רשע וטוב לנו: ביקורת על "סרט לבן"
העיסוק העקבי של מיכאל האנקה ברוע - והפעם בשנות ילדותם הפסטורליות למחצה של מחוללי הנאציזם - הניב את "סרט לבן", הסרט הגדול ביותר בעשור האחרון
חובה עמדה אז בפני החברה הגרמנית לפתוח בהכנתם של קאדרים נרחבים שמהם יצמחו בעתיד שאז כבר נראה לעין הגאולייטרים אנשי הגסטפו קציני האס-אס הרופאים מעוותי המוסר השופטים משובשי הרצון העצמי המון משתפי הפעולה מפעילי הרכבות הכימאים שישכללו את כמוסות הגז צקלון B וכמובן המפקדים לעתיד של מחנות הריכוז וההשמדה. רודולף הס לימים מפקד אושוויץ נולד למשל ב-1900; יוזף קרמר מברגן-בלזן נולד ב-1906; אמון גת מפלאשוב ב-1908 וכך גם אגון ציל גאוות דכאו.
לפני כ-30 שנה פרצה מחלוקת בין ההיסטוריונים בגרמניה בסוגיה הטעונה מכולן: האם הנאציזם נבע מתנאים חריגים שהשתררו שם קודם כיבוש השלטון על ידי היטלר או שמא הנאציזם היה מובנה ובלתי ניתן להפרדה בייעוד הלאומי של הגרמנים. וכל זאת בשל דרכה המיוחדת של אומה זו שהגיעו בה לתואם מושלם התנאים ההיסטוריים הגיאוגרפיים החברתיים והתרבותיים שייחדו אותה מיתר ארצות אירופה.
ביצירת המופת "סרט לבן", שסוף סוף נחתה בארץ, מצרף מיכאל האנקה, בכיר קולנועי אירופה, את קולו הרועם אל המצדדים בתאוריית ה"בילט אין" תוך שהוא מתמסר לתיאור דקדקני של אותן שנים שבהן נולדו והתעצבו נפשית וסביבתית מי שמאוחר יותר בשנות ה-30 וה-40 יבצעו הלכה למעשה את התורות הנאציות. יש משהו מעורר צמרמורת הנובע מגישתו היובשנית הדיווחית והבלתי סנטימנטלית של האנקה שהופך את "סרט לבן" לאחת העבודות האמנותיות הממצות ביותר בתחום תיאור החברה שהוציאה לפועל את המוות התעשייתי.
מובן ששום רמז על אודות הנציונל סוציאליזם או על נאצים בכלל אינו מאוזכר במשך כל דקותיו הארוכות (שעתיים ו-20 דקות) של "סרט לבן". שהרי עלילתו מתחוללת בשנים 1913-1914, הרבה לפני שמישהו בגרמניה העלה בדעתו את צירוף המושגים הללו. אך אין בכך כדי לגרוע מהעובדה הברורה והנוקבת שהאנקה מתעקש לדון בנאציזם ובו בלבד והוא עושה זאת באמצעים מבריקים ביותר שדרכם הוא בוחן את שנות הילדות של מי שעוד ימלאו באמונה מלאה את הציווי הנאצי.
סיפורי "סרט לבן" והם מרובים למדי ומשתרגים זה בזה מתרחשים כולם בכפר בצפון גרמניה באזור שבו שולטת הנצרות בנוסחה הפרוטסטנטי ושואף הגאולה האישית. הסיפורים מתפרשים על פני שנה שלמה - מימי הקציר של קיץ 1913 ועד הקציר של 1914 שבסופו פורצת מלחמת העולם הראשונה. לא השנייה זאת יש לחזור ולהדגיש.
ברקע הדברים ניצבים אירועים מוזרים אכזריים בעלי גוון סדיסטי שמתחוללים בכפר הסגפני. רופא המקום נפצע כשסוסו נתקל בכבל מתכת סמוי שנמתח לרוחב שביל כפרי; בנו של בעל האחוזה המקומי מוכה ונופל קורבן להתעללות מינית; ילד מפגר בנה של משרתת עובר התעללות מחרידה; תינוק לוקה במחלה קשה בגלל חלון שנפרץ בזדון בליל סופה; אסם תבואה מועלה באש; שדה זרוע בראשי כרוב מושחת כולו; אשת איכר מועדת נופלת לבאר ונהרגת; מספריים ננעצות בגוף ציפור חסרת מגן; צעיר מבני האיכרים תולה את עצמו. וכל האירועים הללו בצירוף ניצול מיני של ילדות הכאות ילדים בידי הוריהם ביזוי נשים וגילויים של שרירות לב השלטונות יוצרים אפקט
על הפרק מצויה שאלת האוטוריטה. האם הסמכויות הישנות אלה שעליהן נסמכת החברה השמרנית עומדות בפני קריסה? הברון בעל האחוזה המקומית שמפרנס למעשה את כל הכפריים באזור מאבד את סמכותו הגברית בעיניה של אשתו; הכומר נציג האלוהים בגרסה הצדקנית מכולן אינו שולט עוד בצאצאיו; הרופא שנפצע בתאונת הרכיבה המסתורית מוצא את עצמו בהיפוכו של תפקיד - מאושפז בבית חולים; המורה זה שמוטלת עליו החובה להספיג בתלמידיו את ערכי הקיסרות הישנים נתקף ספקות מרים בכל הקשור לטבעם המולד של אותם תלמידים. ויש גם את מנהל האחוזה השכיר שחדל לשלוט בעניינים ובכך מחדיר אלמנטים של אנרכיה מסוכנת אל תוך הסדר החברתי עתיק היומין.
ההתנגשות החריפה בין האוטוריטות שקהה כוחן לבין דור הילדים שנזרק לתוך תוהו ובוהו היא התוספת הפרשנית של האנקה לאותו ויכוח היסטוריונים על דרכה המיוחדת של גרמניה במסלול הישיר אל הנאציזם.
האנקה מוליך את הגודש העלילתי העשיר שהוא טווה באופן בטוח - הן בתכנים והן בהיבט הצורני של פני הדברים. הצורה הקפדנית שבה נבנית ההיררכיה הכפרית זו שתתפרק מאליה עם בואה של מלחמת העולם הראשונה בהירה ומובנת לא רק למי שאמון על נפתוליה של ההיסטוריה האירופית. ההכרעה הצורנית הבולטת שנלווית לכך - צילום הסרט בגוונים של שחור-לבן - באה להשלים את נקודת התצפית הנכונה שממנה משקיפים האנקה כמו גם הצופים על האירועים ההיסטוריים שבסרט.
למען האמת האנקה כלל אינו נזקק לשותפים מתחומי הספרות הצילום או הציור כדי לנסוק לפסגות שאליהן הגיע הפעם. מכלול עבודתו הקולנועית עד כה - על נושאיה ואופני העיצוב שלה - הכין אותו לקראת ההישג הנוכחי. מאז "היבשת השביעית" סרטו העלילתי הראשון (עד כה ביים 11 סרטים) שהופק לפני 22 שנים דרך "הוודאו של בני", "71 פרגמנטים של מציאות מקרית", "הטירה", "משחקי שעשוע", "קוד סודי", "המורה לפסנתר" ו"מחבואים" האנקה מתרכז בחקר הרוע ומקורותיו. זו הייתה התשתית ההכרחית שעליה הוא יצק הפעם גג תומך.
זהו זדון ישיר חסר פשר מתגרה בסביבתו הבורגנית ובעל שורשים עמוקים אם כי סמויים מהעין בפסיכולוגיית ההתבגרות הייחודית לגרמניה. מטחים ישירים של אלימות ששום נגינת שוברט בפסנתר או זמרה בכנסייה של קנטטה מאת באך לא יוכלו לכסות עליהם. ואלה הן לבני הבניין שמהן בנה האנקה את הגדול בסרטי העשור האחרון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם