מי אתה, אבא? על "אנחנו שנינו מאותו הכפר"
אמנון עמית היה בן שבע בלבד כשאביו, זאב'לה, נהרג במלחמת יום הכיפורים. את החור הגדול שנפער בלבו ניסה אמנון למלא דרך מסע מרגש לעבר דמותו של האב, שהפך למיתוס מנהלל ומשירי יום הזיכרון. המסע תועד בסרט הדוקומנטרי, "אנחנו שנינו מאותו הכפר", שישודר הערב בערוץ 10. "כן, אבא היה גיבור", הוא אומר, "אבל עכשיו הוא חסר לי כשאני רוצה להשוויץ בפניו"
זהו כמעט סופו של המסע המשותף שלנו: של אמנון, בעקבות אביו שנהרג במלחמת יום הכיפורים כשהיה בן שבע, ושלי, במאית הסרט. למדתי להכיר את שתיקותיו ולחכות בסבלנות. לבסוף הוא מרים את עיניו מחריצי השולחן ואומר: "כן, אבא היה גיבור. אבל איך הוא היה גיבור, אם אני לא מוכן שהילד שלי יהיה יתום?".
שאלה אמיצה. לא קל לבנו של גיבור שנהרג להעלות שאלה כזאת. ואביו של אמנון, זאב (זאב'לה) עמית ז"ל, אינו גיבור רגיל, אלא מיתוס. הוא גדל בנהלל, לחם בהגנה, השתתף במלחמת השחרור, התנדב ליחידה 101 והצטרף למוסד.
השיר "אנחנו שנינו מאותו הכפר" התבסס, במידה רבה, עליו ועל חברו יוס'לה. במלחמת יום הכיפורים, שבע שנים אחרי שכתבה נעמי שמר את "אותה קומה, אותה בלורית שיער", נפל בקרב, בגיל 46. קשה לשפוט אבא שנהרג במלחמה שאליה התנדב אף שלא גויס, אבל קשה הרבה יותר לגדול בלעדיו.
אמנון עמית נולד בפריז, באחת משליחויות המוסד העלומות של אביו. המשפחה כולה, אבא זאב, אמא דליה והאחיות הגדולות מיכל ורונית, חזרה ארצה כשאמנון היה בן חמש. הבית שאליו חזרה, על ספו של העיגול המפורסם של נהלל, עומד עדיין במקומו ונראה כמעט כשהיה.
כאן גדל זאב'לה הילד, וכאן גידל את ילדיו. איש מבני המשפחה אינו גר בו כיום. אמנון מגיע מדי פעם לביקורים, פותח את תריסי העץ הישנים, בודק שהכל במקומו: הריהוט הישן של אמא, הפסנתר של רונית, והתמונה הקטנה של אבא בכניסה למטבח. ואז הוא יוצא לחצר ועושה "סיבוב עצים", כפי שהוא קורא לזה.
כשצילמנו, הנחתי לצלם להסתובב עם אמנון בחצר. שמרתי מרחק כי היה נראה שיש משהו מאוד אינטימי ופרטי בסיבוב הזה שהוא עושה. בחדר העריכה הבחינה עורכת הווידיאו, טל ברוג, שהוא מלטף כל עץ, טועם מהפרי וממולל את העלים. בכל פעם שהגענו עם אמנון לנהלל חזר הטקס הזה. יש מי שמטפחים חלקת קבר, ויש מי שמדברים עם העצים שאבא שתל.
תחת אחד העצים בחצר בית אביו עומד אמנון וממולל עלה בהיסח הדעת. עכשיו הוא מוכן לספר לראשונה על הליכתו של אביו למלחמה, על הפרידה האחרונה ממנו. "לא חששתי. היה ברור שהוא יחזור. זאת לא הייתה פרידה רגילה בכלל", הוא אומר ומסרב לפרט. כששאלתי מה בדיוק אמר לו אבא, ענה: "לא, אני לא רוצה לומר", ומשך בכתפו, כאילו הוא שוב ילד בן שבע שזה עתה נפרד מאביו.
פעמים רבות במהלך הצילומים בחר לא לשתף בפרטים שאולי היו כואבים מדי למילים, אבל פניו ועיניו דיברו. אמנון, כך גילינו במהלך צילומי הסרט, גדל לתוך
את השתקנות למד אמנון ממקור אחר: יוס'לה רגב, החבר הקרוב ביותר של אביו מנהלל ועד למוסד, שהיווה לאמנון סוג של דמות אב. במקרה של יוס'לה, גם כשאמנון הפנה אליו שאלות הוא קיבל לרוב פירורי מידע ואת התשובה השגורה: "לא אדבר על זה אף מילה נוספת". לכן לא נותרה לאמנון ברירה והוא יצא אל מחוץ לתחומי נהלל כדי לקבל תשובות לשאלות שסוף סוף העז לשאול.
יצאנו איתו למסע הזה-עורכת הסרט, מיקה אדלר, ואני. התחנה הראשונה של אמנון הייתה ללי שמר, בתה של נעמי שמר, שכתבה את "אנחנו מאותו הכפר" על הרפתקאותיהם ועל חברותם הנדירה של זאב'לה ויוס'לה. ללי פגשה את זאב'לה בפריז כששהתה שם כילדה לצד אמה.
עיניו של אמנון אורו כשהיא תיארה את אביו כאיש חם וצחקן גדול שהותיר בה רושם עז. עם ללי יכול היה אמנון לשוחח בגילוי לב על הנבואה הגורלית שבשיר, שם מתארת שמר שני חברים טובים שתמיד עושים הכל יחד עד שאחד מהם נהרג: "בתוך שדה ירוק אני עובר, ואתה מעבר לגדר".
שנים רבות היו כולם משוכנעים שזהו שיר זיכרון שנכתב על חייל שנפל בקרב. האמת היא ששמר כתבה את השיר כששני הגיבורים שלו עדיין בחיים. שבע שנים אחר כך הגשימה את עצמה נבואת הזעם וזאב'לה נהרג. "אמא שלי הייתה המומה כשאבא שלך נהרג", סיפרה ללי לאמנון. "היא הרגישה נורא שהשיר הפך לנבואה איומה כזו, והיא גם הייתה אבלה כי אהבה אותו מאוד".
הפגישה עם ללי העירה באמנון זיכרונות רדומים. הוא נזכר בפעם הראשונה שבה נהג על הטרקטור האפור של אביו. "הייתי בן חמש או שש ולא הגעתי לשום דבר עם הרגליים. אבא הראה לי את הגז ואת הברקס שהיו ידניים, ואז הוא נתן לי לקלטר שורה שלמה בשדה. אני זוכר אותו ואת אמא שלי עומדים חבוקים בקצה השורה ואני נוסע לכיוונם בגאווה של מבוגר אחראי".הטרקטור הזה עדיין נמצא במחסן בנהלל, מחכה לעוד בן ממשפחת עמית שינהג בו.
הפעם, אולי בשל תנופת המצלמות שסביבו, הלך לשמוע את הסיפור לראשונה מפי שניים שהיו עם אביו כתף אל כתף בעת המלחמה. "אין לי מושג על תקופת המלחמה בכלל. אני לא יודע איזה תפקיד היה לו ומתי נפגע, אם זה היה יום או לילה, כלום", חשף אמנון בפני יוסף (קותי) יקותיאלי וישראל ליפקין בפגישתם. השניים סיפרו לו כיצד לחם אביו צמוד לאריק שרון וכיצד נפגע משני רסיסים באחת ההפגזות. אחד ברגלו ואחד, קטלני, בראשו. הרופא הצבאי ניסה להצילו, אולם ללא הועיל. "היה לי מאוד קשה לפנות אותו", הוסיף קותי, "הוא נכנס לי ללב".
אמנון הקשיב, קפוא. אחר כך יספר שהפרטים התחברו לו פתאום עם מה שאמרה לו מיכל אחותו, כשסיפרה לו שאבא נהרג. "היא אמרה משהו על זה שהוא נפגע ברגל ובראש, ואף פעם לא הבנתי למה היא ציינה את זה", אמר וביקש לצאת לסיבוב עצים נוסף בחצר בית המשפחה בנהלל.
הדמות של זאב'לה עמית שעולה מהפרטים שאסף אמנון בנו במסעו ומחומרי הארכיון הנדירים שהתגלו במהלך הצילומים, היא של איש משפחה חם, מלא הומור ואנרגיה, שמספר סיפורים ומבטא את אהבתו ליקיריו. הגיבור הלוחם מפנה מקומו לאב מחבק, אותו האב שעדיין כל כך חסר לאמנון-גם למעלה מ-36 שנה אחרי, גם כשהוא עצמו אב לילדים. "הוא חסר לי כשאני רוצה להשוויץ בפניו", הוא אומר לי באותו לילה במטבח ביתו ומרשה לדמעות להציף את עיניו.
מתוך האובדן הזה אפשר להבין את הטענה שאמנון מעלה לרגע, על כך שאביו יצא לקרב והותיר אותו יתום. זאב'לה היה בן 46 כשיצא למלחמה האחרונה שלו. כשהחליט להצטרף אל חברו הטוב אריק שרון אי שם בדרך לתעלה, כבר הסתכן מספיק פעמים בקרבות גלויים וסמויים, כבר תרם את חלקו.
"מבחינתו לא הייתה בכלל שאלה. הוא בחר בנתיב מסוים, והנתיב הזה אמר שכשיש מלחמה על הבית-נלחמים", הסביר לי אמנון, והוסיף שבמשך שנים הלך בדיוק בדרך הזו, היה הכי קרבי שאפשר, ויצא למשימות מסוכנות בשם ההגנה על הבית." אבל הקו הזה של הגבורה נעצר אצלי כשפגשתי את אשתי ונולד לנו הבן הבכור. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהם יצטרכו לחיות בלעדיי ושיהיה להם קשה ועצוב".
לאחר התלבטויות רבות מצא אמנון אפיק אחר לתרום, לא באופן קרבי, אבל הוא ממשיך בדרכו את המורשת המיוחדת של אבא שלו. בשלב מסוים העמיד אמנון את אביו זאב'לה למשפט בלבו והאשים אותו בכך שהותיר אותו לבד, ילד יתום בן שבע. "המשפט היה קשה", סיפר אמנון ושתק שוב, ואז הרים מבט ואמר, "אבל בסוף הוא יצא זכאי. הבנתי שזו הייתה הדרך שלו לעשות. כשאבא שלי עמד מול סכנה והייתה לו ברירה אם לעשות או לא לעשות, הוא תמיד בחר לעשות, וזה מה שהופך אותו ואת חייו למודל לחיקוי".
הסרט "אנחנו שנינו מאותו הכפר" ישודר הערב ב-21:00 בערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם