המלך הוא עירום: על סוגיית ספנסר טוניק
מבקריו של האמן ספנסר טוניק זועמים על המצולמים העירומים בעבודותיו, ותוהים מדוע לא להעמיד את אותם אנשים עם בגדים. אך אולי עליהם להתנתק ממשמעויות של פעילות מינית ולפרש את העירום כמעביר מסר שונה לחלוטין
צילו של ספנסר טוניק בשוויץ צילום: EFP
כך למשל, כל ציור סוריאליסטי או אקספרסיוניסטי, ייחשב לאמנות. לדוגמא, ציורו המפורסם של אדווארד מונק משנת 1893 - "הצעקה", שמבטא זעקת רבים כנגד המודרניזם, האקזיסטנציאליזם, ואם תרצו פירוש עכשווי - מבטא את זעקת חבר הכנסת ניסים זאב מש"ס נוכח מיזם העירום שעתיד ספנסר טוניק לצלם בארץ.
מצד שני, "הצעקה" יכולה לבטא גם את זעקתם של אלה שחושבים כי התנגדות למיזם שכזה הינה בורות ונובעת ממחשבה חשוכה. כך או כך, מדובר בציור אמנותי, או כפי שמהמשורר והסופר הצרפתי, פול ואלרי, ניסח זאת: "מן הראוי שיצירה אומנותית תלמד אותנו, שהדברים שאנו רואים, עוד לא ראינו אותם עד כה כהווייתם".
ומכאן, שמיצגים בהם מצולמים אלפי אנשים עירומים, מפותלים זה בזה, שוכבים זה לצד זה, בכל מיני אתרים בעולם - הם אינם אלא מציאות סתמית ולא ניתן לקרוא להם אומנות עילאית?
ייתכן כי מדובר בגחמת כוח ועריצות של איש שנהנה לעצב בני אדם כבובות חסרות מחשבה עצמית, שמתענג מיכולתו להפוך פנטזיה אנושית למציאות קיומית, ושטירופו מסתתר מאחורי המילה אמנות, שממילא אינה נכונה בהקשר הזה כיוון שלא יתכן ייצוג של גוף אנושי בגוף אנושי.
עירום באוסטרליה על פי ספנסר טוניק
צילום: רויטרס
מצד שני, אולי אלפי הגופות האנושיים במערומיהם, כלל אינם באים לייצג את הגוף האנושי העירום, כי אם אינטרפרטציה לתחלואי הקיום: המונים שוכבים על גבם בהרי השלג הקפואים של שוויץ - סימן להתחממות הגלובלית; עשרות אנשים על מזרוני ים בבריכה במיאמי או מאות צועדים בסמטה קטנה בצרפת - סימן לצפיפות ומחנק עירוניים; ואולי עשרות אנשים מקופלים זה בחיקו של זה, ישנים על כתפי אחרים בתוך בניין משרדים מודרני - מבקר את המהירות הקיומית ורדיפה אחרי קריירה.
מבקרי טוניק מבזבזים את כל כעסם על היות האנשים המצולמים עירומים, ושואלים עצמם מדוע לא להעמיד את אותם אנשים, באותן מקומות ובאותן תנוחות עם בגדים. ייתכן שגם סצנה כזו הייתה חזקה דיו להעביר מסר, ואולי אף חזקה יותר, כי אז הצופים היו פחות שמים לב לדקויות הגוף ויותר למשמעויות החבויות.
אולם אלה שיוכלו להתנתק ממשמעויות
של פעילות מינית, יוכלו לפרש את העירום - כשוויון בין המינים, שוויון בין גזעים או שוויון בין מכוער ליפה.
האם ספנסר טוניק הוא אמן או לא? זה עניין של בחירה בין פרשנויות. האם האנשים המצולמים הגיעו להצטלם בעל כורחם? ודאי שלא. גם זה עניין של בחירה. ולכן, כל מי שרואה בטוניק אמן, ורוצה לקחת בכך חלק, הרי זו בחירה אישית לגיטימית.
הבעיה היא, שלא משנה הניסיון להגדרת עירום כייצוג של משהו על-מיני, תמיד פירושו הסתמי יעסיק את המועסקים ממילא. ואולי בכך הצלחתו של טוניק - לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר ולקוות שיהיו כאלה שיביטו ביצירותיו משך דקות ארוכות מבלי לבחון את גודל האיברים, אלא את גדולת היצירה.
הסופר הצרפתי, גי דה מופאסן, אמר כי "האומנים אוהבים להראות שלפוחית ולומר כי פנס היא". ובכן, מעניין באיזה אור יאיר טוניק את ים המלח ונמל תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם