים רוסים רומנים יהודים הכול - אבל אין בנות רק בנים. זה אחלה מקום לעבור בו אחרי הופעה לשתות בירה ולהמשיך. יום אחד אמרו לי 'אתה יודע כל המלצריות שמסתובבות שם אם אתה מדבר עם בעל הבית הרוסי - אתה עולה איתן אחר כך לחדר'. יכול להיות שזו אגדה כזאת שמישהו המציא אבל מאז לא נכנסתי לשם יותר. יום אחד ראיתי את אחת המלצריות משם עובדת זרה עומדת עם הילדה שלה במקדונלד'ס בכרמיאל ואמרתי לעצמי 'יופי היא בטח התחתנה עם איזה ישראלי והבת שלה מסודרת'. כאילו אנחנו אומרים לילדים שלנו'נומי נומי אבא חזר מהעבודה' - כלומר יש כסף - בזמן שהיא אומרת לילדה שלה 'אל תדאגי אבא שלך יהודי'. זה שיר על האנשים האלה שצריכים את החותמת הקטנה בתעודת הזהות שמשנה להם את כל החיים. בשבילם החותמת הזאת היא גן עדן פרדייז".
5. שש שעות (7:01 מתוך "עמיר לב" 1995)
"הייתה תקופה שבה ניגנתי חמש-שש שעות ביום על איזה גג ברחוב מזא"ה בתל אביב. מצד אחד הייתי חלק מההוויה של ה'מדבר' וה'גלולה' ומצד שני היו לי אז כמה חודשים של בדידות מוחלטת נוראה שהביאה אותי לאיזה קצה. היה לי מאוד קשה אבל לא חשבתי... אתה יודע לא חשבתי על זה. סגרתי את עצמי עם עצמי עד שבסוף הגיעה איזו קרן אור הבלחה כזאת מתוך הכלום. האמת היא שאני גם לא כזה שיגמור את החיים שלו על הבמה.
"באותו זמן יוסי אלפנט ואני עשינו חזרות לתקליט הזה באיזה מקום ליד שוק הפשפשים ויום אחד הוא ביקש את הגיטרה שלי כי לאהוד בנאי הייתה הופעה למחרת והוא רצה להפתיע אותו שם ולעלות לנגן. הבאתי לו את הגיטרה והוא עשה לי 'עוד שלושה ימים יש לי הופעה בלוגוס תבוא תיקח אותה'. הגעתי לשם נכנסתי ומיד הבנתי מה קרה. אני זוכר שראיתי את הגיטרה שלי מונחת בצד אבל השארתי אותה שם. חשבתי לעצמי 'מה אני אבקש עכשיו את הגיטרה שלי בחזרה?'".
6. לפעמים אני מאושר (5:07 מתוך "לפעמים אני מאושר" 2004)
"האמת שזו מעין קריצה לדימוי המלנכולי הזה שלי. לפעמים אני באמת מאושר. אני לא ניק דרייק ולא משהו דומה לזה. מה אני רואה גם את ההפי של החיים. כן גם זה קורה לי".
7. אריה ורותי (6:35 מתוך "עמיר לב" 1995)
"בוא נדלג. זה סיפור שמספר את עצמו".
או-קיי אבל אני רק רוצה להבין את הקטע שלך עם וי"ו החיבור. אתה יודע אריה ורותי כחול וירוק נוסע וחוזר. מה פשר העניין?
"וואי יפה. לא חשבתי על זה. האמת היא שכל הזמן מגלים דברים על השירים שלי שאני לא מודע להם. אסף תלמודי למשל גילה שכמעט בכל שיר שלי יש אריג חולצה בד חוט - איזשהו אזכור לטקסטיל. למה? אין לי מושג".
אולי כי הכתיבה שלך מאוד גשמית ארצית הומאנית.
"בוא'נה אני חייב להשתין שנייה כבר בא".
8. חבק אותי (7:23 מתוך "עמיר לב" 1995)
"יש פה סיפור של פרידה. יחסים שמגיעים לדד-אנד. פרידה ממישהי שהייתי איתה הרבה זמן. הכול התחיל מזה שהיא לקחה את הבגדים שלה מהארון הכניסה לתיק ואני עמדתי בזמן שהיא כרעה. זו הרגשה נוראה שאתה עומד ומישהו כורע תחתיך. הכתפיים שלה כאילו אמרו'חבק אותי'. היא לא אמרה את זה אבל... טוב ברור שזה רק אצלי בראש".
9. עננים שחורים (6:47 מתוך "פעם בחיים" 1998)
" אנחנו כל הזמן חיים תחת עננים שחורים. כשאתה רואה עננים שחורים אתה נדרך. כשאתה שומע חדשה לא טובה ברדיו בזמן שאתה נוסע בכביש החוף ורואה עננים שחורים כבדים עמוסים מפחידים אתה חושב שעוד שנייה יקרה משהו".
השירים שלך די מתאימים לעננים כאלה לפעמים.
"כן הייתה איזו אסירה שסיפרה לי שבכלא שומעים אותי ושמעתי גם על הוסטל של נרקומנים שיש בו קטע עם השירים שלי. אני הולך להופיע שם בקרוב האמת. גם בכלא אני רוצה להופיע אבל אני לא רוצה לבאס שם אף אחד עם הדקלומים שלי. הייתה פעם מישהי שניגשה אליי אמרה לי שמישהו שהיא מכירה אחד האלפרונים ישמח אם אני אבוא להגיד לו שלום באיזו מסעדה. הגעתי לשם הוא עשה לי' בוא'נה אחלה קול יש לך ואחלה מילים' הייתה לנו שיחה של כמה דקות עם הרבה 'סחתיין עליך' ו'מה תשתה?' ברוח מאוד חברותית. הרבה זמן ניסיתי להבין איך הוא שמע עליי בכלל. מה הוא שומע 88FM? מוזר".
10. ג'ינג'יות (6:00 קאבר ללהקת הג' ינג' יות)
"שיר מקסים של תמיר אלברט. אני מחכה שיכתוב עוד שירים. אגב הוא נראה עכשיו בול כאילו שהוא יצא מנושאי המגבעת. האמת שהוא השמיע לי את השירים מהאלבום הזה עוד לפני המיקסים ומיד התאהבתי בהם ".
11. כבוי (7:49 מתוך "עמיר לב" 1995)
" עכשיו אני ממש לא כבוי. כבר שנים שאני לא כבוי. הרבה פעמים אני עצוב ומדוכא אבל לא כבוי. אני יכול להיות בדיכאון אבל אני חי את זה. לגמרי. עד הסוף. מה שקרה זה שהתאהבתי במישהי ונפרדנו אחרי מלא שנים - מה שהפך אותי לכבוי - אבל עכשיו אני חי עם אהבה. אתה יודע למצוא אהבה מבחינה סטטיסטית זה יותר קשה מאשר לזכות בלוטו אז איך אני יכול להיות כבוי?".
12. פעם בחיים (4:24 מתוך "פעם בחיים" 1998)
"זוג אחד ביקש ממני פעם לשיר לו את השיר הזה בדרך לחופה. אמרתי להם 'תקשיבו הייתי עושה את זה גם בלי כסף אבל מה עם האורחים שלכם? זה יכול לבאס אותם לגמרי'. פשוט לא הייתי יכול לעשות את זה. זה היה מרגיש לי מאוד לא אמיתי. אני מבחינתי אין לי איזה משהו שאני רוצה לעשות פעם בחיים. הרי אין שום שיא בחיים שלא עובר לך אחרי כמה שניות. אני פשוט הולך בדרך נופל מתרגש מתעייף וחוזר חלילה. אני רק ממשיך ללכת. עד שייקחו אותי. יש אנשים שחיים כמו מדד תל אביב 100 עולים ויורדים בקיצוניות אבל אני לא כזה".
13. מרסיי בצהריים (5:36 מתוך "הכול כאן" 2009)
"כתבתי את השיר הזה על ז'אן ז'אק גולדברג. בפזמון אני אומר 'ילדות בלי קץ בצהרי היום הכל חוזר כמו חלום צבוע באדום' - וזה בעצם טייק אוף הפוך על 'בצהרי היום'. השיר ההוא אומר 'אין קץ לילדות' אבל ז'אן ז'אק היה כמו ילדות בלי קץ. הוא היה ממש כמו ילד בנגינה בחיים. תוך שנייה היית יכול להדליק אותו. ממש ילד נצחי כמו סלבדור דאלי ופיקאסו. לא הייתי ממש קרוב אליו בחייו אבל ברי סיפר לי על טיול שהוא עשה איתו במרסיי ואחרי זה הסתכלתי על הרבה תמונות ממרסיי וכתבתי את השיר כאילו הייתי שם. זהו נגמר נכון?".
לא יודע תגיד אתה.
"אני חושב על זה הרבה האמת. אני לא... אפשר רגע אוף דה רקורד? (לב מציין שם של אמן ישראלי ותיק שעדיין מופיע) אני לא אהיה כזה. אני ברגע שארגיש שאני נותן גוד טיים על דברים שעשיתי פעם וזה לא יהיה 'כאן ועכשיו' - אני אפסיק להופיע. והוא קרוב הרגע הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם