איי לוסט מיי מיינד! על "אחד העם 101"
ב"אחד העם 101", המשך לסדרת הקאלט "אחד העם 1", מירי הפקחית עוברת לאפטאון ומתחילה לחיות את החיים הטובים. התוצאה היא תמונה מצחיקה למדי של המציאות הישראלית, בתוספת כמה מטבעות לשון שלא תשכחו. ככה אנחנו נראים: מרוסקים, עם קצת קצח
''אחד העם 101'', 22:00, שני, ערוץ 2
האמת שמירי אף פעם לא הלכה. מדינה שלמה, בחודשים ובשנים האחרונות, מדברת בפסקלית ובפקחית (מלשון פקח).
מודה ומתוודה - גם חברים שלי ואני עושים את זה כבר שנים. "מה כ'פת לי", "איי לוסט מיי מיינד" ואיך אפשר בלי " אני, אין לי אח".
בקיצור, מדובר בתופעה. "אחד העם 1" היא ה"קרובים קרובים" של שנות האלפיים. לא ברור אם יוצריה ידעו איזו פצצת תרבות יש בין תסריטיהם, ובכל זאת הקאלט, גלי ההערצה בקרב ההומואים והמחתרתיות עשו את שלהם. ויכול להיות שהסדרה פשוט פיצחה את הגנום הישראלי והציגה לנו בדיוק איך שאנחנו נראים: מרוסקים עם קצת קצח.
בגלל האהבה הוותיקה הזו, היה חשש שאנו עומדים בפני עוד מקרה של עונת איחוד שתיצור מפח נפש בקרב צופיה האדוקים.
ז'ורנאל, ז'ורנאל, ז'ורנאל. מירי פסקל
ינאי יחיאל
מחשבים את הבאזז לאחור
לא פשוט לשווק תוכנית ששואפת להיות קאלט. השקת התוכנית החדשה לוותה במסע יחסי ציבור מרשים שחישב את הבאזז שלה לאחור. בתוך מספר שבועות שוחררו לחלל האוויר רפליקות שכבר היום שגורות בפי קהל המעריצים. הכל כדי להשיק תוכנית שכבר בפרק הראשון תיתן תחושה של שידור חוזר. אפשר לסכם שהמהלך הזה הצליח מעל למשוער.
מבחן התוכנית לא יהיה מבחן הרייטינג. המבחן האמיתי יהיה בשיחות, בציטוטים, בסטטוסים בפייסבוק ובצפיות חוזרות ונשנות שיעדכנו את השיח הפקחי-פסקלי. לא בטוח שההחלטה להפוך את הסדרה לעלילתית תתרום לזה, אבל רק בעוד חודשים נדע עם הקאלט שוב פה או שמדובר בעונה שמחזקת את הנוסטלגיה של קודמותיה.
הפרימיירה של "אחד העם 101"
הרושם הראשוני מהפגישה המחודשת עם "אחד העם" הוא שמלבד עלילה פרועה ומופרעת מציעה העונה החדשה לוק מושקע ביותר. בניגוד לקודמתה, המושקעת גם היא בדרכה דלת התקציב, פה כבר תוכלו לפגוש עלייה משמעותית בתקציב במטרה ליצור תמונת כיעור מקסים ועשיר.
אנשי הארט עשו עבודה נפלאה בבניית סצנות מורכבות ביותר ודייקו באופן סזיפי את חייה החדשים והקיטשים של הגברת פסקל. מזמן העושר לא היה נראה כל כך עני, במובן הטוב של המילה.
מבחינת עלילה, מירי פסקל החדשה והנובורישית היא דמות מלאה ושלמה הרבה יותר מהדמות הפלקטית בעונת השיכון הקודמת. אילן פלד המצוין, האיש מאחורי המירי, מביא למסך אוסף ניואנסים ומחוות שמוכיחים שהפסקליות היא הרבה מעבר לדמות חד פעמית.
גם שאר השחקנים (יעל פוליאקוב, אורי גוטליב, ארז בן הרוש וענת מגן-שבו) עושים עבודה טובה עם
הדמויות שלהם. בפרק גדוש פרטים וניואנסים קיבלנו קריקטורה עמוקה של החברה הישראלית על גווניה וזיופיה. איזה כיף שיש תוכניות כאלה בתוך ים הריאליטי והכדורגל שנשפך עלינו.
אבל אף אחד לא מושלם, אפילו לא מירי פסקל. הבעיה הגדולה של העונה החדשה, בעיני, היא מודעות עצמית עצומה. יוצריה ניגשו למלאכה בתחושת הכרה מושלמת למתרחש סביבם ולדרישות קהל המעריצים: תוכן שניתן יהיה לצרוך ולצטט אותו שוב ושוב.
ועוד הערה לרשת הזכיינית. אם כבר הקשבתם לרחש המעריצים, הבאתם לנו סדרה מושקעת תפורה לפי דרישת הקהל ועשיתם באמת עבודה טובה שמראה על הבנה ואהבה של טלוויזיה, למה להרוס עם עבודה בעיניים מיותרת?
רגע לפני המעבר האחרון הבטחתם לנו שתיכף נראה עוד קטע מהתוכנית, במה שנראה כאילו עומדים לקבל פה פרק כפול. אז חתכתם לפרסומות ארוכות וכשחזרתם התברר שמה שקיבלנו היה פשוט פרומו לפרק הבא. זה, חברים, פשוט לשקר. ועוד לא בצורה חיננית במיוחד. סתם חבל ומיותר.
ועדיין, בסופו של דבר אנחנו מפרגנים. למרות מטבעות הלשון המפוזרות בלי סוף כדי שנדקלם אותן, למרות הסבטקסט המוגש לצופה עם כפית והנטייה לצעקנות מוגזמת, ולמרות הסוף התחמני שהצליח לדחוף לצופים עוד הפסקת פרסומות מיותר. מדובר עדיין בממתק שמספק גם קריצות לעונות הקודמות וגם שנינות עדכנית.
"אחד העם 101" היא תוכנית עממית על העממיות של כולנו. כי בתכלס, מי מאיתנו לא מרגיש לפעמים כמו פקחית שגרה עם בעל נכה בדירת שיכון, שבסך הכל רוצה לקום בוקר ולצאת לשוק בצלאל וליהנות מהחיים הפשוטים.
ומה אתם חשבתם? ספרו לנו
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם