נער רוק: ראיון עם ניצן חורש
נראה כמו חבר להקה בריטית מהסיקסטיז. לובש (כמעט) רק יד שנייה. מסתפר בעצמו. נלחם בגירוש עובדים זרים. מוציא דיסק חדש ובועט עם להקתו אלקטרה. ניצן חורש מציג: הרוקר התל-אביבי, גרסת קיץ 2010
- ביקורת על האלבום החדש של אלקטרה
מצד שני - חורש הוא אחד האנשים הפוליטיים ביותר שתמצאו, שהכל מטריד אותו, שלא לומר מטריף אותו - מגירוש עובדים זרים ועד העסקת ילדים במזרח, מתרבות הריאליטי ועד המגדלים המכוערים שהורסים את תל-אביב.
מצד שלישי, המוזיקה של הלהקה של חורש, אלקטרה, היא אחד הדברים הכי מזיזי-תחת שתוכלו לשמוע הקיץ. או במילים שלו: "המוזיקה שלנו היא פאמפינג ושמחה ומסיבתית, זו מוזיקה של פאן שרוקדים אותה. זו הדרך שלנו להתמודד עם דברים, לא בשירי דיכאון או דברים מהורהרים".
איך כל זה עובד ביחד? לא ברור. מה שכן ברור הוא שאחרי שבע שנות פעילות (עם הפסקות באמצע), אלקטרה מוציאים כעת את אלבומם הראשון, "Heartbreaks for Fools", המרענן כערק אשכוליות באמצע יולי ("יצא לי לשמוע אותו פעם ראשונה לפני יומיים ואמרתי 'וואי, תקליט טוב'", מגחך חורש).
אלקטרה, המונה בנוסף לחורש (הסולן והגיטריסט) את דורון פרחי (בס) ובועז וולף (תופים), היא להקה ששרה באנגלית ואחת מלהקות ההופעות הפעילות ביותר בארץ. חורש עצמו מככב בהופעות על תקן הסולן הכריזמטי/חתיך, אף שהוא כמובן ייחרד מהתיאור הזה, כמו גם מאזכור של אקסיות כטינקרבל ושרון קנטור.
חורש, 33, פעיל בזירה המוזיקלית כבר לא מעט שנים. הוא מתפרנס מעבודתו ככותב ועורך (עד לאחרונה עבד כעורך באתר האינטרנט וואלה), ומדג'ה בשלל מקומות בעיר. לרגל יציאת האלבום ומינויו הבלתי רשמי כנציג האלטרנטיבה והסטייל התל-אביבי, התכנסנו כדי לדבר על מוזיקה, אופנה ומה שביניהם.
סקס, סמים ורוקנרול - "אני בעד סקס, אני לא מעשן סמים, ורוקנרול זה החיים שלי".
"כוכב נולד" - "לא ראיתי את זה אף פעם. אני לא מאמין בכוכבנות, ותעשייה שמייצרת כוכבי אינסטנט לא מעניינת אותי בשום צורה. כל הריאליטי הזה נראה לי כמו התעללות באנשים אומללים שלא מבינים מה הם עושים לעצמם".
תספורת - "אני מסתפר לבד מול המראה באמבטיה. אני מניח שבמקור זה הושפע מהתספורת שהייתה לפול וולר מלהקת הג'אם בתחילת הדרך שלו. יצא איזה קשקוש".
רזון - "לא יודע, זה לא מטריד אותי. מעולם לא הייתי בדיאטה ואני לא יודע מה זה בכלל".
מוזיקה ואופנה - "בשבילי החיבור בין מוזיקה וסגנון לבוש תמיד היה שם, באופן ברור. בתור ילד, כשאתה מתרשם מאיזו להקה, אתה רוצה להיות כמו הגיבורים שלך: 'איך הם מחזיקים את הגיטרות! ותראה איזה ז'קט יש להם!'. בתור טינאייג'ר, היה בסטייל
סגנון לבוש - "אופנה לא עושה לי את זה. סטייל עושה לי את זה. זה שהדברים שאני לובש הם פתאום באופנה זה רק מטרד. ההשפעות הן בדיוק כמו ההשפעות המוזיקליות שלי: בעיקר אופנת סיקסטיז, שזה דברים צרים, יחסית מחויטים, קווים נקיים, פשוטים ומחודדים, כל מיני גזרות ישנות. אני שונא גזרות חדשות של גברים".
וינטג' - "רוב הדברים שאני קונה הם וינטג' ויד שנייה. נדיר מאוד שאני קונה משהו חדש. פעם פשוט היו עיצובים יותר מגניבים וטקסטורות יותר מגניבות. הגזרות פעם היו הרבה יותר לטעמי. צרות, תפורות טוב. אני ישר מבחין בזה כשאני לובש בגד חדש: זה לא באמת טייט והבד דק מדי. אני קצת אולד סקול בדברים האלה".
כיכר המדינה - "מבחינתי לקנות בגדים יקרים זה ממש שחיתות. אני לא מצליח להבין את זה. אני לא אוציא על חולצה 400 שקל, זה נראה לי מופרך לחלוטין. אבל סשן הצילומים הזה נתן לי הזדמנות ראשונה להתנסות בשחיתות כזו. לקח לי המון זמן לאתר מבין הבגדים שטל הסטייליסטית השיגה בעמל רב, משהו שגם היה נראה לי לעניין. כיכר המדינה זה גם עולם מופרך, בועת כסף כזאת, וגם אין שם באמת סטייל מגניב. רוב האנשים שקונים בגדים יקרים הם אנשים בלי טעם טוב במיוחד, פשוט הכסף שלהם נותן להם אפשרות להתלבש ביוקר. זה לא פתאום יהפוך אותם לאנשים עם סטייל. אני יכול למצוא מעיל עור מגניב ב-50 שקל שייראה יותר טוב מהמעילים של כיכר המדינה".
אייקון סטייל - "פול וולר מהג'אם, מארק בולן, הסולן של טי רקס, ניק רודס, הקלידן של דוראן דוראן, ורוד סטיוארט בסבנטיז".
בחיים לא אלבש - "נייקי. כי הם באמת סמל מובהק וחזירי לניצול בתעשיית הבגדים. אני לא מלאך ולא רוצה להתחסד, אבל אני משתדל לעשות את המעט הסביר".
תגובות ברחוב - "לפני שלוש שנים ערסים היו צועקים לנו ברחוב על הלבוש שלנו. היום אותם טיפוסים בדיוק עוצרים אותי ואומרים בהתלהבות: 'אחי, מאיפה הבאת את הסקיני הזה? אין כזה בקסטרו!'".
האשה המושלמת - "אני אוהב בחורות יפות וקצת מוזרות, עם איזה טוויסט. כישרון עושה לי את זה. זה סקסי בעיני".
סטיילינג: טל שירי.
הראיון המלא בגיליון "את" שנמצא כעת בחנויות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם